רפורמה בשדה מוקשים
מאת: רועי ויזאן, יועץ ופרשן פוליטי.
כשיריב לוין הסכים להיכנס לממשלת נתניהו השישית, הוא ידע שעומד בפניו שני מוקשים בדרך ליעד שהציב לעצמו, שינוי מערכת המשפט.
מוקש ראשון, הוא היועמשי"ת. לוין, שאמר שהשרים נהפכו לעציצים במשרדם והיועמשי''ם הם אלו שמחליטים, ושאצלו במשרד אין עציץ מהסיבה הפשוטה שהוא העציץ, גלי בהרב מיארה הוכיחה לו שהוא אכן כזה,
היועצת שהפכה ברבות הימים לרועצת ממשיכה להתעלל בממשלה ולצאת נגדה בכל הזדמנות,
זה מתבטא חזק בהתנגדות שלה לחוק הסבירות, ואף הגדילה לעשות בתמיכתה בעותרים נגד ממשלה שהיא זו שאמורה להגן עליה מתוקף תפקידה, שזה אבסורד לכשעצמו.
המוקש השני הוא נתניהו, לוין שמכירו משכבר הימים יודע שברגע שמדובר בנתניהו אז דיבורים לחוד ומעשים לחוד, מחד נתניהו הבטיח לו תמיכה מלאה ברפורמה, ומאידך מאמץ כל ניסיון לפשרה ותוקע מקלות בגלגלי הרפורמה.
לוין שגה בכך שסמך על נתניהו והציג את הרפורמה קבל עם ועדה בזחיחות מיותרת שלבסוף השאירה לו מהרפורמה צימוק קטן ומרוכך.
במקום שלוין יאמץ את שיטת 'הדיל' שנעשה בתקופת שקד ונווה והכניס לבג"ץ ארבעה שופטים שמרנים, ביניהם יוסף אלרון, זה שמבחינת שופטי בג"ץ 'לא קוּרץ מהחומר המתאים' להיות שופט עליון, בטח שלא לשבור את מסורת הסניוריטי ולהתמודד לנשיאות מול יצחק עמית האקטיביסט.
לוין ובכר היום יכולים לשחזר את דיל שקד-נווה ולתמוך באלרון, אבל לוין מעוניין לשנות את השיטה מהיסוד. לוין כבר כמה פעמים הצליח להגיע לבאר אבל לא מצליח לשתות ממנה מים, קרי, החוקים עוברים קריאה ראשונה, חוזרים לוועדת החוקה לדיונים ושינויים, חוזרים שוב לכנסת לקריאה סופית, ובום! זה מתרכך במקרה הטוב, או נופל במקרה הפחות טוב.
זה התחיל בסאגת פיטורי גלנט, המשיך בהתקפלות ובריכוך חוק הסבירות, והדובדבן שבקצפת הוא הסכם הכניעה שהנשיא הרצוג מציע לצדדים.
הרצוג לא מתייאש מהניסיון לגשר ולפשר בין הצדדים, מחשש שהנשיאה חיות תעשה 'פגע וברח' לפני שהיא פורשת ותשאיר אחריה שובל של באלגן וכאוס בביטול חוקי יסוד.
מהותה של פשרה שכל צד מוותר בכדי להגיע להסכמה, אבל במקרה שלנו הצד הפרווליגי קיבל שחרור על מלא מויתורים. ההצעה כוללת בתוכה שלושה שלבי כניעה, הראשון הוא לבטל את החקיקה העתידית על הוועדה לבחירת שופטים, היא תישאר כמות שהיא והרוב הנדרש יהיה שבעה מתוך תשעה. השני הוא לצמצם את חוק הסבירות המצומצם ממילא. השלישי הוא הקפאה מלאה של שאר סעיפי הרפורמה לשנה וחצי. ברק וברסלר לא היו צריכים יותר מזה.
נתניהו נהנה מכל פשרה שמוצעת וחושב רק על הרעיון להזיז מסדר היום את הרפורמה שמזיקה לו בניסיון לנרמל את היחסים עם ביידן ואולי על הדרך גם עם סעודיה.
לוין על סף ייאוש מניסיון לשנות משהו במערכת המשפט, בן גביר היחיד שזועק 'געוואלד' על הכניעוֹת המבישות תרתי משמע, אין לדעת מה יותר מפריע לבן גביר, האם הכניעה לאסירי חמאס החוגגים בבתי הכלא בביקורים משפחתיים, או הכניעה למפגיני קפלן, שגם הוא יודע שלא משנה איזו פשרה תהיה, את היעד הנכסף שהציבו לעצמם ויותא שבסוף הימין אכל, לקה ושילם, גם ויתר על הרפורמה וגם המחאות בקפלן ימשכו עד להזזת נתניהו מהשלטון.
לתגובות: roei123489@gmail.com
פוסטים קשורים
הצג הכולמאת: מאיר אוחנה מלחמת "חרבות ברזל" שעדיין נושאת את השם הזה, עוטפת את האומה הישראלית באין ספור היבטים. מהנרצחים במעשי הטבח והזוועה מאותה שבת, דרך חטופים שעדיין שם בשבי חמאס וממשיך דרך חללי צה"ל שנופלים
