מי יפריד בין קור לרונה? גרסת מאחורי הקלעים

סימה בניטה, בת 45, תושבת מגדל, היא אם לארבעה וסופרת. היא מנהלת את גן "איילות" בטבריה ביד רמה, סטודנטית לתואר שני במדעי הלמידה וההוראה באוני' בר אילן, חברה בקהילת הסטודנטים של "תוצרת הארץ" – וסופרת.

במסגרת תפקידה ב"תוצרת הארץ" סימה מתנדבת במועדון הנוער "קרית נעורים", שהוא מועדון לנוער בסיכון. רונית אביב מספרת ש"על אף הקושי בחיבור לבני נוער בסיכון – סימה שבתה את ליבם".

במגדל מספר נתי אלפסי ראש המועצה כי: "סימל'ה אישה מוכשרת וחרוצה. איך שנודע לי על כך שהיא מממשת את החלום שלה – לכתוב ספר, נרתמתי, בירכתי, ועשיתי ככל שביכולתי בכדי לעזור לה. ספרה תואם את התקופה, ומספר בצורה יפה, עניינית והומוריסטית את סיפור מגפת הקורונה מזווית אחרת עבור ילדים, ובעקבות התרשמותי מהספר, בשבוע שעבר הנחיתי את הצוות שלי לרכוש את ספרה של סימל'ה עבור כל ילדי כיתה א' במגדל, והתגובות היו מחמיאות ומפרגנות. בשמי ובשם המועצה המקומית מגדל אנו מחזקים את סימל'ה ומודים שאלה הם תושבנו. ישר כוח".

סימה מספרת כי "עם החזרה ללימודים, לראשונה לאחר הסגר הראשון, חשבתי לעצמי: כמה עוד אפשר לדבר עם הילדים על מצב, האיסורים ההגבלות ותוך כדי כך להרגיע ולשמור על שפיות בימים קשים אלו? חיפשתי תוכן לילדים שמצד אחד יעסוק בתקופה הקשה והמבלבלת והקושי הטמון בה, ומצד שני ידבר אל הילדים בגובה העיניים, בשפה פשוטה וקלילה ויגרום להזדהות והכי חשוב יקדם את סוג הלמידה שאליה אני מכוונת: משחק, חוויה והמצאה.

כך נולדו להם קור ורונה, כל אחד מהם הוא דמות חיובית בעלת תכונות כמו של ילד ומאפשרת הזדהות איתה, אבל כששתי הדמויות נפגשות הן מתבלבלות ומשנות את הכללים.

נוהגים לשאול "איך שיר נולד", אך אשאל איך ספר נולד? מאיפה נובעת ההחלטה לקום ולהגיד אני כותבת ספר?

מה שהביא אותי לכתוב פחות קשור להחלטה, אלא צורך מכורח המציאות שדחק בי לכתוב תוכן ייחודי עבור ילדי גני, שיביא לידי ביטוי כמה שיותר מידע על התקופה ובדרך מרגיעה ופחות מפחידה.

במשך שנים נהגתי לכתוב התחלות של סיפורים שונים, שגנזתי אותם די מהר, מחשש שמא הם לא מספיק ראויים, ושכנעתי את עצמי שאין לי מספיק זמן להקדיש לכתיבה בשל לימודי, התפתחותי המקצועית, וגידול ילדיי.

במהלך עבודתי כאשר לא מצאתי סיפור שמציג את המסרים הייחודיים שלי לצורך לימוד הילדים, לא פעם סיפרתי לילדים סיפורים פרי המצאתי, אך לא כתבתי אותם והקהל היחיד שהיה לי, היו אלה ילדי הגן.

משבר הקורונה והסגר הראשון הציבו בפני אתגר בו היו חסרים לי בבית חומרים וספרים על מנת לספר לילדים ולהציג בפניהם את החגים והנושאים השונים. לכן לא הייתה לי ברירה, והכנתי סיפור ומצגת על יום העצמאות, באחד הימים בני הבכור ליאון הזכיר לי כי בעבר כתבתי סיפור בשם : "הדגל של ליאון" כעבודת הגשה בלימודי ההוראה, ושאל למה אני לא מספרת אותו לילדים, האמת היא שלא ממש היה לי ביטחון להציג אותו, אך החלטתי שאם הוא נזכר בזה וודאי יש לזה משמעות. לכן סיפרתי את הסיפור.

אציין שבשנה זו היו כמה ילדים בגן שאמותיהן גננות, וחוץ מזה שהייתה התלהבות מהסיפור, קיבלתי מחמאות גם מקולגות למקצוע- האימהות הגננות. הדבר גרם לי לביטחון ומוטיבציה גדולה, ומיד כתבתי עוד סיפור. האמת היא שהמילים נבעו מתוכי והקדשתי לכך מספר שעות בודדות.

גם אני איש חינוך, עם שני קטנים בבית, מאיפה הזמן להוציא ספר? זה הרי כתיבה, עריכה לשונית, איורים ומלא מטלות.

מבחינת הכתיבה, מהניסיון שלי (למרות שזהו ספרי הראשון), כאשר יש משהו שמאוד נוגע לי ללב ומשמעותי עבורי, הוא ממילא בתוך מחשבותיי במשך ימים. אני רואה בכתיבה שלי סיכום של מה שעיבדתי בראשי, וכשאני באה לכתוב המילים פשוט יוצאות (בדר"כ בחרוזים).

כשהספר היה כתוב כבר ידעתי בערך איך אני רוצה שהדמויות הראשיות יראו, ואף יצרתי איורים בשוטים בעזרת תוכנת ההדפסה, אך עדיין לא התכוונתי להוציאו לאור.

מאחר והוא זכה להמון תשבחות, פניתי לשלוש הוצאות לאור שכולן שמחו לקחת חלק בהוצאה, ולבסוף בחרתי בהוצאת צמרת שהם היו אמונים על ההפקה והעריכה.

לגבי איורים זו הזדמנות מיוחדת עבורי להודות ולשבח את אחותי: גלית בניטה המוכשרת מאוד בציור, אליה פניתי מיד ללא מחשבה כלל בבקשה לאייר את הספר. הסברתי לה מה כיוון החשיבה שלי, ואת השאר היא עשתה בעצמה. לעיתים התייעצנו, אך החשוב הוא שהיא הצליחה לדייק את כוונותיי ולאייר את כל דמויות הסיפור - כאמור דמויות דמיוניות. מוכרחה לומר שלולא האיורים המרהיבים הספר היה הרבה פחות מרשים.

מה הדבר שאת הכי מתגעגעת אליו בשגרה?

פתאום המילה חופש, מקבלת את המשמעות הפשוטה ביותר שלה. לצאת מהבית להיפגש עם אנשים קרובים לי, לחבק את ילדי הגן וליהנות מחדוות עשייה.

איך משווקים ספר בימי קורונה?

לאחר הכתיבה, שאר העשייה הכרוכה בשיווק הייתה פשוטה ומהנה. אני מוצאת שדווקא העיסוק בשיווק הספר הפך להיות רגעי המנוחה שלי: עבודה מרחוק עם ילדי הגן ובצל למידה אישית מרחוק – עבודות מבחנים כתיבת תזה, והתחושה הפחות טובה שמותירה הקורונה.

תני טיפ לסופרים שחולמים לכתוב?

לכתוב את מה שאנחנו מרגישים, שיוצא מהבטן ומהנפש, לא לחפש להמציא משהו. ההמצאה הגדולה, אם תהיה, תצא מתוך הקשבה עצמית לתחושותינו, וכשהדברים יעלו על הכתב הם יקבלו משמעות מופלאה. המחשבות האישיות שלנו הן הדבר המקורי ביותר אותם נוכל להציג.

האם היה קיים בך הרצון לכתוב תמיד או שמא זה נבע מהתקופה הזאת?

מסתבר שהרצון נכח בי תמיד, אך תמיד הסטתי אותו ממני במחשבה שאין לי זמן לזה, ומה כבר אוכל לחדש הרי יש כל כך הרבה סופרים טובים ומוכרים.

לכן כתבתי, לעיתים רק בראשי כשהרגשתי שהתוכן או המטרה אליה ארצה להגיע לא נמצאת בחומרים שהכרתי. התקופה תרמה לי בכך שהזכירה לי את הכמיהה לכתיבה.

#ספר#ספרות#קורונה#סימהבניטה#מושבהמגדל#איךשירנולד#משברקורונה#אישחינוך#איורים