טעמתי מעט מהטעם הטוב של פעם

נתבקשתי מחבר קיבוצניק יקר, זיו הר חול, להגיע אל קיבוץ כנרת ולפגוש איש מעניין, עם סיפור מעניין על ההיסטוריה של חלק מאנשי קיבוץ כנרת ופועלם בין דפי ההיסטוריה. אנשים שהיו ממקימי המדינה, על טרומפלדור והקרבות בתל-חי ומי היו האנשים של פעם שנלחמו לצידו של טרומפלדור ובכלל כיצד הם פעלו דאז. הובהר לי מראש מי האיש, אך הפתעתי הייתה גדולה בהרבה.

נפגשנו בחצר ביתו של עמירם אידלמן בקיבוץ כנרת. על המדרכה באוויר הצח בשל הקורונה. פגשתי אדם המכיר ויודע את פרטי העבר וההיסטוריה לפרטי פרטים. אדם עם סבר פנים מחייך ומזמין, עיניים מאירות ורגועות מה שהעיד על אישיותו וטוב ליבו של האיש. אני מודה הייתי מרותק לסיפור במשך כשעתיים ונהניתי מכל רגע. ולא הפרעתי לו ברצף המחשבה אפילו לרגע.

עמירם סיפר את הסיפור באופן קולח כאשר הוא לא פעם מכניס בתוכו מטעמים, מעט פלפל וקורטוב של מספר טוב היודע את ההיסטוריה על בוריה. זה היה עבורי שיעור חובה בהיסטוריה, כי אני מודה אצל המורה להיסטוריה שלי בתיכון, לוניה שמה, מקיבוץ אפיקים אני ממש לא למדתי. היא פשוט לא אהבה את מה שאני. וכאן קיבלתי שיעור מאלף בהיסטוריה של ארץ ישראל, ועוד בחינם.

לבן קראו אברהם גור מאירוב, וברבות הימים, בגיל 17, נפל בקרבות בסג'רה במהלך מלחמת העצמאות. מעתה שם משפחתו של שאול יהא אביגור, למען הנצחת בנו.

שאול אביגור - סיפורו של איש הצללים

הקבר של שאול אביגור ליד קברה של נעמי שמר

ב-1920 הצטרף למגיני ולוחמי קרב תל-חי שם איבד את חברו הטוב, אהרון שר, שהיה מראשוני הנופלים בתל חי, אחד מהשמיניה שעל שמם נקראה העיר הסמוכה קרית-שמונה.

ב-1924 התחתן ולאחר מכן נולדו לו בן ובת. לבן קראו אברהם גור מאירוב, וברבות הימים, בגיל 17, נפל בקרבות בסג'רה במהלך מלחמת העצמאות. מעתה שם משפחתו של שאול יהא אביגור, למען הנצחת בנו.

ב-1934 הקים את הש"י (שירות הידיעות) מה שלימים יהווה את הבסיס להקמת שירותי הביטחון החשאיים של מדינת ישראל.

מעבר לפעילות מודיעינית חשאית עסק המון בתחום רכישת נשק שיסייע להקמת המדינה ולהתחמשות לקראת הקמת מדינת ישראל.

שאול אביגור, אף שתיעב את הנאצים ימ''ש, קנה את הנשקים שלהם, חלקם עדיין עם חריטות צלבי קרס. נשק היה דבר נפוץ מאוד בעולם עם תום מלחמת העולם השנייה, ומי שהתכוננה למלחמה, מדינת ישראל הקטנה העתידה לקום – הייתה חייבת נשק והרבה נשק וכמעט מכל הבא ליד.

בכדי לטשטש את מוצאו של הנשק הנאצי נהג אביגור בתחבולה – הוא מיתג את הנשקים כשייכים לצ'כים, וככאלו שמיוצרים בצ'כיה. אז הסכימו בארץ ישראל לקבל את הנשקים ולהשתמש בהם למטרות המלחמה וההגנה על הארץ מפני הפורעים הערבים, כנשק המוכר לכולנו הרובה ה"צ'כי".

אביגור היה חברו הטוב של דוד גרין, לימים דוד בן גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון. בן גוריון ראה בו יד ימינו, ולאחר הקמת המדינה מינה אותו לסגן שר הביטחון, עקב הניסיון הביטחוני הרב שצבר.

לאחר קום המדינה הקים את "נתיב" – גוף מודיעין אשר ריכז את הטיפול בעליית יהודי מזרח אירופה, בעיקר מברית המועצות. בשנת 1973 הוענק לאביגור פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה ע''י נשיא המדינה דאז זלמן שז''ר.

את כל אלה ועוד מספר לנו עמירם אידלמן, בן כנרת, שגדל על דמותו הנערצת של שאול אביגור.

אידלמן מלא כרימון בסיפורי כנרת, סיפורי דור התקומה וסיפורים אותם חווה במהלך חייו בכנרת. הוא מדריך טיולים וסיורים חוויתים, ומעיד על עצמו שהוא "אוהב מאוד להדריך בבית העלמין בכנרת".

אידלמן מספר שמי שגייס אותו להדריך בתחומי המועצה היה שר התיירות דוד לוי, עליו הוא מעיד כי הוא "חמד של אדם". כשערך אידלמן סיור לשר התיירות בבית העלמין של כנרת, לוי סייר בין הקברים המפורסמים אך משהגיע למספר קברים של מייסדי מפא"י ומפ"ם הקבורים בכנרת, השר לוי חייך מעט כאשר הגיע בסמוך לקבריהם של שאול אביגור, כצנלסון, סירקין, בורוכוב ופעילים נוספים של מפא''י המיתולוגית.

אידלמן חשב כי לוי תפס אותו בטעות כל שהיא במהלך הסיור. כששאלו לפשר צחוקו ענה לוי: "אתה יודע כמה שנים אני מחכה לראות את תנועת העבודה שוכבת לרגליי באדמה?!"

אידלמן, כיום בן 73, הוא בור סוד שאינו מאבד טיפה. כל כולו היסטוריה וסיפורים ממקור ראשון מבין דפי ההיסטוריה סיפורי אמת שלרבים יהיו כאגדות.

אידלמן סובר כי יש שני דברים שכואבים לו כיום: השיסוי והפילוג בחברה הישראלית מחד, ומאידך בנים ובנות של ישראלים אשר יורדים ומשתקעים ומתגוררים בחוץ לארץ.

עוד סיפור מפורסם הוא סיפורה של נעמי שמר, אשר סיימה תיכון בהצטיינות, ודרשה ללכת וללמוד מוזיקה במוסד אקדמי מרוחק במרכז הארץ דווקא באמצע המלחמה.

בקיבוץ כנרת החלו לחשושים: "מילא שתלך ללמוד חקלאות, אבל מוזיקה? מקצוע שהזקנים הגדירו אותו כמקצוע שאין בו כלום".

אסיפת כנרת התקבצה באישון ליל לקבל החלטה. שרה אביגור רעייתו, באמצע האסיפה קמה ודיברה ללא רשות: "הניחו לילדה ללכת ללמוד. כולנו יודעים שזהו יעודה של נעמי שלנו". לימים תהיה זו ההחלטה הגורלית ביותר מאז הקמתה של התנועה הקיבוצית כולה: הוחלט לאפשר לנערה הצעירה נעמי שמר ללכת וללמוד מוזיקה על חשבון הקבוצה.

את סיפוריו של מר אידלמן שאבתי בשקיקה. הם היו מלאי עניין ומלאי תובנות. הם מובאים לכם כאן בתמצית, שלטעמי אינה ראויה לגודל האנשים שבסיפור ולגודלם של דפי ההיסטוריה שאינם מונצחים כראוי בקיבוץ כנרת ובעמק הירדן בפרט.

ההיסטוריה של אנשי המקום דאז משחר נעוריה ראויה להרבה יותר מההיסטוריה המתייפייפת של היום.

#קיבוץכנרת#הסטוריהמקומית#מקימיהמדינה#קורונה#קיבוץאפיקים#מלחמתהעצמאות#תל-חי#סג'רה#נעמישמר