"אוי הבור"
לפני מספר שבועות הסתובבתי ברחוב הירדן וברחוב הגליל כפי שאני עושה מידי שבוע. לפתע עצרו אותי מספר סוחרים ומשכו אותי לכוון "הבור". תראה את חכמי חלם אמרו, שוב חופרים את הבור הנצחי ושוב עבודות בגן העיר אבל חניה אין.
"כל ראש עיר בא עם תכנית משלו שדורסת את התכנית של קודמו וזה שמגיע אחריו
מפרק את התכנית ובסופו של יום הם נשארים עם האגו ואנחנו נשארנו בלי חניות ובלי גן העיר.."
בעידודם של הסוחרים התחלנו לאסוף חתימות של כל בעלי עסקים שמתנגדים להמשך בניית הגן ללא פתרון לצרכי החנייה. הבעיה החלה כמו בכל ויכוח בין שני יהודים כשיש שלוש דעות. אחד תומך בהמשך הבנייה, השני מתנגד ומבקש להשיב את המצב לקדמותו ושניהם יחד רוצים פתרון לחניה בעיר בלי להסביר איך.
ככה זה כאשר אין התחשבות ברצון התושבים וכל ראש עיר בא עם תכנית משלו שדורסת את התכנית של קודמו וזה שמגיע אחריו מפרק את התכנית ובסופו של יום הם נשארים עם האגו ואנחנו נשארנו בלי חניות ובלי גן העיר.
הבסיס להצלחה הוא קודם כל ולפני הכל הדברות והבנות עם הסוחרים בעיר שנושאים על גבם את פרנסת חלק נכבד מתושבים. לא התייעצו איתם, לא שמעו את טענותיהם בדיוק כפי שעשו ועושים בטיילת ובשאר המקומות. בעלי העסקים יודעים הכי טוב מה מביא פרנסה למרכז העיר, הם חיים שם רוב היום. ההצלחה של המיזם תהייה הצלחתם והכישלון אם יקרה יהיה נחלתם. אם היו משוחחים איתם, הם לא יכולים היו לבוא בטענות לאף אחד.
אם נודה על האמת, מצוקת החנייה בטבריה קשה יותר ממצוקת החניה בתל אביב והעירייה בחכמתה או בטיפשותה אולי בעורמתה הכפילה את מספר הפקחים בעיר ולא בכדי. הרי בישיבה שנערכה בשנה שעברה הצהירה התובעת מטעם העירייה שההכנסות מדוחות חניה הכניסו לקופת העירייה כעשרים מיליון ₪. על זה נאמר "וירא כי טוב". העירייה "מצאה" מכון לייצור כספים רבים והחליטה לשדרג אותו. אני רק מזכיר לציבור שאנחנו מצויים בעונת החורף והקיץ יהיה חם תרתי משמע וללא חניות.
ראיתי השבוע שידור שהפיץ הנאשם המודח שטען שיש שתים עשר מתמודדים עורכי דין ואף אחד מהם לא הגיש עתירה והוא "הפרופסור" הגדול עשה זאת. אם כך מר פרופסור, תרשה לי לענות לך כמו שעונים עורכי דין. על מנת שמיצוי ההליכים יהיה מושלם ושלעתירה יהיה סיכוי בבית המשפט היה עליך לבצע את מה שהתחלנו ואתה כהרגלך קלקלת. כאמור, התחלנו בהחתמת בעלי העסקים שמטה לחמם נפגע וחלקם סגרו את העסק בגלל מיזם גן העיר שהפך מטרד לזיהום אבק. שגרע כשלוש מאות מקומות חנייה שהיו חמצן עבור הרחובות המקיפים את הגן ועבור בעלי העסקים. כמו כן ובנוסף בחלם גם צבעו את אבני השפה באדום לבן לאורך רחוב הגליל. ואתה במו ידך לא זו בלבד שלא הועלת עם צו הביניים המטופש אלא גרמת נזק עצום לכל מי שחיפש פתרון ראוי.
בינתיים העבודות הופסקו, חניה אין ואת שנעשה אין להשיב. אז לפני שאתה מדלג בזחיחות בבניין העירייה ושולף את הצו כאילו השיבו אותך על כנך כראש העיר, שב, תנוח, קח כדור כדברי המשורר ותן לאנשים רציניים לעשות את מלאכתם כי את ניסיונך הדלוח והלא מוצלח כבר הפגנת בבג"צ שזרק אותך מכל המדרגות. עוד דבר קטנטן מר פרופסור דגול, בטרם אתה "משפריץ" ביוב על מאן דהוא, טול קורה מבין עינך, כי אביר שלטון החוק אתה ממש לא ואפילו לא חשוד, אתה נאשם בפלילים. לסיום, השיר הבא משקף את כל סיפורו של הבור.
שיר טיבטי
אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.
עיני פקוחות:
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק:
אני עוקף אותו.
אני הולך ברחוב אחר.
שבת שלום! שלכם,
פוסטים קשורים
הצג הכולמאת: מאיר אוחנה מלחמת "חרבות ברזל" שעדיין נושאת את השם הזה, עוטפת את האומה הישראלית באין ספור היבטים. מהנרצחים במעשי הטבח והזוועה מאותה שבת, דרך חטופים שעדיין שם בשבי חמאס וממשיך דרך חללי צה"ל שנופלים
