הלב של יוסי ...
"ואם אחד מאתנו, הולך מעמנו, משהו מת בנו ומשהו, נשאר אתו". (חווה אלברשטיין).
מאת: מאיר אוחנה.
יום ראשון האחרון, השעה 7.15 בבוקר. בעודי מתארגן ומארגן את המשפחה לפתיחת שבוע ויום חדש, זה הגיע. צליל ההודעה של הקבוצה לעבודה, בישר את ההלם של הבוקר. "בצער רב ובהלם מוחלט, צר לי לבשר לכם, על פטירתו בטרם עת של חברנו יוסי אבוטבול. לגבי מועד הלוויה אעדכן בהמשך. כמה עצוב על האיש הזה".
אותו יוסי אבוטבול ז"ל (לא מעכל שרושם ז"ל), חבר ותיק לעבודה. רק לפני שבוע וחצי אמר לי במשרד ש"השבוע הזה אני סוגר 30 שנה עבודה כאן בחברה".
המילים האלה שלו הדהדו ומהדהדים לי בראש, כאילו כבר בתת מודע, נפרד מאיתנו איכשהו. כבר סגר מעגל ונפרד.
יוסי אבוטבול נפטר לפנות בוקר של יום ראשון מאירוע לבבי. היה אמור עוד כחודשים לחגוג יום הולדת 51. סיפור חייו קשה לגלול אותו בטור קצר, אבל ללא ספק כל יום ויום שלו, היה יום של מאבק מחדש. יוסי היה מסוג הטיפוסים שלוקח ללב ולעיתים מפנים וכנראה יותר מידי. סיכם זאת היטב אחד הסוכנים שעבד איתו. "כמה עצוב, לא מתפקד, לא חושב על כלום, רק על דבר אחד על יוסי עם החיוך הענק, כמה היה לוקח ללב, כמה לקח על הגב, כמה חבל עליו. כבר מתגעגע לשיחות על מכבי ועל החיים, כמה ריק השארת, יהי זכרך ברוך".
יוסי היה לו "לב זהב". מידי פעם היה מספר לי כמה הוא תומך ועוזר למשפחה ואפילו לגרושתו. לה היו שני ילדים מנישואים קודמים ואותם ילדים שכבר התחתנו ונולדו להם ילדים, קראו ליוסי "אבא"! ראו בו כאבא וסבא לכל דבר ועניין - אהבה אמיתית ביניהם.
דרך אנשים שהיו אתו בקשר אישי בשעות הפנאי, שמעתי שהוא תמיד היה הראשון לבוא ולהתייצב ללא שהות וללא שאלות. זה האיש יוסי שהיה ואיננו - אחד שהלב אצלו היה דומיננטי בחייו ולמרבה הצער גם במותו.
צמרמורת נוספת קיבלתי בזמן שנשלחה הודעה ע"י קרוב משפחה שלו, מהטלפון האישי שלו ובה צילום של מודעת האבל. שוב הלב לא מעכל, העיניים מסרבות לקרוא והמוח לא מסוגל לקלוט.
יוסי גדל בכלל באזור הקריות, אבל מרבית שנותיו גר, עבד והתאהב בטבריה וטבריה התאהבה בו בחזרה.
יוסי עבד כאמור 30 שנה בחברת אלקטרו קובי, בראשיתו התחיל כסבל ונהג בקווי חלוקה של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה. בשנים האחרונות עבר בהצלחה לתפקיד סוכן שטח בחברה והיה אחראי על קו סוחרים צפון. בשנתיים האחרונות עבד בנוסף לפרקים, כנהג לפינוי אשפה במועצה האזורית עמק הירדן.
בהלוויה שהתקיימה בצהרי יום ראשון, הגיעו עשרות רבות ללוות את יוסי בדרכו האחרונה. חלק ניכר הגיעו מהמגזר הערבי והדרוזי, אותם הכיר יוסי אישית ועסקית במהלך שנות עבודתו. היה שם אפילו מישהו מהמגזר שהגיע עם סד לצוואר ובקושי הלך, אבל הגיע ללוות את יוסי, גם אם רק לפני מספר ימים עבר תאונה אישית. סוחר אחר מהמגזר עמד ניצב מעל קברו ונאם נאום ספונטני מהלב: "יוסי איזה אדם עם לב היית, תמיד היית שם בשבילי ובאתי עכשיו ללוות אותך בדרכך האחרונה, היה שלום חבר, אללה ירחמו".
לאחר הקבורה, רוב הציבור נשאר עדיין מטרים ספורים מהקבר הטרי, כאשר מסרבים עדיין לעכל את מה שהיה. יוסי הותיר אחריו שני ילדים ושלושה אחים וחור אחד גדול בלב של כולם!
יוסי אמנם הלך מאתנו אבל משהו בו נשאר בכל אחד ואחת מאתנו. אם זה השמחה, החיוך והאווירה הטובה שהייתה סביבו והעביר לכולם.
חז"ל אומרים: "אחד מבני חבורה שמת – תדאג כל החבורה כולה". כחלק מחשבון נפש אישי וחברתי, אשתדל לקבל על עצמי להוריד קצת לחץ, לדאוג פחות ולהיות יותר שמח. דברים ברוח הדברים אמרנו לאחר הלוויתו מספר חברים לעבודה. בעצם במותו הביא לנו יוסי תזכורת שצריך פשוט "לא לקחת ללב".
יהי זכרך ברוך חבר יקר וכבר מתגעגע.
