אשה לאשה - מלכה!
אני שמחה לחיות היום בעידן שנשים מפרגנות לנשים, אוהבות אחת את השנייה,
ומעצימות אחת את השנייה. הגילוי מפחיד, אבל, העובדה שאת לא לבד מחזקת
חודש המודעות לסרטן השד, כ-5,500 נשים מאובחנות בסרטן השד כל שנה. סרטן השד הוא הגידול השכיח ביותר בקרב נשים, אבחון מוקדם מציל חיים.
נשים אהובות ויקרות, זה הזמן, לכו להיבדק!! מי כמוני יודעת, אנחנו טרודות במרוץ החיים, בית, ילדים קריירה, אנחנו תמיד בעדיפות אחרונה. לכל אמא הדבר החשוב לה ביותר בחיים, זה הילדים. אנחנו נעשה הכל למען ילדינו, אז בדיקה מצילת החיים לא נעשה למען הילדים שלנו?
חשוב לדעת, עברת את גיל 30- זה הזמן לקבוע תור לכירורג שד, בצורה קלה ופשוטה דרך האפליקציה של קופות החולים.
אם חלילה חלית, אשה יקרה חשוב שתדעי שאת לא לבד, ישנן עמותות רבות שם ניתן לראות את המסירות והמקצועיות, בהתנדבות וללא פשרות אחת למען השנייה, כמו עמותת "אחת מתשע" שעושה עבודת קודש.
הגילוי מפחיד, אבל, העובדה שאת לא לבד מחזקת. יש לכן ליווי במסירות נפש ואותי זה מרגש, והעיקר מלמד מה באמת חשוב בחיים.
חודש האזרח הוותיק
חודש אוקטובר מצוין כחודש האזרח הוותיק. לצערי השנה נושא זה לא קיבל מספיק ביטוי, ברמה המקומית.
"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". משפט זה, אסור שיאמר מבלי פעולות אופרטיביות, מתוך ידיעה אני סבורה שאין דיי במה שנעשה. כמי שמתיימרים להיות נבחרי ציבור, עלינו להקשיב בקשב רב לאנשים עתירי הניסיון שבנו את העיר והארץ הזאת, שגידלו וחינכו דורות לתפארת, לערכים, לכבוד לאהבת הארץ.
אין אחד שלא מזדהה עם המשפט "אפשר להוציא את הטברייני מטבריה, אבל לא את טבריה מהלב" אז למה לקברניטי העיר אין כבוד לדור השלישי, למקימי העיר הזאת? מדוע אין תרבות, איכות חיים ופעילויות לגיל השלישי. מדוע אין מה לעשות בעיר בערבים ובטח לא בסופי שבוע? מדוע לא פעלתם דיי כדי לחבר את הדור הישן עם הדור החדש.
במסע הזה שלי, למשרה פוליטית, בה אני מבקשת לזכות באמונכם, לאחר שעשיתי לביתי אני מבקשת לבוא לעשות למען העיר האהובה שלי, אני מדברת פרקטיקה - אני פוגשת אתכם, מדברת איתכם, נוגעת בכולכם ואתם נוגעים בליבי, ובעיקר לומדת מכם, ולא יכולה שלא לתהות ולשאול: יש הרבה אנשים עתירי ידע וניסיון, מדוע לא ניצלו את הידע הזה למעשים לפעולות בשטח?
לצערי התמונה העגומה שנחשפים אליה, זה הזנחה, תחושה שבערים אחרות ראשי עיר רואים בתושבים כ"לקוחות" אותם יש לשרת, לדאוג לרווחתם, לחינוך, לתרבות, לחזות עיר, לתיירות, לעיר נקיה ויפה והכל באהבה ובשמחה שאיננה כאן.
אצלנו, מאבקים פוליטיים בלתי נגמרים, אני רואה ונחשפת למועמדים שעסוקים בהכפשות, בבחישות ובירידה לגופו של האיש במקום לגופו של עניין ולהציג לציבור יכולות ותוכניות לעתיד. הם עסוקים בעסקנות מפלגת.
אני, מסרבת להתדרדר לשיח האלים, המפלג, המכפיש והמבזה. היה לנו דיי והותר מהסוג הזה. הגיע הזמן שהעיר שלנו תזכה למשהו אחר, לממלכתיות, למנהיגות לשיח תרבותי למעשים ולא לדיבורים. כן, אפשר לעשות זאת אחרת, אני מצאתי את הדרך!
פוסטים קשורים
הצג הכולמאת: מאיר אוחנה מלחמת "חרבות ברזל" שעדיין נושאת את השם הזה, עוטפת את האומה הישראלית באין ספור היבטים. מהנרצחים במעשי הטבח והזוועה מאותה שבת, דרך חטופים שעדיין שם בשבי חמאס וממשיך דרך חללי צה"ל שנופלים
