"לא איחרנו את הרכבת"
בכל בוקר כאשר אני יורד למרכז העיר - וזה לא משנה מהיכן אני מגיע – אני מתאפק שלא לפצוח בצרור ברכות עסיסיות כלפי העירייה הנוכחית, כל הממשלות וכמעט כל ראש עיר שהיה פה. כמה מעצבן, מרגיז ומוציא אותי מהדעת "הייבוש" בפקק היומי.
כדי להגיע למקום כלשהו במרכז העיר צריך לצאת מהבית כמעט ארבעים וחמש דקות קודם – ובל נשכח שמדובר עם כל הכבוד בטבריה, שבה הנסיעה מקצה אחד של העיר לקצה השני, בהיעדר פקקים, אורכת לא יותר מעשר דקות בלחץ. בסופו של דבר מרבית כלי הרכב מתנקזים למקום אחד: מרכז העיר.
בשנים האחרונות הפכנו לעיר עם פקק אחד עצום ומעצבן. בגללו צריך "לזרוק" את הילדים הקטנים כל כך מוקדם בגנים ובבתי הספר כאילו היו חסרי בית – וכל זה כדי "להספיק את הפקק" ולא לאחר למקום העבודה. לא אחת אני פוגש אנשים שמתהלכים עם ייסורי מצפון כלפי הילדים, כאילו הם מנסים "להיפטר" מהם מוקדם כל כך.
עיננו הרואות כי בשנים האחרונות אין אפילו ניסיון או מאמץ לשנות את המצב הקיים, אף על פי שאני יודע בוודאות שיש תכניות למכביר במגירות העיריה לשינוי מצב התנועה ולסלילת כבישים חדשים, הבעיה הייתה ונשארה פוליטיקה קטנה, פחדנות וניסיון לשמור על הגירעון ברמה סבירה אולם סוגיות של תשתית הן בדיוק כאלה שבהן חיסכון קטן עכשיו פירושו הפסד לכולם, כל יום ולמשך שנים.
אם קופת העירייה יחסית מאוזנת כעת, כפי שטוען יו"ר הוועדה הקרואה מר בועז יוסף (וכפי ששמעתי עוד רבים בעירייה שמתהדרים בנוצות הללו) אז אפשר ואף חיוני להכניס את היד לכיס ששייך לכולנו, ולפחות לפתור את צוואר הבקבוק שמתחיל ברמזור בצומת האולפנית ומסתיים בנתיב הצר והמסכן שמתפצל בכניסה לתחנת המשטרה.
דבר נוסף: מכיוון שמר יוסף ושרת הפנים הפכו להיות "אחוכּים", איני רואה סיבה שלא לנצל את היחסים החמים ולבקש תקציב מיוחד לצורך מימון הפרויקט. אני מזכיר שהגברת שקד הייתה היחידה שהעניקה "מתנה" לטבריה בכובעה כשרת המשפטים, כשהקציבה סכום לא מבוטל לבניית בית משפט בעיר.
עכשיו, כבר שמעתי אמירות כדוגמת "לא מדבשה ולא מעוקצה" על רקע החיבור הפוליטי הנוכחי של השרה. אני מבין לליבם של האומרים כך. אבל לטעמי, בראייה מפוכחת השמה את טובת העניין במרכז – זו פשוט שגיאה גסה. על מנת לשנות כרגע את המצב בעיר, בעיקר בתחום התחבורה, אין לבחול באמצעים. בכל מקום שממנו ניתן לשאוב כספים לטיפול בעיר יש לעשות כן ויפה שעה אחת קודם.
ביום שבו אכנס לתפקיד ראש העיר אעשה כמיטב יכולתי ליישם את תכניותיי בכל התחומים ובמיוחד את נושא התחבורה אשר מפריע ונוגע לכלל התושבים בעיר.
בראש ובראשונה, אקים את מרכז התחבורה של טבריה אשר ימוקם באזור צומת פורייה בואך שיכון ד'. כידוע גם לרכבת המיועדת מטבריה לחיפה, עפולה והמרכז כבר יש תכניות. אלמלא הבחירות האחרונות אשר "טרפו" את הקלפים בזירה הפוליטית והתקציב "ששכח" את טבריה, היינו היום בשלב הסופי של התכנון. עבור המיזם הזה אני מתכוון לעמוד על הרגליים האחוריות ולכפות על הרשויות הארציות לתת לטבריה – עיר ואם בישראל, פנינת הכינרת – את המגיע לה.
המטרה הראשונה של הפרויקט היא לחבר אותנו למרכז, לקצר את זמן ההגעה מתל אביב וחיפה לטבריה וגם להיפך במידה מהותית. הדוגמא הטובה ביותר לנחיצות שבכך היא סיפורן של ערים כמו דימונה ועפולה ששינו את פניהן עם הגעתה של הרכבת. גם פרדס חנה, שמסיבותיה שלה נמנעת מלקבל מעמד של עיר, כבר מונה כ-50 אלף תושבים – צמיחה שמקורה כמעט כולו בתחנת הרכבת שהשכילו פרנסי הישוב להשיג.
כמו כן, בכוונתי למנוע את כניסת האוטובוסים הבין עירוניים למרכז העיר. אלה יסיימו את נסיעתם במרכז התחבורה העירוני, מה שיפחית את הגודש בעורק הראשי של טבריה ויפחית את זיהום האוויר. רק אוטובוסים עירוניים יורשו להיכנס לשכונות ולמרכז העיר.
בנוסף, ואף על פי שיש פסימיסטים שיראו בזה פרויקט מגלומני, אני מאמין בכל לבי שגם רכבל יהווה מכפיל כח לתחבורה הציבורית וכן ישמש כאטרקציה תיירותית מדהימה. בכוונתי להפעיל בעירנו רכבל בארבע תחנות כאשר התחנה האחרונה תמוקם ברחוב הגליל וזאת על מנת להשיב את הרחוב לפעילות עסקית ושוקקת.
תשאלו מהיכן השיגעון? מהעיר חיפה, בה הוקם לאחרונה רכבל כציר תחבורה ראשי ממרכזית המפרץ דרך הטכניון ועד למרכז האוניברסיטה, שעתיד לשמש אלפי נוסעים ביום. אמנם השאיפה בטבריה היא לסדר גודל של מאות משתמשים ביום, אך אין זה מן הנמנע שען הזמן יהיו גם יותר. אין לי ספק שאם חיפה יכולה, גם טבריה צריכה ליהנות ממנעמי התקציב – ושלא יגידו לכם אחרת.
אשמח לקבל את תגובתכם
וואצאפ: 052-8660157
במייל או בוואצאפ
שבת שלום
#מאיראלמקייס#יסוריימצפון#ראשעיר#עירייתטבריה#טבריה#העירטבריה#פקקים#פקק#מרכזהעירטבריה#ועדהקרואה#בועזיוסף#תקציבים#שרהמשפטים#פנינתהכינרת#כנרת#צומתפוריה#תחבורהציבורית#פעילותעסקית#אטרקציה
