עירוני טבריה - לליגת העל
את הטור השבועי שלי, אני חייבת להקדיש לקבוצת הכדורגל שלנו "עירוני טבריה". סיפורה של הסינדרלה שבעיני הוא משל לעיר שלנו. דוגמא שהנחישות, הרוח והמוטיבציה בסוף מנצחים.
הילדים והנוער נוהרים למועדון שהפך בזכות השקעות הבעלים,
האוהדים וספונסרים והתמיכה של העיריה ליוקרתי ומרגש
למי מכם שלא עוקב, עירוני טבריה בבעלות ובניהולה של חברת "דורות" נמצאת במקום השלישי (באותו מספר נקודות כמו המקום השני) בטבלה, משמע היא יכולה לעלות לליגת העל וזה מדהים!
כמי שמגיעה לא מעט למגרשים, אי אפשר להשתחרר מהתחושה המדהימה שזו קבוצה שהיא בית, לב ונשמה. אוהדים שמגיעים לכל מקום בארץ, בהתמדה ונחישות ראויה להערצה, ובעיקר נוכחתי לראות את ההערכה שלהם כלפי בעלי הקבוצה, שהאמינו והשקיעו בקבוצה, בענווה ובצניעות האופיינית להם, והספונסרים שמאמינים בעיר ובקבוצה.
במונחי כדורגל, מדובר בסנסציה לא פחות, התקשורת הארצית משבחת ומשתוללת מההישגים המרשימים (טפו טפו טפו חמסה).
התפתחותה של קבוצת הכדורגל היא לא נחלת האוהדים והקבוצה בלבד, היא הרבה מעבר לכך, מעבר לגאווה הענקית שהקבוצה מסבה לעיר שלמה, מתפתח פה דור ילדים ונוער שלומד בבית הספר לכדורגל ורק הולך וגדל. בעלי הקבוצה שמו להם למטרה להפוך את המועדון למועדון מפואר שמשמש בית לילדים ולנוער, כיום מונה המועדון כ-250 ילדים בכיתות א'-ו' וכ-180 בני נוער בגילאים ו' ועד נוער שמשחקים בליגות.
הקבוצה הבוגרת היא חלון הראווה, לילדים יש תקווה, גאווה הם רואים שאפשר לשאוף ולהצליח. הילדים והנוער נוהרים למועדון שהפך בזכות השקעות הבעלים, האוהדים וספונסרים והתמיכה של העיריה ליוקרתי ומרגש, עד לפני שנה וחצי הילדים היו הולכים לשחק במקרה הטוב בנוף הגליל או בעפולה ובמקרה הרע מסתובבים ברחובות, והיום יש להם בית ספורט הוא כל כך הרבה מעבר, ילד שיש לו מסגרת אליה הוא צריך להגיע 4 פעמים בשבוע, הוא לומד מהי אחריות, אישית וקבוצתית, מצוינות, התמדה, ערבות הדדית, תחרותיות בריאה, תזונה נכונה ובעיקר יש לו חלומות והוא רואה שאפשר להגשים אותם.
השאיפה של כולנו חייבת להיות להגדיל את מספר הילדים ובני הנוער בבית הספר לכדורגל, ובכלל לעשות הכל כדי לשלב כמה שיותר ילדים ובני נוער בכל תחומי הספורט ותחומים אחרים שמעניינים אותם, אך ברור שלא כל אחד ידו משגת ולכן כשאבחר איזום פרויקט של "חוג לכל ילד" כמו שמתקיים בערים אחרות, כדי שכל ילד ישולב בחוג אחד לפחות.
אנחנו נמצאים במצב בוא הקבוצה לא הייתה מעל 30 שנה, ויש לנו הזדמנות מצוינת לנפץ את תקרת הזכוכית ובענק. אני שומעת אנשים שמבינים בכדורגל בטוח הרבה יותר טוב ממני, שאומרים שטבריה לא צריכה לעלות השנה לליגת העל, גם אם זה יקרה עליה לוותר אסור לנו לקבל את הגישה הזו, שהיא גישה תבוסתנית.
אולי אני לא מבינה גדולה בכדורגל, אבל במצוינות ובניפוץ תקרות זכוכית אני מבינה היטב, יש לנו אפשרות לכל אחד ואחת מאתנו לסייע לקבוצה להגיע לליגת העל. הייתה מצפה לראות יותר תושבים במגרשים, אני קוראת מכאן ליותר נשים להגיע למגרשים, תתפלאו זו חוויה כיפית מאוד, האוהדים הם ממש כמו משפחה, וכולנו בתחושת שייכות וגאווה.
להחזיק קבוצה בליגת העל זו המבחן האמיתי שלנו, מדובר בהשקעות תקציביות גדולות אבל ממש לא בלתי אפשריות, הבעלים לבד לא יכולים להחזיק קבוצה בליגת העל, וכאן נדרשת התערבות של העירייה בגיוס תקציבים גדולים, אני סבורה שראש עיר מכהן, חזק ואהוד יכול לסייע המון לקבוצה בגיוס מקורות תקציביים, ועליו לשים את תחום החינוך והספורט בראש סדר העדיפויות.
שלכם, שני אילוז, מועמדת לראשות העיר טבריה
פוסטים קשורים
הצג הכולמאת: מאיר אוחנה מלחמת "חרבות ברזל" שעדיין נושאת את השם הזה, עוטפת את האומה הישראלית באין ספור היבטים. מהנרצחים במעשי הטבח והזוועה מאותה שבת, דרך חטופים שעדיין שם בשבי חמאס וממשיך דרך חללי צה"ל שנופלים
