העיר "שיש" בה הכל?!

על פשיעה בני נוער, היחס שלנו לעבריינות ומה הקשר לעיר ״שיש בה הכל״?

נתקלתי במקרים קשים של בני נוער שאילו רק היה מי ש״יציל״ אותם בזמן, לא היו מגיעים לאן שהגיעו.

בואו נדבר על נושא פחות סקסי, אבל צריך וחשוב לדבר עליו - עבריינות ופשיעה בקרב בני נוער ואיך כל זה קשור לעיר?

לפי מחקרים אחוז הפשיעה בערים לא מפותחות בפריפריות גבוה, אבל אנחנו לא צריכים מחקרים כאשר עינינו רואות את הברור מאליו. כאשר בני הנוער חסרי מעש בזמנם החופשי פניהם לפשיעה ועבריינות! כאשר אחר הצהרים אין בעיר, בשכונה, בסביבה פעילויות חינוכיות שיכולות להעסיק את בני הנוער הדרך לאלימות, לשימוש בסמים ולאלכוהול ולגניבות קצרה.

שנים ארוכות ייצגתי את השוליים של החברה הישראלית, את אלה שכולם מעדיפים לעצום עיניים ולהתעלם מקיומם, מהסיבות והנסיבות שהביאו אותם להיות מאחורי סורג ובריח. אינני טוענת כי אין כאלה שגדלו בצפון תל אביב או בדניה שלא הגיעו לכלא, אבל סטטיסטית הם אחוז מזערי.

מה כן יש? אנשים שהגיעו משכונות מצוקה, משכונות שוליים, מערים שפחות משקיעים בעתיד ובחינוך שלהם, זה מה שראו בילדותם וזו הדרך היחידה שהכירו.

ישנתי על קרטון בכל פעם בגן שעשועים אחר

ילד שגדל בחברה שולית, ללא דמות אב מבלי שהייתה לו דמות מציבת גבולות, וכל שראה בילדותו הוא אב אלכוהוליסט ואמא שלא נמצאת בבית ונלחמת להביא את פת לחמם. הדרך לפשע לאלימות ולסמים קצרה.

נתקלתי במקרים קשים של בני נוער שאילו רק היה מי ש״יציל״ אותם בזמן, לא היו מגיעים לאן שהגיעו.

כעורכת דין הגיעו אלי לא מעט מקרים קשים וכואבים, אחד זכור לי במיוחד, אני נוסעת לפגישה בכלא רימונים, כלא קשה לכל מי שמכיר את מערכת הכליאה בישראל. אל חדר מפגש עורך הדין נכנס נער בן קצת יותר מ-18, נער יפה תואר עם עיניים עצובות. הוא מספר לי את סיפור חייו, סיפור שהשאיר בי חותם כל כך עמוק ועיצב בי את התודעה, שיום אחד אני אשנה למענו ולמען שכמותו.

הנער גדל במשפחה מרובת ילדים, אביו נפטר כשהיה בן 6 ואמא נישאה בשנית, ומאז חייו הפכו לגיהנום. הוא מתאר אלימות קשה בבית כלפיו כלפי אחיו וכלפי אמו. כבר בגיל 7 הוא ברח מהבית והתחיל לישון בגני שעשועים.

שאלתי שאלות כל כך תמימות, מה אכלת? איפה התקלחת? מה עושים בכל הזמן הפנוי?

כן שני הוא ענה - ישנתי על קרטון בכל פעם בגן שעשועים אחר, לפעמים היו תקופות שישנתי אצל חברים, לעיתים אף חזרתי הביתה לגיהנום ואז שוב ברחתי.

ומה אכלת שאלתי? גנבתי לחם- ענה!

״התחלתי מלגנוב לחם מחנויות, ועם הזמן זה כל מה שעשיתי, התפרצתי לחנויות וגנבתי כל מה שיכולתי. ברחוב הכרתי עוד נערים כמוני וזה כל מה שעשינו, התנסנו בסמים, באלכוהול הייתי מעורב באירועי אלימות זה כל מה שידעתי, העדפנו לברוח ולשכוח״. ואני שמתוקף תפקידי חייבת להראות חוזקה ונחישות - לא יכולתי לעצור את הדמעות!

אני זוכרת את הימים של סניף בני עקיבא הגדול, שביום בהיר אחד מישהו החליט בעירייה שזה לא מספיק חשוב

נפתחו נגדו כל כך הרבה תיקי התפרצויות, הוא נעצר ושוחרר שוב ושוב, עד שלא הייתה כל ברירה הוא נשלח למאסר מאחורי סורג ובריח. אבל את כל זה יכולנו למנוע - אם רק היינו מאפשרים לו עתיד טוב יותר!

אין אדם רע, אין ילד רע, יש אדם שרע לו, יש אדם שלא מצא את הדרך וההכוונה לבחור נכון, שלא ידע ולא ראה שיש דרך אחרת. את כל זה אנחנו חייבים למנוע, יש לנו אחריות חברתית, אישית וציבורית לעשות את זה ולעשות את זה מראש ולא בדיעבד.

מערכת חינוך מצויינת ככל שתיהיה לא יכולה לתת מענה מספק, וגם לא צריכה לכל זמנם הפנוי של בני הנוער.

לאחר שעות הלימודים עיר מתפתחת, מתוקנת, שאכפת לה מבני הנוער מחוייבת לספק מסגרות חינוכיות, תרבות פנאי וספורט על מנת לשמר את איכותה ויכולותיה של מערכת החינוך.

באמצעות העצמת תוכניות העשרה, חוגים שווים לכל כיס, תנועות נוער, פעילויות קהילתיות התנדבותיות, שילובם של בני הנוער בקהילה על ידי פרוייקטים יצירתיים, שידברו לבניהנוער, שיהיו מעניינים מעודכנים מגניבים, ולא מיושנים. ויתנו מענה לתחביבים שלהם. כמו למשל, שילוב בני הנוער בטיפול בבעלי חיים בעיר, באימוץ באילוף, בפעילויות עם יחד עם הגיל השלישי. שילוב בני הנוער בפעילויות התנדבויות אחרי שעות הלימודים.

העיריה חייבת להשקיע משאבים בספסוד חוגים, חוגי ספורט על כל ענפיו. יש לנו קבוצת כדורגל שעשתה את הבלתי ייאמן ועלתה לליגה הלאומית, ובעזרת ה׳ תגיע גם לליגת העל, והכל בנחישות ובהשקעה מעוררת השראה, הקבוצה מסבה גאווה גדולה לעיר ומהווה השראה, וזו הזדמנות מצויינת לשלב בהמוניהם את בני הנוער והילדים באקדמיה לכדורגל, העיריה חייבת להשקיע בכך יותר משאבים כי הנה יש מועדון מופאר ויש לאן לשאוף.

העיריה חייבת להשקיע בחוגי העשרה, לימוד שפות, לימוד שוק ההון, שימוש נכון ברשתות חברתיות, חוגי כלכלה ומנהל עסקים חוגי רפואה חוגים שידברו בשפה של בני הנוער, עדכניים מעניינים ולא מיושנים.

העירייה חייבת לפתח ולחדש מיידית את המתנסי״ם, שנראים מיושנים מסוגרים ולא מזמינים.

העירייה חייבת להשקיע בעדיפות עליונה בתנועות הנוער, כמי שגדלה בתנועת בני עקיבא צר לי שאין סניף קבוע בשכון ד׳ כבר שנתיים, אני זוכרת את הימים של סניף בני עקיבא הגדול, שביום בהיר אחד מישהו החליט בעירייה שזה לא מספיק חשוב והפקיע את הסניף הגדול לטובת גן ומאז התנועה נאלצה לנדוד כל שנה למקלט אחר, במקום להעצים ולסייע לתנועה שעל ערכיה חונכנו ערכי מצוינות תורה ועבודה, מישהו שם החליט להתעלל בה, אבל בינוניות נו כבר אמרנו.

ילד שגדל בחברה שולית, ללא דמות אב מבלי שהייתה לו דמות מציבת גבולות, וכל שראה בילדותו הוא אב אלכוהוליסט ואמא שלא נמצאת בבית ונלחמת להביא את פת לחמם. הדרך לפשע לאלימות ולסמים קצרה.

כמובן שזה לא מסתכם רק בזה, המצב הסוציו אקונומי גם הוא בכי רע. מחלקת הרווחה בעירייה עושה מלאכת קודש, יצא לי להכיר לא מעט מעובדי מחלקת הרווחה, העובדות הסוציאליות המסורות שמחפשות בכל דרך פתרונות יצירתיים, אבל אין מספיק תקציב ומשאבים. יש לנו תשתית מצוינת רק צריך לחשוב מחוץ לקופסא.

כשאני פוגשת אתכם אתם שואלים ובצדק, אז מה חשוב לך? מה תרצי לשנות? אז על הדברים הברורים מאליו, אנחנו מדברים לא מעט, חזות העיר שכל כך חשובה לי העיר חייבת להתחדש איכות חיים עיר נקיה מטופחת ויפה, גני שעשועים ופארקים אתגריים.

השקעה בתיירות, העצמת מערכת החינוך, תרבות ופנאי כי בוא נודה באמת משעמם פה. פרנסה ותעסוקה כיעד מרכזי, כי מי מאיתנו לא רוצה שילדינו ילמדו פה ויתפרנסו פה, אף הורה לא רוצה שילדיו יעזבו את העיר בדיוק כמו שקרה לרבים מאתנו.

אבל בחרתי להקדיש טור זה, לנושא כואב שיש לנו אחריות ציבורית, אישית וחברתית להסתכל לעתיד בעיניים, כי טיפול בבני הנוער בילדים של היום יפחית בעתיד פשיעה ועבריינות. יש לנו אחריות עצומה לגדל ילדים לערכים, למצויינות, לאהבת אדם והארץ. ואת כל זה צריך לעשות מראש ולא בדיעבד, לאפשר ולתת להם את הכלים להצליח היום ולא מחר! כי מחר זה כבר מאוחר!

#טבריה #חסריבית #בחירותלראשותהעירטבריה #שניאילוז #צעיריםלנוער #הנוערלאן