אומרים ש...שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים והנעימים

בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ.

(שמואל ב' פרק א' פסוק כג')

קינת דוד, היא הקינה שנשא דוד המלך על שאול ויהונתן לאחר מותם בקרב מול הפלישתים שנערך על הר הגלבוע. בקינה, ביטא דוד את היגון, העצב והצער שחש לנוכח מותם של שאול ויהונתן ואת סערת הרגשות שהתחוללה בו בשל אהבתו ליהונתן ולשאול.

אתם תוהים למה אני מזכיר את קינת דוד? שהרי, לא איש תורה אנוכי.

יצא לי לחשוב שבטבריה הקינה הזו יכולה להתאים למספר אנשים, שאולי לא מתו במובן הפיזי, אך מתו מבחינה המצפונית והרוחנית כאחד.

לאותם אנשים מילות קינת דוד יכולות להתאים להם ככפפה ליד לנוכח אופן התנהגותם.

צא ולמד, למה בטבריה קורים כל המקרים של חוסר מזל וחוסר אופק? כי בטבריה הכל יכול להיות והכל יכול לקרות.

בשל כך קינת דוד יכולה להיאמר גם על מספר אנשים בטבריה. ואגב, כך נהרסת העיר טבריה וזו הסיבה שלעולם היא לא תתפתח. אחרי הכל בטבריה הנאהבים של היום הם המתים של המחר!