תוצאות חיפוש

יש תחושה שהבחירות הקרובות אינן מערכת חדשה, אלא שידור חוזר של 2019. שוב ריבוי מפלגות, שוב הבטחות גדולות, שוב דיבורים על אחריות, אחדות ויציבות, ושוב חשש כבד שבבוקר שאחרי הקלפי נגלה שאין באמת דרך להרכיב ממשלה. בכל מערכת בחירות צצות מפלגות שמציגות את עצמן כפתרון. הן מבטיחות "לכפות אחדות", "למנוע בחירות נוספות", "להיות הגשר בין המחנות" או "לשבור את השיטה". זה נשמע יפה, אפילו מרגיע. אבל בפוליטיקה, ובמיוחד בישראל, לא הסיסמה קובעת אלא המספרים. מפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה לא כופה אחדות ולא מייצרת יציבות. היא פשוט שורפת קולות. ובמציאות שבה כל מנדט יכול להכריע אם תקום ממשלה או שנלך לעוד סבב, שריפת קולות היא לא פרט שולי. היא עלולה להיות ההבדל בין הכרעה לבין פלונטר פוליטי נוסף. המחשה ב-AI במיוחד בצד הימני של המפה חוזרת שוב אותה מלכודת. עוד רשימה קטנה בטוחה שהיא קרובה, עוד מנהיג מאמין שהפעם הציבור יבין שהוא הפתרון, עוד מפלגה משוכנעת שהשטח איתה. ואז מגיעה האמת הקרה של הקלפי. אחוז החסימה הוא לא משאלת לב, הוא קיר. הבעיה אינה רק הפיצול עצמו, אלא מה שהוא עושה ליום שאחרי. ככל שיש יותר חלקים קטנים, יותר דרישות, יותר אגו ויותר חרמות, כך הפאזל הקואליציוני הופך לפחות פתיר. גם אם יהיו תוצאות, לא בטוח שתהיה הכרעה. וכשאין הכרעה, כולנו משלמים את המחיר. בחירות נוספות אינן רק אירוע פוליטי. הן עולות כסף רב, משתקות מערכות, דוחות החלטות ומשאירות את הציבור שוב במצב המתנה. בזמן שאזרחים מתמודדים עם יוקר מחיה, ביטחון, חינוך ובריאות, המערכת הפוליטית שוב עסוקה במשחקי כיסאות. אותן מפלגות קטנות שמתיימרות "לכפות אחדות" צריכות קודם כול לענות על שאלה פשוטה: אם אחדות כל כך חשובה לכן, למה לא כפיתן אותה קודם על עצמכן? למה לא השתלבתן בתוך מפלגה גדולה, קיימת, יציבה ובעלת סיכוי אמיתי לעבור את אחוז החסימה? הציבור כבר שבע מהבטחות. הוא לא צריך עוד מפלגות שמספרות לו שהן "הפתרון", ובסוף עלולות להפוך לחלק מהבעיה. הוא צריך יציבות, אחריות, וקולות שלא נזרקים לפח. הבחירות הקרובות יכולות להיות הזדמנות לתיקון, אבל הן גם עלולות להיות חזרה מדויקת מדי ל-2019. השאלה היא אם הפעם הציבור יידע לזהות מי באמת בא לפתור את הפלונטר, ומי רק מוסיף לו עוד קשר. שורה תחתונה: לא נותנים יד, ולא נותנים את הקול, למפלגות קטנות שמסכנות את הגוש ואת היכולת להקים ממשלה. מי שרוצה אחדות, שיתחיל באחדות בבית. נקודה.

בסוף ארוחת שישי, או אחרי מפגש עם חברים, מגיעה כמעט תמיד אותה שאלה: "שתיתי רק כוס יין אחת. אני יכול לנהוג, נכון?" רבים מאמינים שהחוק קובע "כמות מותרת" של אלכוהול, כאילו יש מספר קסם של כוסות שכל עוד לא עוברים אותו, אפשר לעלות על ההגה ללא חשש. אלא שהמציאות המשפטית מורכבת הרבה יותר. תמונת AI להמחשה בלבד החוק בישראל אינו מודד שכרות לפי מספר הכוסות ששתיתם. הסיבה פשוטה: אותה כמות אלכוהול יכולה להשפיע בצורה שונה לחלוטין על אנשים שונים. משקל הגוף, גיל, מצב בריאותי, עייפות, סוג המשקה, קצב השתייה ואפילו אם אכלתם לפני כן, כל אלה משפיעים על ריכוז האלכוהול בגוף. לכן, השאלה אינה אם שתיתם כוס אחת או שתיים, אלא מהו ריכוז האלכוהול שנמצא בגופכם בזמן הנהיגה, כפי שנמדד בבדיקת ינשוף או בבדיקת דם, בהתאם לנסיבות המקרה. יש גם נהגים שלגביהם הכללים מחמירים יותר. נהגים חדשים, נהגים צעירים, נהגי רכב ציבורי ונהגי רכב כבד כפופים לרף נמוך במיוחד של אלכוהול, כך שגם כמות קטנה מאוד עלולה להספיק כדי להוביל להגשת כתב אישום. לא פעם אני פוגשת נהגים שאומרים: "הרגשתי מצוין, בכלל לא הייתי שיכור". אבל התחושה האישית אינה זו שקובעת. אדם יכול להרגיש ערני לחלוטין, ובכל זאת תוצאת הבדיקה תראה שריכוז האלכוהול בגופו עולה על הרף הקבוע בחוק. ויש עוד טעות נפוצה. יש מי שחושבים שאם יסרבו לבצע בדיקת ינשוף, לא תהיה למשטרה דרך להוכיח שנהגו בשכרות. אלא שגם כאן המציאות המשפטית שונה. החוק מתייחס בחומרה לסירוב להיבדק, ובנסיבות מסוימות סירוב לבדיקת ינשוף עלול להעמיד את הנהג במצב משפטי שאינו טוב יותר, ולעיתים אף להוביל לכך שייחשב כמי שנהג בשכרות. לכן, החלטה שמתקבלת מתוך לחץ או מתוך מחשבה ש"כך אצליח להתחמק", עלולה דווקא לפעול לרעתו של הנהג. עם זאת, חשוב לזכור שגם אם הוגש כתב אישום, זה עדיין לא סוף הסיפור. כל תיק צריך להיבחן לגופו. יש לבדוק האם הייתה לשוטר עילה לדרוש את ביצוע הבדיקה, האם הנהלים נשמרו, האם המכשיר הופעל בהתאם להוראות, והאם קיימים כשלים ראייתיים שעשויים להשפיע על תוצאות ההליך. בסופו של דבר, אין תשובה אחת לשאלה "כמה מותר לשתות". כל אדם מגיב אחרת לאלכוהול, והחוק בוחן את ריכוז האלכוהול בגוף, לא את מספר הכוסות שעל השולחן. לכן, אם יש ספק, אין ספק: עדיף למצוא נהג תורן, להזמין מונית או להמתין עד שיהיה בטוח לעלות על ההגה. ואם כבר נפתח הליך משפטי, חשוב לבחון את נסיבות המקרה לעומק לפני שמסיקים מסקנות.

תמונת ai בשבת שעברה זהבה שאול סגרה מעגל חיים כואב, קשה והצטרפה אל הבעל הרצל והבן אורון והיא נקברה ביום ראשון השבוע בצמוד לבעל ולבן בבית העלמין בפוריה עלית. את זהבה הכרתי בצעירותי, עת הייתי לקוח של בנק דיסקונט בטבריה, שם עבדה זהבה. המפגש השני שלי עם זהבה היה בין רחובות היישוב פוריה עלית ועת הייתי בתפקיד ציבורי כיו"ר הוועד. אבל המפגש הבא של עם זהבה היה המזעזע ביותר בחיי. בתפקידי כיו"ר ועד היישוב פוריה עלית, נקראתי ע"י צה"ל להצטרף לאנשי צה"ל, מד"א והעובדים הסוציאליים בכדי לבשר להרצל ולזהבה את בשורת איוב המרה והכואבת שבנם אורון נהרג באותה מלחמה ארורה בעזה. הצוות חיכה בסובלנות מורטת עצבים וקורעת לב היות וזהבה והרצל היו ביחד בקפה גרג שבטבריה עלית נהנים ולא יודעים מה מצפה להם, אנחנו חיכינו לבואם. כל הצוות המתין דרוך ומתוח לשובם. ואז נכנסנו לביתם והשוק היה מרעיד ומרטיט הם הבינו ולא האמינו ואז הגיעה הבשורה מנציגי צה"ל. את זעקת השבר והכאב של הרצל האבא אני עוד שומע לעיתים בלילות כשהזיכרונות עולים וצפים. לזהבה לא היה הכוח לצעוק וגם לא הכוח לשאת את הידיעה המרה. אלו המכירים את זהבה, היא אישה מיוחדת במינה שעברה המון, נאבקה על כל הקופה במחלות קשות והכל בכדי לשרוד ולהיות עם צאצאיה יום ועוד יום. אני זוכר, שאורון קיבל את אות מצטיין הנשיא כלוחם גולני זהבה הייתה מאושרת עד לגג עם התמונה שלה ושל אורון וכומתת גולני של אורון על ראשה. האושר שהיה מרוח על פניה של זהבה העיד יותר מכל את תחושת הניצחון, השמחה והאושר שלה בהגיע אורון בנה לקבל את אות מצטיין הנשיא כלוחם גולני. אורון היה ילד יפה תואר, בעל שקט פנימי מיוחד, עיניי התכלת שלו היו חודרים לנשמת כל אלו המביטים בו. אלו העיניים של זהבה הלביאה והאמא. אכן לבקשתה בשמחה פרסמתי את התמונה והכתבה וכל שנדרש עבור זהבה ולו רק בכדי לשמח חברה ואמא לביאה בישראל. הגורל הפגיש את זהבה ואותי שוב עם האובדן הגדול של הבן אורון. כאמור אז שימשתי כיו"ר הוועד ביישוב, המחלוקות והדילמות היו קורעות את הנשמה והלב במחשבה של היישוב מה אנחנו עושים למען הנצחת אורון? המשפחה אמרה אורון אהב כדורגל, מיד החלטנו שאנו בונים מגרש כדורגל לזכרו ולצידו אתר הנצחה. בכדי ששם נערוך מידיי שנה אזכרה לאורון. המקום הפל לאתר עליה לרגל של כל עם ישראל וזה חימם את הלב. תוך פרק זמן של שבועיים שלושה, במבצע חסר תקדים הקים הוועד את מגרש הכדורגל ואתר ההנצחה. הכל מכספי תרומות, של עם ישראל חי!! של יהודים טובים ומאמינים שלא היו מוכנים לקחת כסף ורק תרמו וביקשו לתרום עוד. פשוט מדהים! זכור לי רגע בו נחנקתי מדמעות כאשר ראיתי זוג מבוגרים שהגיעו באוטובוסים מבאר שבע לעזור ולסייע באוכל לאזכרה. אין עם חם ואוהב כמו עם ישראל והעם היהודי. אכן, ערכנו ביישוב אזכרה של ה-30 עם כ-2,000 איש שהגיעו מכל רחבי הארץ בכבוד ברעד ובחלחלה. הלב נקרע, הכאב חדר עמוק בליבו של היישוב ומשם החלנו במאבק להשיב הבנים אורון שאול והדר גולדין. אז לא היו וגם לא הגיעו כל מפגיני להחזיר את החטופים של ה-7.10 אפילו לא העזו להגיע למחאה של זהבה הרצל בני המשפחה תושבי היישוב וחברים שהם ערכו ע"י ביתו של ראש הממשלה הם אפילו לא תמכו במשפחות. כמה עצוב זה היה אז וכמה זה עצוב היום. וכך יום אחר יום הרצל שאול האבא שלא יכל לשאת את הכאב, הכעס, העצב והחור שנפער בליבו ומשם המחלה הכניעה אותו ונאלצנו ביישוב לקבור את האבא הרצל שאול בטרם בנו אורון שב הבייתה. הלוויה של אלפים מכל מדינת ישראל הגיעו לכבד את הרצל שאול כולל ראש הממשלה דאז ביבי נתניהו, שר הביטחון, רמטכ"ל ומי לא הגיע. והימים חלפו והשנים חלפו עוד יותר ובעיתון "כוכב הצפון" מידי שבוע ספרנו את הימים שאורון טרם שב לביתו וכך עד שחזר. הגענו בגלל מחדלי השב"כ וצה"ל שוב אל מלחמת ה-7.10. למי שזוכר ביבי נתניהו הבטיח לזהבה שאול בעבר שהוא יעשה הכל וכל שיעלה בכוחו בכדי להחזיר את הבן, אורון שאול לקבורה בישראל בבית בפוריה עלית. הוא הבטיח וקיים. כל העת הזו זהבה לא הפסיקה להילחם כאשר כוחותיה נחלשים אט אט והיא ממשיכה להילחם בכדי לקיים את הבטחתה להרצל בעלה להשיב את אורון הבייתה. והיא הצליחה בזכות ביבי נתניהו שלקח אחריות ונתן הוראה להביא את גופתו תוך סיכון אבל החיילים הגיבורים שיש למדינת ישראל עשו זאת בגאון ובאומץ!! זהבה שאול בטקס הענקת אות מצטיין הנשיא לבנה אורון שאול ז"ל. צילום: אלבום משפחתי שובו של אורון הבייתה וההלוויה שנערכה לו עם אלפי יהודים טובים שחיבקו את אורון, את זהבה ואת בני המשפחה והגיעו להלוויה. שוב היישוב פוריה עלית קובר את הבן אורון אחרי האבא הרצל בחלקת הקבר ובצמוד לאביו. עבור זהבה, הבאת אורון לקבורה בישראל ובבית זה היה רגע מכריע בחייה בעולם הזה. ומכאן הייתה זהבה מוכנה לעזוב ולהצטרף לאהוביה וליקיריה כאשר היא משאירה את השושלת והנצר למשפחת שאול המפוארת לשני בניה אבירם ואופק שאול כממשיכה דרכם של זהבה והרצל שאול. זהבה הייתה לי לחברה יקרה, אישה מדהימה ומיוחדת, לוחמת כלבבי, לא מוותרת וממשיכה בכל הכוח לקיים את הבטחתה להרצל בעלה להשיב את הבן הבייתה קיימה את הבטחת והשאירה את השאר לממשיכי דרכה של משפחת שאול. זהבה היקרה, נוחי על משכבך בשלום ויהי זכרך ברוך ומנוחתך עדן. את הגיבורה שלי ושל היישוב פוריה עלית ושל משפחת שאול. את הגיבורה שלי ולנצח אזכור כל רגע מההיסטוריה שהפגישה אותנו במסלול חיים קשה מנשוא שלך. 11 שנים ויותר של סבל וכאב. היי שלום חברה! הרצל שאול#זהבהשאול#אורוןשאול

דירות למכירה דירות למכירה באיזור הצפון: טבריה, שער הגליל, עמק הירדן, רמת הגולן ועוד

"משרות גדולות הולכות בד"כ לאנשים שמוכיחים את יכולתיהם להגדיל את העבודות הקטנות" – תיאודור רוזוולט דרוש/ה

כל מה שכדאי לדעת על התרבות, האומנות והבידור המקומיים באיזור הצפון, טבריה וסובב כנרת, גליל וגולן וגם כפר תבור תרבות ואומנות