מציאות בשחור ולבן
בימים האחרונים המתקפה על אחינו החרדים עלתה שלב בהסתה ובעוצמת הסילוף בתקשורת הישראלית ספוילר: "לא כל הנוצץ - זהב הוא.." ולא כל דיווח תקשורתי - אמיתי הוא
תזכורת לדיווח החדשותי שהיה בשבוע שעבר: "נציגי הציונות הדתית והחרדים מיישרים קו: דורשים להכפיל את תקציב הישיבות לכ-2.5 מיליארד שקלים. תקציב הישיבות שאושר בממשלה האחרונה עמד על 1.17 מיליארד שקלים "בלבד". במפלגות החרדיות מסבירים כי "יוקר המחיה עלה, הכסף שווה פחות, כך שצריך להגדיל את המלגות לאברכים". (ישראל היום).
באולפני החדשות ניסו לצייר מציאות לא ברת השוואה בין משכורת חייל סדיר לבין אברך לאחר העלאת התקציב. בסיס ההשוואה הוא לא בר השוואה כלל שכן אין להשוות משכורת חייל לא קרבי 1.235 ₪ ) למשכורת אברך ייעודית ( 1314 ₪) . זאת כי אותו חייל בסטטוס רווק ואם היה נשוי עם ילד משכורתו הייתה מגיעה לכדי 4,500 ₪ מה שרחוק מאוד מאותו אברך גם לאחר תוספת ייעודית.
אבל זאת בעצם צריבת התודעה בתקשורת, להאכיל את הצופים מציאות לא ברת השוואה כדי לעורר זעם מול ציבור מסוים שהפעם תורם של החרדים להיות "מוקרבים" על מזבח התקשורת והציבוריות הישראלית.
אותה צריבה על חרדים בתקשורת נעשתה לא מזמן גם בתקופת הקורונה. אחד המאפיינים של צריבת והנדסת תודעה בתקשורת היה לקשר באופן ישיר בין הקורונה לחרדים. כל ידיעה חדשותית על עדכון המגיפה, הוצמדה אליה תמונה על פי רוב שבה מופיעים חרדים. גם אם הידיעה בכלל על מקום גאוגרפי במדינה ללא ריכוז חרדי, הוכנסה לידיעה תמונה עם חרדים. הצריבה הזאת עבדה כי בשטח ראיתי , איך יש סלידה לחרדים והתרחקות מהם באותה תקופה. זכור לי מקרה שנכנסתי לקנות באחד מהחנויות בעיר טבריה.
בקצה של החנות הגדולה עמדה מישהי ליד הכלים החד פעמיים (גם חילונים צורכים חד פעמי, ד"ש לליברמן). בעודה בוחרת עבר לידה אדם חרדי. היא התחילה להשתולל ולצעוק "תתרחק ממני, מה אתה עושה לידי. מה כולכם (רק הוא היה שם) באים אליי להדביק אותי. לך מכאן". אותו חרדי, נדהם בעצמו מעומק השנאה ובשקט מופתי ונפשי התרחק לאגף אחר בחנות מאותה גברת עם מילים. אני כאשר ראיתי את זה, הרגשתי צורך להתערב והתלבטתי. האם "לצאת" על אותה גברת, או שמא לחזק את החרדי המושפל. מהר מאוד הבנתי שאין טעם להתאמץ מול אותה גברת ולכן ניגשתי לחרדי וחיזקתי אותו: "תראה", אמרתי לו: "ראיתי מה היה וכל הכבוד לך שלא נגררת, לצערי זה מה שמאכילים אנשים על חרדים, תהיה חזק אחי, אוהבים אתכם". אותו חרדי ממש התרגש מאותם מילים ספונטניות שיצאו מפי ואולי גם מליבי ובביישנות מסוימת, אמר לי: "תודה על החיזוק, הכל טוב תודה". גם אני יצאתי מאותו אירוע "מחוזק" והוכחתי לעצמי שכן יש להתערב ובחכמה במקרים מסוימים.
לעניינו אנו, כל העליהום התקשורתי סביב החרדים כעת בדבר העלאת תקציבים , זה פופוליסטי נטו. מעניין הדבר שאותם קולות שהיו עד לא מזמן חלק ממשלת השינוי. חיזרו אחר החרדים כולל בני גנץ שבדמיונו ראה שהוא מרכיב ממשלה עם החרדים וסיעות מהשמאל ואף קיבל חיבוק וסיקור תקשורתי מהם. אז פתאום כאשר החרדים נכנסים לממשלת ימין ורוצים לדאוג למגזר שלהם, אז לפתע זה סחטנות ובקשה לא לגיטימית ? הנה לנו צביעות במיטבה.
גם אותם קולות ש"דואגים" לציבור החרדי לתעסוקה וכעת טוענים שעם הגדלת התקציב זה יוריד להם מוטיבציה לצאת לעבוד. להם מצאתי תשובה בציוץ קצר של הסוקר מומו פילבר: "כל מי שחושב שהגדלת הקיצבה לאברכים משפיעה על המוטיבציה לא לצאת לעבוד (למרות שרובם לומדים עד גיל 30-28 ואז יוצאים לשוק העבודה). בואו נעשה ניסוי הפוך - מי מכם (המבקרים אותם) מוכן להפסיק לעבוד ולשבת ללמוד 10 שעות ביום תמורת 1400 ש"ח בחודש מלגה מהמדינה (במקום 700 ש"ח שמקבלים כיום)?".
לסיכום הנושא, היטיבה לנסח זאת בקצרה ח"כ ואולי השרה לעתיד (מעריך שתקבל את משרד התקשורת) גלית דיסטל אטבריאן: "הימין לא צריך להזיע יותר מדי בהצדקת הקצבאות לאברכים. זכרו את השמאל בפרשת 50 המיליון למבצר ברעננה. או בחלוקת הג'ובים של לפיד. או במימון המיליארדים לאחים המוסלמים. או כשגילינו שהם ניסו לקנות את הקול החרדי עם צ'ק פתוח. הם נפנפו באדישות את הביקורת שלנו. עכשיו תורכם להיות אדישים".
אז למרות שח"כ דיסטל הציעה להיות "אדישים", בחרתי דווקא להיות אקטיבי ולהביא זווית קטנה לשיח התקשורתי עבור הציבור הרחב. בכלל, הצופה הישראלי הממוצע צריך וחייב להיות ביקורתי עבור כל ידיעה או מאמר (ואפילו זה) כדי לשאול שאלות ולהבין האם אכן ככה המציאות או זה סתם מסך עשן. הוכחה נוספת לתקשורת שאיבדה רסן , קיבלנו בשבוע זה גם ברדיו.
שדרן "רדיו ללא הפסקה" נתן זהבי בתוכניתו זהבי עצבני אמר כי "הוא מתפלל שמניחי תפילין יקשרו עצמם ויתלו עצמם בחוטי התפילין". זאת התקשורת הישראלית שאליה צריך להקשיב ולקבל מידע?
מפה לשם, כולנו צריכים לזכור שכולנו רוצים לחיות בכבוד כאן בארצנו הקטנה והיפה. כחברה בריאה צריך להיות לנו גם חמלה ואנושיות כלפי חלקים אחרים בחברה שלנו. אם חלק קטן וזעום מסך תשלומי המיסים עובר גם לתקצב אברכים ומוסדות חינוך, זה מבורך. מבורך וטוב לדעת שהכסף שלנו עושה גם טוב לאחרים ואולי שווה לנסות לאמץ את הראייה הזאת לכל השיח העוקצני שמנסים לשדר לנו.
פוסטים קשורים
הצג הכולמאת: מאיר אוחנה מלחמת "חרבות ברזל" שעדיין נושאת את השם הזה, עוטפת את האומה הישראלית באין ספור היבטים. מהנרצחים במעשי הטבח והזוועה מאותה שבת, דרך חטופים שעדיין שם בשבי חמאס וממשיך דרך חללי צה"ל שנופלים
