"עיר ללא שירותים"
בזק, חברת חשמל, קצין העיר, בנק פועלים שכ' ד', קולנוע יד שטרית, קרן אדליס, קרן ספרא, קופת חולים, חברת חשמל, במילים פשוטות כל אלו שהיו ואינם עוד בעיר טבריה.
לא יעלה על הדעת שאנו התושבים נאלצים לקבל שירותים בערים אחרות
וזו, רק רשימה חלקית של נותני שירותים ועמותות שהעתיקו את מקום מושבם מהעיר טבריה אל ערים אחרות. אני תוהה ביני לבין עצמי מה קרה לנו, מה קרה ליכולת שלנו להגיד עד כאן, מה קרה ליכולת הזעקה וליכולת ההפגנה של תושבי טבריה.
אני שומע בימים האחרונים שסומנה המטרה הבאה, לשכת גיוס ברחוב גולני. מבחינתי זה הקש שישבור את גב הגמל. אם לא נתעורר נתאחד כולנו נצטרך לגייס את ילדינו כנראה בעפולה או באיזו עיר מחוז אחרת.
לא יעלה על הדעת שאנו התושבים נאלצים לקבל שירותים בערים אחרות, לטרטר את ילדינו את זקנינו ונשינו בכל פעם לעיר אחרת.
אני קורא מכאן לכל תושב ותושבת לקום ולזעוק ולא לתת לזה להמשך. אני מתחייב ולא רק כאשר אהיה ראש העיר. כבר מעכשיו אפעל מול משרד הביטחון, משרד התשתיות ומשרד התקשורת לעשות כל מאמץ להחזיר לכאן את כל נותני השירותים וכן להביא לכאן עוד ועוד משרדי ממשלה גדולים שיגבירו את מקומות התעסוקה וההכנסות לבעלי העסקים בעיר.
לא נסכים שידרכו עלינו ושינסו לקבור אותנו עוד ועוד. בהקשר הזה אני נזכר במשל עם מוסר השכל שמתאים לסיטואציה שעליה דיברתי.
החמור והבאר - אל באר חרבה נפל לו חמור, קרא לעזרה והחל הוא לנעור, אך אדון החמור לא ידע מה לעשות מול פתח הבאר עמד אובד עצות וכיוון שחמורינו היה זקן וקשיש ובבאר שבסיפור לא התעניין אף לא איש החליט שהגיע הזמן להפטר מן החמור לסתום את הבאר ואותו לקבור.
כינס אדון החמור את שכניו הקרובים וצייד את כולם באתים ומעדרים. את האדמה חיש גרפו לבאר, בעוד החמור זועק ונוער אך מקץ רגעים או דקות ספורות דממה הבאר, פסקו הקולות השכנים החרוצים התמידו בזממם אך החמור לא נוער, דומם, דומם הסתקרן האדון והציץ אל הבור האם מת וחנוק שם קבור החמור?
אך פליאה אחזה בו, שוק לא קטן עומד לו חמור במצב מצוין, כל אימת שכף רפש וחול הושלכה, ניערה מגבו, הכשירה לדריכה כך החול הצטבר והמשיך לטפס והחמור בכל רגע עולה ודורס כל כף אדמה את החמור מעלה עד שכל הבאר עד תומה התמלאה החמור מגבו זרזיף אחרון הוא ניער ונפרד בנעירה מאותה הבאר ומוסר ההשכל, ידידים שאם עליך מחרבנים לא הבכי והיבבות יוציאוך מצרות אם על הרפש תשכיל לדרוך בחוכמה תצא מהברוך. אל תתנו למי שדרך עליכם בעבר, לעסקנים ולכל הנכשלים והנחשלים להמשיך ולעבוד עליכם בעיניים. תנו לנו להביא את הספינה הזאת לחוף מבטחים.
אני מתחייב, כראש עיר אעשה כל מאמץ להשיב לכאן את כל המשרדים שנטשו את טבריה ואף להביא משרדים נוספים.
שבת שלום. מאיר אלמקייס אשמח לקבל את תגובתכם ELMAKIYAS.LAWYER@GMAIL.COM
פוסטים קשורים
הצג הכולמאת: מאיר אוחנה מלחמת "חרבות ברזל" שעדיין נושאת את השם הזה, עוטפת את האומה הישראלית באין ספור היבטים. מהנרצחים במעשי הטבח והזוועה מאותה שבת, דרך חטופים שעדיין שם בשבי חמאס וממשיך דרך חללי צה"ל שנופלים
