"חוגגים בעצב שרים ברון"

ביום העצמאות הקרוב תחגוג מדינת ישראל 74 להיווסדה,

אני אחגוג יום הולדת 50 והוא אמור לחגוג 64.

מאז שידעתי שתאריך הלידה שלי ושל הנווט הישראלי רון ארד הוא זהה אך בהפרש של 14 שנים אני לא מצליח לחגוג את יום הולדתי בשמחה אמתית. בשבילי זה יום שבו אני נזכר בסמל הישראליות שחלקנו כבר הספקנו לשכוח.

על מנת לזכור אותו ולא לשכוח בחרתי את ביתי לשאת את שמו, כך אני תמיד רואה אותה ונזכר בו במובן הכי יפה שיש, ממש כמו רון שלי.

קשה לי לפענח מדוע דווקא הוא נכנס כל כך עמוק ללב שלי אך יש שיגידו שזאת קרמה. כמו כל ישראלי ויהודי ממוצע יום הזיכרון ויום העצמאות שזורים עבורי שתי וערב בחיים וכאשר "נופל" בהם גם תאריך יום ההולדת אני משתדל לזכור ולחגוג את יום הולדתו, הוא שם במערה חשוכה מתחת לאדמה ואנחנו בזכותו ובזכות שכמותו מרשים לעצמנו להמשיך את חיינו בשלווה.

במקום שאכביר במילים ונסה לתאר כמה הוא חסר, כמה קשה לו, פשוט אניח פה את המכתב האחרון שכתב רון.

המכתב האחרון של רון ארד

היום יום ראשון, ראש השנה שלנו, אני חושב 27/09/87. אני מוכרח לומר שאני מאוד משתוקק לראות אתכם, הרבה זמן עבר, שנה נכון?

לפעמים אני חולם עליכם אבל משתדל לא לחשוב יותר מדי במשך היום, כדי לא להיות יותר מידי מדוכא.

בדרך כלל בריאותי טובה ואני מרגיש טוב, הם מתנהגים ומתייחסים אליי טוב.

היד שלי משתפרת לאט!, אבל היא תהיה בסדר ביום שאחזור לפעילות מלאה (אם אלוהים והמנהיגים ירצו בכך, בברכת האל וברצונם הטוב של המנהיגים).

אני מתפלל לכך כל יום שעות רבות ואני מקווה שאתם עושים את אותו הדבר. אני יודע שזה קשה לבקש אבל נסו לעשות הכל בשבילי.

אני לא יודע איך אבל בבקשה אמרו משהו שם למעלה, למנהיגים שלנו, לממשלה, לכל מי שיכול לעשות משהו להוציא אותי מכאן. עשו כמיטב יכולתכם כיוון שלבנון זה לא מקום להיות בו, וכיוון שאני מאוד רוצה לראות את כולכם, שכן אדם לא צריך להיות מוחזק בשבי כשיש אפשרויות אחרות.

עם תקווה ורצון טוב כל דבר יכול לקרות. תפעלו כאילו אין זמן, אתם מוכרחים לדבר, אנחנו השבויים בשני הצדדים (חיינו בידכם ואנו שמים מבטחנו בכם).

אני מוכרח לומר לך תמי, שעכשיו אני מבין את רצונך לעזור לאסירים, לאו דווקא לשבויי מלחמה, נושא שדיברנו עליו פעמים. את יכולה לעשות משהו למען אסירי הארגון הזה, לעזור להם להעביר את הזמן ולחיות מעט טוב יותר, מעט יותר מזון, ספר תפילה, כל דבר שאת יכולה לעשות זה משהו!

את מתארת לעצמך כמה כל דבר קטן הוא בעל משמעות לאדם בודד ומרוחק. את הדברים החשובים ביותר שרציתי לומר לכם כבר כתבתי, אני בסך הכל בסדר ומרגיש בדרך כלל טוב, מתייחסים אליי טוב, אני חייב לבקש ממך לבנות את הבית שלנו החדש, תמשיכי לגדל את הילדה שלנו כמיטב יכולתך את יכולה לעשות זאת, אני מקווה שאראה את כולכם בקרוב.

רק הסתכלנו אחורנית ותראו שעברה שנה ומעט מאוד דברים נעשו, השתדלו לעשות יותר לטובת כולנו...

אני יודע שזה קשה אבל אמרו למישהו שעלינו לגשר על מחסומי השנאה, הפחד, החסרונות באמצעות אכפתיות, אהבה ורחמים.. ע"י כך הכל יראה אחרת.

שאלוהים יעזור לנו לראות אחד את השני בקרוב מאוד בשנה החדשה הזו. בקרוב יהיה יום כיפור ואני מתפלל אתכם ביחד שאלוהים יברך את כולנו. נקווה שזה יעזור למנהיגים להחליט את ההחלטות הנכונות.

אני מקווה שאת שומרת על עצמך וכל האחרים גם כן. אל תוותרי עוד יהיו ימים אחרים. אני מנסה לא לוותר כמיטב יכולתי, אני עוצר את נשמתי ומחזיק אצבעות.

אוהב את כולכם לעולם.

היום לאחר 36 שנים - שום דבר לא קרה, אז בואו נתפלל כולנו לשלמה של רון ארד כפי שביקש במכתבו גם בטיפת תקווה שנשארה לנו. בתקווה שבשנה הבאה נזכה כולנו יחד לחגוג את יום העצמאות ואת יום ההולדת לרון ארד יחד עימו בשמחה מלאה.

חג שמח.

אשמח לקבל את תגובתכם ELMAKIYAS.LAWYER@GMAIL.COM