לדון לכף זכות

צילום: אילוסטרציה IS

השבוע אני בוחרת להתחיל את הטור שלי בסיפור קצר, אמיתי, שקרה לי באחד הימים האחרונים, שהיה עמוס במטלות ובעשייה, ב"ה. היה עליי להספיק להגיע למקום כלשהו, וכשהגעתי, שמחתי לראות שנותרה חניה פנויה (שכנראה מחכה רק לי), לא הבחנתי שאיש לא החנה שם, מפני שזה חוסם (לגמרי!) את יציאתה של מכונית אחרת ממגרש החנייה.

נכנסתי לאותו מקום ושהיתי בו כשלוש שעות, כשסיימתי, השעה היתה שבע וחצי בערב והתחלתי להתקדם לכיוון המכונית שלי, הבחנתי באיש שעומד עם שני ילדיו הצעירים, הוא שאל אותי: "הרכב הזה שלך?" ואני, שהבנתי מיד, השבתי: "חסמתי אותך?!?"

ובאותה נשימה מיד התנצלתי אלפי סליחות והצהרתי שבאמת לא שמתי לב, ושוב סליחה ועוד סליחה, והוא, בכלל לא כעס עליי, אלא ענה לי באדיבות, "הכול בסדר, הספקנו ללכת לאכול" ואף חייך אל ילדיו. התנהגות זו היא דוגמה ומופת לילדים, הוא שימש להם מודל לפיו הרבה יותר נכון, נעים ובריא לחיות, לדון לכף זכות. הוא לא הוכיח אותי, לא שפט / צעק / כעס או כל רגש (טבעי) אחר, הוא קיבל את התנצלותי הכנה ואף רצה לשפר את הרגשתי כששיתף שהספיק לאכול במסעדה עם ילדיו.

הזזתי את הרכב ונסעתי לדרכי, כל אותו הערב חשבתי לעצמי שעל אף שאני מאוד משתדלת לדון אנשים לכף זכות, אני לא בטוחה שאני הייתי מגיבה באותו האופן, כי מי רוצה להיות "תקוע" בגלל אדם זר באמצע מגרש חנייה, ועוד עם שני ילדים צעירים.

הערב הזה, בקלות היה יכול להסתיים אחרת, בצעקות, מריבות או קללות, וכאשר אלו מתרחשים, אין צד מרוצה באמת, לא "הפוגע" ולא "הנפגע" כולם מפסידים, ואילו, כאשר מגלים מידה של ותרנות, הכלה, אמפתיה ודנים לכף זכות, התחושות כל כך טובות, וגם במקרה הזה, לשני הצדדים!

כהורים, האמונים על חינוך הילדים, אין חינוך טוב, כדוגמה אישית! הלוואי, שלקראת השנה החדשה, נצליח כולנו, כל אחד עם עצמו, לעשות חשבון נפש, לעשות עבודת מידות ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו, נצליח להיות מודל של המבוגר שהיינו רוצים שילדינו יגדלו להיות, נדון לכף זכות ונהיה נעימים יותר לסובבינו.

שנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל, שנה של ביטחון, שנה של שמחה אמתית ושנתבשר בבשורות טובות, אמן. ליאת גולן, M.A בלשון עברית מדריכת הורים מוסמכת 052-6039249

#ליאתגולן #הדרכתהורים# חינוך# ילדים