74 שנים של מלחמות על עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי

74 שנים שהותירו שברון לב, כאב גדול וקשה מנשוא למשפחת השכול. אין באמת מילים מנחמות, נהפוך הוא, הימים רק עושים זאת קשה יותר והמילים נותרות חלולות.

74 שנים חלפו ורבים מאתנו המשיכו בדרכם אל עצמאותנו הנוכחית, בנו את הבית את המדינה את הצבא פיתחו ובנו וגם שמרו על הקיים תוך איבוד יקרים וטובים בדרך אל העצמאות.

אך, בל נשכח המשפחות השכולות עצרו מלכת ביום הארור וברגע הבלתי נשכח בו נודע להם כי נהרג היקר להם מכל הבן/ת, האבא, או הסבא. שם נעצרו חייהם שם נגמרו השמחה והאושר ונכנס העצב ושברון הלב. גם אם יגידו שלא כך הם הדברים, הרי זה ברור וידוע שזו לא האמת.

בל נשכח על הבנים שלא שבו הביתה מהקרבות, הבנים שאין הצבא עושה הכל בכדי להביאם. הוא חוקר באירן מרצחים אך את הבנים לא מסוגל להביא. עבורי זה אורון שאול בנה האהוב של זהבה שאול מהישוב בו אני מתגורר, נכון, נפלה בחלקי הזכות להנציח את שמו, אך בצער גם לקבור את אביו שלא יכול היה לשאת את הכאב החד והשכול, לצערי יש עוד.

כולנו המשכו בדרכנו, כי זה צו החיים. אך אל לנו לשכוח שתפקידנו הוא לזכור ולא לשכוח, בכדי שיהיה מי שיזכיר את אלו שהלכו ולמה הם הלכו. אז לכם גיבורי ישראל נצדיע ביראת כבוד ונתפלל שתהא נשמתכם צרורה בצרור החיים ומנוחתם עדן ולזיכרון עולם לא נשכח מה הותרתם לנו בדמכם ובמותכם – את ארץ ישראל את מדינת היהודים. יהי זכרם של הנופלים במערכות ישראל ברוך.

#ישראל#ארץישראל##יוםהעצמאות