השבוע קיבלתי מספר פניות השואלות: האם להכריח את הילדים ללמוד בזום? הסביבה ללמידה של הילדים השתנתה. זה מעורר קושי. הילד לומד שאוכלים יושבים ליד שולחן, האוכל מוגש בצלחת. כשיוצאים לשטח, ילדים רבים לא יסכימו לאכול, כי הגורם המבחין שמביא לתאבון היא אותה צלחת דווקא ולא האוכל עצמו. בדיוק כמו הניסוי שערך פבלוב, זוכרים? הכלב, העצם והפעמון. הכלב בא כל פעם שהגישו לו עצם. לעצם צרף פבלוב פעמון. אחרי מספר פעמים שהעצם, שהייתה הגירוי לתאבון של הכלב, לוותה בפעמון. הגיב הכלב בריור גם למשמע הפעמון ללא העצם. הילד שלנו למד ללימוד בכיתה, עם לוח, מחברת וספר. עכשיו ישנה מחברת וספר ואין כיתה ולוח. יש בית ומחשב. בתלמוד הבבלי הוזכרה הכפייה ללימוד התורה כאיום. ה' כביכול לכד את בני ישראל בתוך ההר, כאילו היו כלואים תחת גיגית הפוכה. הוא העמיד בפניהם בחירה: לקבל את התורה, או להיקבר בחיים בתוך ההר. אנחנו לא במצב שאנחנו מאיימים על ילדנו. הלימוד צריך לבוא מתוך בחירה ועובדי ההוראה עושים הכל שהלמידה המשמעותית תהא חווית הצלחה לילדים. ילד שלא רוצה להתקלח, אנחנו לוקחים אותו "שק קמח" למקלחת. נמצאים אתו באמבטיה, נבטיח שאם יתקלח יקבל מחר עוד רבע שעה טבלט. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שלהתקלח זה הכרח המציאות. דבר שחייבים לעשות אותו מתוך כורח שוודאי יֵעָשה. ניקיון, הוכח מדעית כמונע מחלות. האמונה הכל כך חזקה שלנו בתחום מועברת לילדים שלנו ללא לאות. חז"ל אמרו שהקב"ה כפה על ישראל הר כגיגית כדי שיקבלו את התורה, מצד שני, אמרו חז"ל שישראל קיבלו את התורה מרצון - הקדימו נעשה לנשמע, ואז ירדו מלאכי השרת וקשרו לכל אחד שני כתרים! הבחירה בידינו לומר נעשה ונשמע, שהרי הוכח מדעית שחינוך ללמידה הוא שמביא חוסן נפשי ומקנה ארגז כלים עם כשורי חיים לעתיד. כשאנו מביאים חינוך "הר כגיגית", יש בו ביטוי למשהו פנימי, כשילד רואה מעליו טלית (מודל ההורים הסוככים מעליו) הוא רוצה לעמוד מתחתיה (לקבל מהם את המרות, את החום והאהבה וכמובן את הכתר). תיאור זה שישראל עמדו תחת ההר הוא לשבחם של בני ישראל, ומעשה זה השלים את הקדמת נעשה לנשמע - למרות שה' כפה עליהם הר כגיגית, ישראל התקרבו ולא ניסו לתפוס מחסה. מבקשים הנחייה לעשייה. הילדים מבקשים סמכות הורית. חוקים וכללים להתנהגות נכונה, אינם ממקום של כפייה, אלא ממקום של הנחייה למען מיטביות. המבוגר האחראי יודע מה נכון לו לילד, לא כל כלל התנהגותי הוא רצון הילד. ילד היה רוצה כל היום לשחק, אנחנו המבוגרים יודעים שמשחק הוא לאוורור. עשייה אמיתית למען הבנייה עתידית היא הלמידה. היו שותפים ללמידה של ילדכם. הביעו שביעות רצון מהשיעור ותהליך הלמידה העכשווי. שבחו את ילדכם על היותם לומדים עצמאיים ורציניים. דר' רבקה מרום ph.d מנתחת התנהגות, יועצת חינוכית ומאמנת אישית *למען הסר ספק, דר' מרום אינה עוסקת ברפואה. #זום#רבקהמרום#סביבתלמידה#מאמנתאישית#התנהגותילדים#יועצתחינוכית

סימה בניטה, בת 45, תושבת מגדל, היא אם לארבעה וסופרת. היא מנהלת את גן "איילות" בטבריה ביד רמה, סטודנטית לתואר שני במדעי הלמידה וההוראה באוני' בר אילן, חברה בקהילת הסטודנטים של "תוצרת הארץ" – וסופרת. במסגרת תפקידה ב"תוצרת הארץ" סימה מתנדבת במועדון הנוער "קרית נעורים", שהוא מועדון לנוער בסיכון. רונית אביב מספרת ש"על אף הקושי בחיבור לבני נוער בסיכון – סימה שבתה את ליבם". במגדל מספר נתי אלפסי ראש המועצה כי: "סימל'ה אישה מוכשרת וחרוצה. איך שנודע לי על כך שהיא מממשת את החלום שלה – לכתוב ספר, נרתמתי, בירכתי, ועשיתי ככל שביכולתי בכדי לעזור לה. ספרה תואם את התקופה, ומספר בצורה יפה, עניינית והומוריסטית את סיפור מגפת הקורונה מזווית אחרת עבור ילדים, ובעקבות התרשמותי מהספר, בשבוע שעבר הנחיתי את הצוות שלי לרכוש את ספרה של סימל'ה עבור כל ילדי כיתה א' במגדל, והתגובות היו מחמיאות ומפרגנות. בשמי ובשם המועצה המקומית מגדל אנו מחזקים את סימל'ה ומודים שאלה הם תושבנו. ישר כוח". סימה מספרת כי "עם החזרה ללימודים, לראשונה לאחר הסגר הראשון, חשבתי לעצמי: כמה עוד אפשר לדבר עם הילדים על מצב, האיסורים ההגבלות ותוך כדי כך להרגיע ולשמור על שפיות בימים קשים אלו? חיפשתי תוכן לילדים שמצד אחד יעסוק בתקופה הקשה והמבלבלת והקושי הטמון בה, ומצד שני ידבר אל הילדים בגובה העיניים, בשפה פשוטה וקלילה ויגרום להזדהות והכי חשוב יקדם את סוג הלמידה שאליה אני מכוונת: משחק, חוויה והמצאה. כך נולדו להם קור ורונה, כל אחד מהם הוא דמות חיובית בעלת תכונות כמו של ילד ומאפשרת הזדהות איתה, אבל כששתי הדמויות נפגשות הן מתבלבלות ומשנות את הכללים. נוהגים לשאול "איך שיר נולד", אך אשאל איך ספר נולד? מאיפה נובעת ההחלטה לקום ולהגיד אני כותבת ספר? מה שהביא אותי לכתוב פחות קשור להחלטה, אלא צורך מכורח המציאות שדחק בי לכתוב תוכן ייחודי עבור ילדי גני, שיביא לידי ביטוי כמה שיותר מידע על התקופה ובדרך מרגיעה ופחות מפחידה. במשך שנים נהגתי לכתוב התחלות של סיפורים שונים, שגנזתי אותם די מהר, מחשש שמא הם לא מספיק ראויים, ושכנעתי את עצמי שאין לי מספיק זמן להקדיש לכתיבה בשל לימודי, התפתחותי המקצועית, וגידול ילדיי. במהלך עבודתי כאשר לא מצאתי סיפור שמציג את המסרים הייחודיים שלי לצורך לימוד הילדים, לא פעם סיפרתי לילדים סיפורים פרי המצאתי, אך לא כתבתי אותם והקהל היחיד שהיה לי, היו אלה ילדי הגן. משבר הקורונה והסגר הראשון הציבו בפני אתגר בו היו חסרים לי בבית חומרים וספרים על מנת לספר לילדים ולהציג בפניהם את החגים והנושאים השונים. לכן לא הייתה לי ברירה, והכנתי סיפור ומצגת על יום העצמאות, באחד הימים בני הבכור ליאון הזכיר לי כי בעבר כתבתי סיפור בשם : "הדגל של ליאון" כעבודת הגשה בלימודי ההוראה, ושאל למה אני לא מספרת אותו לילדים, האמת היא שלא ממש היה לי ביטחון להציג אותו, אך החלטתי שאם הוא נזכר בזה וודאי יש לזה משמעות. לכן סיפרתי את הסיפור. אציין שבשנה זו היו כמה ילדים בגן שאמותיהן גננות, וחוץ מזה שהייתה התלהבות מהסיפור, קיבלתי מחמאות גם מקולגות למקצוע- האימהות הגננות. הדבר גרם לי לביטחון ומוטיבציה גדולה, ומיד כתבתי עוד סיפור. האמת היא שהמילים נבעו מתוכי והקדשתי לכך מספר שעות בודדות. גם אני איש חינוך, עם שני קטנים בבית, מאיפה הזמן להוציא ספר? זה הרי כתיבה, עריכה לשונית, איורים ומלא מטלות. מבחינת הכתיבה, מהניסיון שלי (למרות שזהו ספרי הראשון), כאשר יש משהו שמאוד נוגע לי ללב ומשמעותי עבורי, הוא ממילא בתוך מחשבותיי במשך ימים. אני רואה בכתיבה שלי סיכום של מה שעיבדתי בראשי, וכשאני באה לכתוב המילים פשוט יוצאות (בדר"כ בחרוזים). כשהספר היה כתוב כבר ידעתי בערך איך אני רוצה שהדמויות הראשיות יראו, ואף יצרתי איורים בשוטים בעזרת תוכנת ההדפסה, אך עדיין לא התכוונתי להוציאו לאור. מאחר והוא זכה להמון תשבחות, פניתי לשלוש הוצאות לאור שכולן שמחו לקחת חלק בהוצאה, ולבסוף בחרתי בהוצאת צמרת שהם היו אמונים על ההפקה והעריכה. לגבי איורים זו הזדמנות מיוחדת עבורי להודות ולשבח את אחותי: גלית בניטה המוכשרת מאוד בציור, אליה פניתי מיד ללא מחשבה כלל בבקשה לאייר את הספר. הסברתי לה מה כיוון החשיבה שלי, ואת השאר היא עשתה בעצמה. לעיתים התייעצנו, אך החשוב הוא שהיא הצליחה לדייק את כוונותיי ולאייר את כל דמויות הסיפור - כאמור דמויות דמיוניות. מוכרחה לומר שלולא האיורים המרהיבים הספר היה הרבה פחות מרשים. מה הדבר שאת הכי מתגעגעת אליו בשגרה? פתאום המילה חופש, מקבלת את המשמעות הפשוטה ביותר שלה. לצאת מהבית להיפגש עם אנשים קרובים לי, לחבק את ילדי הגן וליהנות מחדוות עשייה. איך משווקים ספר בימי קורונה? לאחר הכתיבה, שאר העשייה הכרוכה בשיווק הייתה פשוטה ומהנה. אני מוצאת שדווקא העיסוק בשיווק הספר הפך להיות רגעי המנוחה שלי: עבודה מרחוק עם ילדי הגן ובצל למידה אישית מרחוק – עבודות מבחנים כתיבת תזה, והתחושה הפחות טובה שמותירה הקורונה. תני טיפ לסופרים שחולמים לכתוב? לכתוב את מה שאנחנו מרגישים, שיוצא מהבטן ומהנפש, לא לחפש להמציא משהו. ההמצאה הגדולה, אם תהיה, תצא מתוך הקשבה עצמית לתחושותינו, וכשהדברים יעלו על הכתב הם יקבלו משמעות מופלאה. המחשבות האישיות שלנו הן הדבר המקורי ביותר אותם נוכל להציג. האם היה קיים בך הרצון לכתוב תמיד או שמא זה נבע מהתקופה הזאת? מסתבר שהרצון נכח בי תמיד, אך תמיד הסטתי אותו ממני במחשבה שאין לי זמן לזה, ומה כבר אוכל לחדש הרי יש כל כך הרבה סופרים טובים ומוכרים. לכן כתבתי, לעיתים רק בראשי כשהרגשתי שהתוכן או המטרה אליה ארצה להגיע לא נמצאת בחומרים שהכרתי. התקופה תרמה לי בכך שהזכירה לי את הכמיהה לכתיבה. #ספר#ספרות#קורונה#סימהבניטה#מושבהמגדל#איךשירנולד#משברקורונה#אישחינוך#איורים

סיכום שבוע טברייני עם רפאל טרבלסי השבוע נחשפתי למקרה מצער, נכד שמשפחתו יושבת שבעה, הגיע עם קניות לבית המשפחה האבלה והחנה את רכבו בצמוד לכניסת הבית בשכונת רמת אגוז, הידוע בבעיית חניה, בעיה שורשית שהאחראי עליה הם אך ורק מתכנני השכונה בעיריית טבריה. הנכד קיבל דו"ח חניה מפקח עיריית טבריה שעיניו רואות כי במרחק 5 מטר יושבים שבעה ובצמוד לרכב ישנן מודעות אבל. אדגיש, אני בעד שיעשו סדר, אני בעד שיאכפו ויענישו את מפרי החוק אבל רבאק! לתת דו"ח בשכונה עם בעיית חניה למשפחה שיושבת שבעה על היקר להם מכל? לא קצת הגזמנו! הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש ולהכניס קצת שכל, רגישות, היגיון בריא לעבודה היומיומית של הפקחים. אגב, אין לי ספק שאם הפקח היה בן העיר, הדו"ח לא היה נרשם. דקל בן חמו האלוף התרגשתי לראות את חברי היקר דקל נרתם לעזור לאדם שאינו מכיר כלל, חולה אונקולוגי הנזקק לתרומת מח עצם ודקל נמצא מתאים לתרומה. כאשר פנו לדקל, ישר התגייס לתרום. לאחר חשיבה קצרה הבנתי שהנתינה כנראה עברה בגנים, הן מצד משפחתו של אביו, משפחת בן חמו היקרה, והן מצד אימו היקרה אתי הפעילה סביב השעון למען הקהילה ועל כך אפשר רק להצדיע ולאחל לעוד ועוד דור ישרים. דקל אחי, העיר טבריה כולה גאה בך על מסירות הנפש למען הצלת החולה, אוהבים אותך! יום הוקרה לצוותים הרפואיים אתמול, יום חמישי, ציינו ברחבי הארץ את יום ההוקרה לצוותים הרפואיים, אין שנה כמו השנה הזו שכל כך מתאים להגיד לכל אחד ואחת תודה ענקית על מסירות הנפש והעבודה בשעות לא נורמאליות תוך הקרבה כמו לוחמים בזירת קרב בשנה מאתגרת זו. יכול להיות שחלקכם חוו יחס שאינו ראוי שתקבלו בעקבות לחץ כזה או אחר מצד המטופלים, אך אין לי ספק שכולם כולל כולם חבים לכם חוב ענק והצדעה ענקית על כל מה שאתם עושים ביום יום למען כל אחת ואחד מאתנו. תודה רבה והערכה כנה! יום הולדת עברי היום, יום שישי, ל' שבט, ראש חודש אדר, אני חוגג את יום הולדתי לפי התאריך העברי, עברנו יחד שנה מאוד מאתגרת ומטלטלת שבה למדנו המון דברים שלא היינו מאמינים שאפשר ללמוד בתקופה כה קצרה בת שנה. שנה שחיזקנו את הערבות ההדדית, שנה שלמדנו מחדש שלא הכל אנחנו יכולים ויש מי ששולט ומנהל את העולם, שנה בה קיבלנו ריסט לחיים וחישוב מסלול מחדש. אני רפאל, מבקש לברך ביום מיוחד זה את כל עם ישראל בברכת רפואה שלימה ומי ייתן שהחולי והמגיפה תעבור מהעולם כאילו לא הייתה. אל - נא - רפא - נא לכל חולי ישראל! שבת שלום ובריאות טובה, רפאל טרבלסי 050-6961466 #סיכוםשבועטברייני#רגישותטבריינית#טבריה#דקלבןחמו#עירייתטבריה#צוותיםרפואיים

עו''ד גלעד ראש, המייצג את אחת התלמידות: "אני מציע לכל הורה לגלות מעורבות ולא לפחד להתייצב מול מערכת החינוך לגבי החלטות הנוגעות לעתיד ילדיו". מחלקת החינוך בעיריית טבריה, בראשותה של הגב' תמי לוי, ספגה ביקורת לא אחת, אך המקרה שהובא לפתחה של מערכת העיתון הוא אולי החמור מכולם. על פי טענת עורך דינן, במשך חמישה חודשים עברו שתי תלמידות, מצטיינות ומהטובות בבנות טבריה, סיוט נוראי. עקב חרמות והתעללות מצד בנות כיתתן הן סירבו להירשם לחט''ב "נופרים" בהתאם לאזור הרישום של מקום מגוריהם והן ביקשו בלית ברירה ולאור הנסיבות ללמוד בביה''ס "אורט במעלה" . שמות הבנות, כמובן, שמורות במערכת מטעמי צנעת הפרט. השורה התחתונה הייתה, שלמרות המודעות למה שעברו הבנות ולמרות עירובה של מחלקת החינוך בעיריית טבריה, עיריית טבריה התעקשה וסירבה לבקשתן לעבור לבי"ס אחר. לפי טענת עורך דינן, במהלך התקופה המדוברת, הקטינות עברו מסכת התעללויות בחסותה בסופו של יום, של מחלקת החינוך בעיריית טבריה. הוריהן ספגו איומים והטילו דופי באמיתות דבריהם לא פעם ולא פעמיים, לבנות עצמן לא אושר ע''י מחלקת החינוך להיקלט בחטיבה בה רצו ללמוד – והן התנהלו כתלמידות "שקופות" במשך חמישה חודשי למידה. מדוע צריכה ילדה בכיתה ז' לעבור את כל התלאות הללו, להגיע למצב בו היא עותרת לבית משפט למען זכויותיה – ורק אח''כ נאותה הגב' לוי להתקפל ולאשר את רצונה של הילדה?! הורי הקטינות, הביעו את כעסם על התנהלות הצוות החינוכי, בבית הספר אורט, ועל מחלקת החינוך של עיריית טבריה. כאשר הללו ניסו לאסור את כניסתן של הקטינות לבית הספר ולא אפשרו את השתתפות הקטינות בלמידה מרחוק (זום). המציאות המתוחה במצב כה רגיש בשנה הראשונה להתאקלמותן של הקטינות בחטיבת הביניים, הובילה ליצירת פער לימודי, רגשי וחברתי בין הקטינות לבין שאר תלמידי השכבה. יתרה מכך, טוענות הבנות, לצד כל אלה, החוויה הקשה התעצמה לנוכח שנת הקורונה המאתגרת בפני עצמה – והרי לכם מציאות בלתי נסבלת בחסותה של מחלקת החינוך בעיריית טבריה . יכול להיות שגם עתה, חצי שנה אחרי, יכלו התלמידות להישאר דחויות, אך התושייה של הורי אחת הקטינות, באמצעות הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בנצרת וייצוגם על ידי עוה"'ד גלעד ראש, הפניה לערכאות משפטיות לצד השיח שערך עו"ד ראש עם נציגי הרשות המקומית והתעקשותו לקיום שיחה בין אנשי השירות הפסיכולוגי החינוכי לקטינה ולנוכח החשיפה כי לא בוצע הליך מסודר כנדרש בהתאם לחוק – כל אלו הובילו בסופו של יום, מי יותר מי פחות, להתקפלותה של גב' תמי לוי ושינוי ההחלטה, היחס וההתנהלות האטומה בעניינה של הקטינה שבהבל פה כל מה שהיה נדרש זה לאפשר לה בסה"כ להירשם בבית ספר אחר. ואנו שואלים אתכם תושבים יקרים – מדוע צריכה ילדה בכיתה ז' לעבור את כל התלאות הללו, להגיע למצב בו היא עותרת לבית משפט למען זכויותיה – ורק אח''כ נאותה הגב' לוי להתקפל ולאשר את רצונה של הילדה?! מדוע הורי הילדה צריכים לבזבז כסף על סעד משפטי, להפסיד ימי עבודה – כדי להילחם על הברור והמובן מאליו למען חינוך טוב יותר? מדוע עדיין, בשנת 2020, ילד טברייני לא יכול לבחור את נתיבו ועתידו החינוכי במיוחד כאשר הינו קורבן להתעללות וחרם המצדיק את בחירתו בבית ספר בו לא ימצא את אותם מתעללים? כולנו תקווה ותפילה, שאף תלמיד או תלמידה לא יחוו סיוט כזה בעתיד ומנהל אגף החינוך החדש יעשה כל שלאל ידו על מנת למנוע עוולות מעין אלה בעתיד – ובעיקר – שהחינוך בטבריה יהיה סובלני ופתוח יותר לרצונות התלמידים וההורים – ופחות נתון למרות של אנשים חסרי סבלנות ורגש. תגובת עיריית טבריה : "ראשית, יש להבהיר שלא יצאו שום איומים מצד העירייה כלפי ההורים והשימוש של מערכת העיתון במילה "התעללות" הינה חסרת בסיס. בשל פניית ההורים לבית המשפט, היה אמור להתקיים דיון בנושא זה אך בסופו של דבר לא התקיים דיון בבית המשפט היות וביום הדיון עורכת הדין הראשונה שמינתה המשפחה, לאה מלך, לא הגיעה והדיון נדחה בחודש נוסף ולכן מנהלת אגף החינוך בעירייה ביקשה ממנהלת השירות הפסיכולוגי לפגוש את כל אחת מהתלמידות ולאחר הפגישות בהיוועצות עם משרד החינוך הוחלט לאשר את המעבר". תגובת עוה"ד גלעד ראש: "צר לי כי מחלקת החינוך בעיריית טבריה מתנהלת באטימות וחוסר מקצועיות. לו היו שומעים את הקטינה ומתייחסים לחוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה בעניינה ו/או למסמך שצורף ממחנכת הכיתה אשר אישש את טענות הקטינה - העתירה הייתה מתייתרת ולא היינו מגיעים לבית המשפט. ועדת החריגים של הרשות המקומית כונסה בחופזה ללא ההרכב הנדרש, לא ניתנו נימוקים כנדרש מוועדה מעין זו, וההחלטה עברה למנהלת המחוז של משרד החינוך, אשר לצערי שימשה חותמת גומי של הרשות המקומית. למזלה של הקטינה הוריה בחרו שלא לוותר ולהילחם למען בתם ואני מתאר לעצמי שישנם ילדים רבים שהוריהם, ידם אינה משגת בכל האמור לשכירת שירותים משפטיים והם נאלצים להשלים עם אטימות המערכת. אני מציע לכל הורה שלא לוותר ולהתייצב מול מערכת החינוך בכל החלטה הפוגעת בעתיד ילדיו". #מחלקתהחינוךבעירייתטבריה#התעללות#מערכתהחינוך#אורטבמעלהטבריה#ביתהמשפט#משרדהחינוך

חזרתו של ניצב אמיר כהן, בן העיר טבריה, שגדל בשכונת אגוז (שיכון ד'), היא עדות נוספת לבניה הטובים של שכונה ד' בטבריה עלית. אמיר כהן שב לפקד על מג"ב, מקום בו צמח ועשה את מרבית שירותו במשמר הגבול. עבורו, זו היא סגירת מעגל מרגשת. אמיר התגייס למשמר הגבול בשירות חובה בשנת 1988. במשמר הגבול מילא שורה ארוכה של תפקידי פיקוד ומטה משמעותיים. אמיר נחשב למפקד כריזמטי שמוביל את אנשיו בכל משימה ומאמין בלקיחת אחריות על כל אתגר, תוך מתן דוגמא אישית. בשנת 2004 כששימש מפקדה של יחידת אלון, יחידה מיוחדת ללוחמה בפשיעה ובטרור במג"ב צפון, קיבל ממפקדיו דאז, ניצב בדימוס עמוס יעקב ששימש כמפקד מג"ב צפון ומהמפכ"ל קובי שבתאי אחריות משימתית לתפיסת חולייה מסתורית שביצעה פיגועים בכביש 77 בצפון כנגד ניידות משטרה. המבצע המורכב בהובלתו של אמיר נחל הצלחה, לוחמי היחידה חשפו את החוליה ובקרב שהתפתח במקום נטרלו את אחד המפגעים ולכדו את השני. הצלחת המבצע הובילה לחשיפתו וחיסלו של תא טרור בשם "משחררי הגליל", ולאיתורם של רוצחי החייל אולג שייחט ז"ל. בהמשך דרכו התמנה למפקד פלוגה מ"א במג"ב איו"ש. בשירותו כמפקד הפלוגה פעל להקנות ליחידה עוצמות, הכשרה ויכולות והפיכתה מפלוגה רגילה ליחידת יסמ"ג ואחת היחידות המובחרות במג"ב איו"ש בטיפול בהפרות סדר ומבצעים רגישים. מתפקיד זה קודם למפקד גדוד בגזרת עוטף ירושלים, כמפקד הגדוד היה אחראי על גזרה רגישה ומורכבת. בתחילת העשור הקודם מונה לראש ענף מבצעים מג"ב. בתפקיד זה הוביל, יחד עם מפקדו דאז נצ"מ בדימוס גדעון מור, את תכנונם ויישומם של תרגילים ארציים פורצי דרך משולבים של המשטרה, מג"ב וצה"ל, להתמודדות עם פיגועי מיקוח רב זירתיים בהם נחטפים אזרחים כבני ערובה. בתרגילים שולבו לראשונה יחידות מיוחדות של צה"ל לצד הימ"מ וכוחות משמר הגבול והמשטרה. לאחר מכן שימש כסגן מפקד מג"ב צפון וכעבור שנה קודם לדרגת נצ"מ והתמנה לראש מחלקת המבצעים של משמר הגבול. בתפקידו זה היה ממובילי התמודדות החיל עם אירועי מבצע "שובו אחים", מבצע "צוק איתן" וגלי טרור הסכינים בירושלים. בן אדם אמין וערכי מאוד, דואג לפקודיו בצורה בלתי רגילה - המשאב האנושי בראש מעייניו. הוא דוגל בכך שכשמטפלים טוב באנשים מקבלים תוצאות טובות – שוטר טוב הוא שוטר שטוב לו. במהלך האירועים גויסו מספר פעמים כלל פלוגות המילואים של מג"ב, בפעם הראשונה בהיסטוריה בצווי 8. כרמ"ח, אמיר הוביל את הפעלתם וגיוסם, הפעלה שסייעה רבות בבלימת גלי הטרור. בחודש ספטמבר 2015 עבר למשטרה הכחולה והתמנה למפקד מרחב נתב"ג, שם הוביל רפורמות והיה שותף למבצע "מגן כחול", אבטחת ביקורו ההיסטורי של הנשיא טראמפ, ואירועים ממלכתיים נוספים. בשנתיים האחרונות שימש כסגן ראש אגף ההדרכה של המשטרה, בדרגת תת ניצב. גם בתפקיד זה המשיך להוביל מהלכים משמעותיים לצידו של ניצב אבשלום פלד, ראש אגף ההדרכה. כחלק מכך נעשתה מהפכה בתפיסת ההדרכה במכללה, המכללה מצבה את עצמה כגוף מוביל. בשנה האחרונה הוביל את תהליכי הלמידה מאתגר הקורונה. בחודש ספטמבר 2015 עבר למשטרה הכחולה והתמנה למפקד מרחב נתב"ג, שם הוביל רפורמות והיה שותף למבצע "מגן כחול", אבטחת ביקורו ההיסטורי של הנשיא טראמפ, ואירועים ממלכתיים נוספים. אמיר כהן הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי ובעל תואר ראשון ותואר שני. ראיינו את חברו של אמיר, ששירת עמו שירות ארוך, והעדיף להישאר בעילום שם: "אני מכיר את אמיר כהן כבר 20 שנים, שירתנו יחד בענף לוט"ר וביחידה מבצעית. אמיר ניחן ביכולות מקצועיות יוצאות דופן, מדובר באיש של עבודה, בעל ראייה מערכתית. בן אדם אמין וערכי מאוד, דואג לפקודיו בצורה בלתי רגילה - המשאב האנושי בראש מעייניו. הוא דוגל בכך שכשמטפלים טוב באנשים מקבלים תוצאות טובות – שוטר טוב הוא שוטר שטוב לו. יכולות אדירות לייעל תהליכים, לאורך תפקידיו אמיר הקים והוביל צוותי חשיבה בתחומים שונים כדי לשפר לטווח הארוך את הארגון. אמיר הוא איש הדרכה, ובנוסף, חשובה לו מאוד הכשירות המבצעית והגופנית של השוטרים והלוחמים. תמיד שואף למצוינות - להיות במקום הראשון ולשמור על המקום הראשון. אני לא אשכח את אחת הפעילויות המבריקות של אמיר ביחידה מבצעית ששירתנו יחד בה הוא תפס חוליה מבוקשת ביותר בזכות הראייה הרחבה שלו, יכולת ניתוח המצב, היצירתיות והתחבולה שבהן השתמש. משמר הגבול הרוויח מפקד שימשיך את העשייה של קובי שבתאי, אני בטוח שאמיר כהן יוביל את הספינה הזו למקום מבטחים. הרווחנו מפקד שלא יכולנו לבקש טוב ממנו". #אמירכהן#לוחמהבטרור#משטרה#ענףמבצעיםמג"ב#לוחמהבפשיעהבטרור#משמרהגבול

מאז פרוץ משבר נגיף הקורונה, ובעיקר מאז הוכרז על הליכה נוספת לבחירות, התפתח והתעצם בישראל ענף ספורט חדש ומעורר דאגה/חלחלה: תחרות בלתי נתפסת שמטרתה לחבוט, להשמיץ ולהסית נגד המגזר החרדי. אני מוקיע ומגנה את המראות שמלווים אותנו במעוזי החרדים נכון, חלק מההנהגה החרדית אחראי בצורה ישירה להתנהגות הבלתי אחראית של עשרות אלפי חרדים ולתחלואה הבלתי נתפסת במגזר, אבל, וכאן בא ה"אבל" הגדול: רוב רובו של הציבור החרדי, המונה מאות אלפים, גדל, חונך ומתנהל על פי מוצא פיהם של מנהיגיו הרוחניים, מנהיגים שמנווטים גם את השרים וחברי הכנסת החרדים. הכי קל, ואת זה עושה חלק בלתי מבוטל מהמועמדים לכנסת הקרובה בצורה מכוערת ודוחה, זה להכליל, להשמיץ, לשסע ולפלג, מתוך אמונה ששנאה גורפת קולות. אין להם כל בעיה להשתלח בציבור שלם, ככל הנראה גם במסגרת הקמפיין המאוס למדי - רק לא ביבי. שוכחים אותם אלו המתיימרים להנהיג את המדינה בשנים הבאות שביום שאחרי הבחירות, הם יתעוררו למציאות שאיתה יצטרכו להתמודד, מציאות של חברה שסועה, מפולגת, מציאות שנוצרה כאן גם בגלל ההשתלחות הבלתי מרוסנת שלהם. ושלא יובן חלילה אחרת, אני מוקיע ומגנה את המראות שמלווים אותנו במעוזי החרדים, אבל לצערי הרב במדינה שמתחרה בין מספר מערכות הבחירות בשנתיים למספר הסגרים בשנה אחת, אין בנמצא אנשי ציבור שיסתכלו למגזר החרדי בעיניים, יכיר אותו מקרוב וימצא את הדרך להביא אותו, ובעיקר את מנהיגיו להבנה בלתי ניתנת לפרשנות לפיה, מדינת ישראל היא מדינה בה החוק הוא לכולם! אחרי שמצאנו את עצמנו במציאות בה המגזר הערבי נפל שבוי לעבריינות שעושה ככל העולה על רוחה, בעיקר בגלל שעצמנו עיניים וראינו בו סוג של אויב, לא אופתע אם נאבד לחלוטין גם את המגזר החרדי. ובינינו, למי יש כוח למדינה בתוך מדינה בתוך מדינה? נ.ב. כל האמור לעיל לא משחרר כל חרדית וחרדי מלקיחת אחריות על עצמם ועל בני ביתם. שבת שלום. #חרדים#שחרשחר#מגזרחרדי#רקלאביבי#לקיחתאחריות#הנהגהחרדית#תחלואה#קורונה

דובר צה"ל מוסר כי היום (ד'), התקיים טקס "מסדר כנפיים", בבסיס חיל האוויר חצרים, בו הוענקו כנפי טיסה ל-39 בוגרי קורס טיס מחזור 181 ביום שני האחרון הוענקו דרגות הקצונה למסיימים, לוחמים ולוחמות צוות אוויר אשר יהוו את חוד החנית המבצעית והאסטרטגית של צה"ל ויובילו את הפעילות המבצעית של חיל האוויר בשנים הבאות. מדברי מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין: "בסופה של השנה הזו אני כה גאה באנשי החיל, במפקדים, שהשכילו לעשות את ההתאמה הנדרשת והצליחו לעמוד בכל המשימות והיעדים לצד המגפה. הטקס התקיים בסימן "דמות הלוחם האווירי", במעמד נשיא המדינה, ראובן ריבלין, ראש המטה הכללי, רב-אלוף אביב כוכבי, מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין ומשפחות הבוגרים. טקס הסיום נערך בתום שלוש שנים של הכשרת הצוערים כקצינים לוחמים, צוותי אוויר ובוגרי תואר לימודים אקדמי מאוניברסיטת "בן גוריון". החל משבוע הבא הם יוצבו בטייסות השונות בחיל האוויר ויחלו את הכשרתם המבצעית. הטקס נערך במתכונת מצומצמת בשל הנגיף קורונה, על מנת לשמור על בריאות המסיימים וקרוביהם. מדברי ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו: ״אנו ממשיכים לפעול נגד הניסיונות של איראן וגרורותיה להתבסס צבאית בסוריה. לא נתפשר בעניין זה, כפי שלא נתפשר בנוגע לניסיונות של אויבינו לפתח טילים מדויקים בסוריה, בלבנון ובכל מקום אחר. אנחנו לא נאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. איננו מקלים ראש באיומים שמופנים נגדנו, ועם זאת איננו נרתעים מפניהם. המדיניות שלנו ברורה ועקבית: מי שינסה לפגוע בנו יספוג מהלומה מוחצת. אל מול פני הסכנה, חיל האוויר נכון לפעול בעוצמה – בכל טווח, בכל זירה ובכל יעד. בד בבד, בממלכת האוויר של המזרח התיכון יש גם התפתחויות חיוביות, מאוד חיוביות. בשמיים מתקיימים במקביל סיכויים וסיכונים, הזדמנויות ואיומים. המטרה שלנו היא לצמצם את הסיכונים ולמקסם את הסיכויים. המטרה שלנו היא להבטיח תמיד את העליונות האווירית של ישראל באמצעות טיפוח היתרון האיכותי והעוצמה האסטרטגית של מדינת ישראל״. מדברי ראש המטה הכללי, רב-אלוף אביב כוכבי: "מקרה כפי שהתרחש אתמול, בו הותקף אלוף בצה״ל אשר כל חייו לוחם למען כל אזרחי מדינת ישראל הוא מעשה חמור ביותר, המהווה חציית קו אדום, וראוי לגינוי. אנשי הפלג הירושלמי אשר תקפו את האלוף, תקפו את מי שמגן עליהם, תקפו את מי שמאפשר להם חיים בביטחון ותקפו את צה״ל. הם הפגינו בחוצות אבל למעשה הפגינו אובדן ערכים וכפיות טובה, ורמסו מצווה חשובה ומרכזית. המקרה צריך להוביל אותם לחשבון נפש, שלהם ושל מנהיגיהם. ואתם הטייסים החדשים, אתם המשיכו להתרכז בהגנת העם, בהגנת כל חלקי העם. אנחנו זוכרים ומטפחים את היותנו עם אחד, ועושים כל שניתן שגם יהיה מאוחד. אתם הטובים ביותר, ומצטרפים לחיל האוויר הטוב ביותר". מדברי מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין: "בסופה של השנה הזו אני כה גאה באנשי החיל, במפקדים, שהשכילו לעשות את ההתאמה הנדרשת והצליחו לעמוד בכל המשימות והיעדים לצד המגפה. שנה שבה למרות הקורונה, המשיך חיל האוויר לעסוק בפעילות מבצעית נרחבת, אף יותר מבשנים הקודמות. פעלנו מבצעית במגוון זירות, הרחבנו את מעטפות הביצועים, ובשילוב זרועות עם שותפינו מצה״ל כולו תרמנו למימוש היעדים האסטרטגיים של מדינת ישראל". #קורסטיס#מסדרכנפיים#חילהאויר#כנפיטיסה#נשיאהמדינה#קורונה#נשקגרעיני#צה"ל

לקופאיות לקופאיות שעובדות כמו פנתר שמולן לעיתים ציבור מזלזל ששמים מסכות רק על הסנטר ושאת שלוות רוחן זה מטלטל! קופאיות יישר כוח! למפגינים למיניהם לכל המפגינים שאצלם הכול מותר ועליהם הנגיף בכלל לא נדבק לדבר אליהם זה כנראה מיותר כי השכל אצלם קצת נסדק לאלה שרוקדים בהפגנות ללא ריחוק ומסיכות! לכל מפרי הקורונה לסוגיהם! לכל חוגגי מסיבות היער לחוגגי חתונות המוניות בסתר שלא מבינים שהם פותחים את השער לנגיף שהופך על ראשם לכתר! פשוט בושה וחרפה! #קופאיות#מסכות#מפריקורונה#חוגגימסיבותיער#ציבורמזלזל#הפגנות

דר' רבקה מרום ph.d חינוך ביתי הוא לא עניין פשוט ולא מתאים לכל אחד (הורה ו/או ילד). כמו בתחומים רבים, רק כשזורקים אבן לתוך הבאר אפשר לאמוד את עומקה. ישנה הבחנה יסודית בין שתי הגישות העיקריות שמפלגות את עולם ההום - סקולינג: הגישה הראשונה רואה בחינוך ביתי הזדמנות להקים בית ספר בבית. הורים שמאמצים את הגישה הזו מאמינים שחינוך פורמלי הוא דבר חשוב מאוד, ולמעשה הוא חשוב מכדי להשאיר אותו בידי מערכת החינוך בלבד. והגישה השנייה דוחה את התפיסה המובילה את תשתית הלמידה בחינוך הפורמלי. אני מבקשת להשתלב בגישה הראשונה. הקורונה מלמדת אותנו את הגישה הראשונה. השילוב הנכון ביותר שבין הבית ובית הספר. ההורה המלווה את הילד גם בתחום החינוך והלמידה האקדמית. הורה שיכיר את הילד שלו טוב יותר. ילד שנמצא בחינוך הפורמלי זוכה להכיר את עצמו ברגעים מאתגרים. הורים שמאמצים את הגישה הזו מאמינים שחינוך פורמלי הוא דבר חשוב מאוד, ולמעשה הוא חשוב מכדי להשאיר אותו בידי מערכת החינוך בלבד הילד לומד חוסן נפשי ומאתגר עצמו אקדמית. החינוך הביתי המשלב את החינוך הפורמלי מאפשר לילדים ולהורים לצאת מאזור הנוחות, בו הלימודים והמסגרת הלימודית על כל תחומיה, החברתיים והלימודיים, מתנהלים רחוק מהבית, שבדרך שיגרה מהווה מקום למנוחה טוטלית של הגוף והנפש. הבית שבו אין הרבה מאתגר, יש מסכים למשחק וצפייה בסרטים ושיחות על ענייני משפחה בלבד. בחינוך הביתי המתבקש, מתבקשים ההורים והילדים לדון גם בענייני הלמידה, לשלב בסדר היום הביתי את הלמידה מרחוק. אותה למידה מרחוק שמתקיימת עם המורה ומסגרת הלמידה, מתקיימת מקרוב מאוד בבית עם ההורים, שנדרשים לחינוך ביתי. ומה מתבקש במצב שכזה? הרי אנחנו יודעים שבהיסטוריה רק הילדים שהיו ברמה סוציו-אקונומית גבוהה זכו לחינוך ביתי. ולמה? כי ההורים האמינו שהם מסוגלים לתת לילדיהם חינוך טוב יותר מאשר במסגרות החינוכיות. ולכן, חשוב שנקבל באהבה את האתגר להעצים ולהביא את הלמידה של ילדנו למצב טוב יותר ממה שניתן במסגרת הלימודית. מעורבות ההורים בחינוך הילדים, מביאה את הילד למצב שהוא מקבל יותר זמן איכות עם ההורה, זמן לקבל חיזוק מיידי על העשייה הלימודית שלו מההורה. בחינוך הביתי יש להקפיד על סדר היום הקלאסי שבנוי מזמנים וטקסים מובנים וברורים לכל בני הבית. חשוב לצאת החוצה וללכת ולרוץ, ביחד עם הילדים (כשמסיימים את המפגשים בזום עם המורה ואת המשימות). לשמור על שני מטר. חשוב לשמור על ההבדל בין אירוע מאתגר לאירוע טראומטי. אל תכנסו לחרדה ואל תכניסו את הילדים לחרדה. חשוב לעשות פעולות שיסיעו בהרגעה. בריאות נפשית היא היכולת לחיות עם המערערי שיגרה. שלבו את הילדים בהכנת ארוחות ובניקיון הבית, כולם בשביל כולם. היו מודל חיקוי לילדים להתמודדות. קחו כל הזדמנות של שינוי להכיר במיטביות של הסיטואציה. החינוך הביתי המתקיים כרגע, המשלב את התפיסה ושיטות הלמידה הפורמלית, מאפשרים צמיחה והגדלת ראש של ההורים בחינוך ילדיהם לעשייה לימודית משמעותית ומחזקים את התא המשפחתי. דר' רבקה מרום ph.d מנתחת התנהגות, יועצת חינוכית ומאמנת אישית *למען הסר ספק, דר' מרום אינה עוסקת ברפואה. #חינוךביתי#חינוךפורמלי#ביתספרבבית#סדריוםלימודי#מסגרתלימודית#התמודדות

לאחר למעלה מ- 30 שנים בהם העביר הצינור מעל הירדן הדרומי מים לשתייה לקיבוץ כנרת ולאתרי ממערב לירדן, הוסר גשר הצינור, אשר היווה סכנה בטיחותית ממשית עבור הקופצים ממנו. במבצע מורכב ומתוכנן הסירה אגודת המים בעמק הירדן את "האטרקציה" המסוכנת – אחת ולתמיד. כל מי שגר באזור עמק הירדן או שביקר בחלקו הדרומי של הירדן מכיר את "גשר הקפיצות" המיתולוגי. עבור רבים הוא היווה אתגר קפיצה למים ולאחרים מוקד צפייה בקופצים ממנו. הגשר המפורסם היה למעשה צינור פלדה בקוטר 12 צול שהוקם על ידי אגודת המים בעמק הירדן בשלהי שנות ה- 80 ושימש להובלת מי שתייה לקיבוצי העמק ואתרים ממערב לירדן. הגשר היווה אטרקציה עבור מתרחצים ומטיילים בירדן אשר היו נוהגים לטפס ולקפוץ ממנו אל מימי הירדן, על אף השלטים האוסרים על כך והמתריעים בפני הסכנה. מפלס הירדן מתחת לגשר הינו כ- 3 מטר בממוצע וגובה הגשר על פני המים עמד על כ- 3 מטר מעליו, על כן הקפיצה ממנו היוותה סכנה ממשית לפגישה בנפש ולטביעה. במבצע מורכב ודרמטי הסירה השבוע (14/2/21) אגודת המים את הגשר והצינור, ולאחר מכן פירקו את חלקיו ואספוהו מהמקום. את הצינור העילי החליפה אגודת המים בצינור חדש ובטיחותי אשר הוטמן מתחת לירדן כמה חודשים קודם לכן. אריק ראובני מנכ"ל אגודת המים בעמק הירדן: "זוהי סופה של תקופה אך המצב בשטח חייב אותנו להפיל את הגשר על מנת למנוע אסון שכולנו היינו מצטערים עליו. במשך השנים הציבה אגודת המים מחסומים רבים, הגנות ושילוט אזהרה בפני המתרחצים הקופצים מן הגשר אך ללא הועיל, הפיתוי היה גדול מידי והם מצאו את דרכם לטפס עליו ולקפוץ ממנו אל הירדן. כעת לאחר שלושה עשורים ועם הנחתו של הצינור החדש הגיעה השעה להסירו. הצינור החדש הוטמן בקרקעית הירדן וכעת הרוויחו המטיילים פיסת נוף נוספת הפתוחה לרווחה." המבצע נערך ביום ראשון בשעה שאין מטיילים ומתרחצים רבים, והפעילות התיירותית באזור נעצרה לכמה שעות כאשר אנשי אגודת המים בעמק הירדן אבטחו את המקום על מנת שהפעולה תעבור בשלום. קרדיט צילום: אבי אריש - רחף צילום ותיעוד פרויקטים מהאוויר #גשרהקפיצות#הצינורמעלהירדןהדרומי#עמקהירדן#אגודתהמיםעמקהירדן

בתחנה אזורית טבריה התקיים היום טקס החלפת פיקוד בתחנה בנוכחות מפקדים, קצינים, סגל, לוחמים ועובדי התחנה. לתפקיד מפקד התחנה מונה סגן טפסר בוריס אייזנברג תושב העיר מגדל העמק אשר החל את צעדיו הראשונים כלוחם אש, קודם למפקד צוות, קצין חומ"ס משמרתי, מפקד משמרת והיום מונה לתפקיד מפקד התחנה. בוריס הודה על בחירתו לתפקיד וציין כי לתחנה ישנם עוד אתגרים רבים, גדולים ומשמעותיים ובכוחות משותפים נצליח להתגבר ולעמוד במשימה. סגן טפסר אלי כהן, סגנו של בוריס אשר כיהן כממלא מקום המפקד, אמר שהבחירה נכונה וראויה ואיחל בהצלחה למפקד התחנה הנכנס. מפקד המחוז איחל למפקד התחנה הנכנס הצלחה רבה בתפקיד. #סגןטפסרבוריסאייזנברג#תחנתמכביאש#טבריה

סיכום שבוע טברייני עם רפאל טרבלסי לפני כארבע שנים העברתי יחד עם חברי עו"ד זיו יעיש במועצת עיר החלטה על מתן העדפה מתקנת במכרזים לבני העיר טבריה. החלטה זו נועדה לחזק את הקשר והעוגן בין בני העיר לתעסוקתם היום יומית. אך לפתע אני מגלה כי בשקט בשקט רוב מוחלט של השדרה הניהולית של עיריית טבריה אינם כלל בני העיר. הנה לפניכם רשימה חלקית של בעלי התפקידים שאינם בני העיר. אני חושב שאכן הם ראויים לתפקיד ובכל זאת הייתי מעדיף טבריינים מוכשרים שגרים, מחנכים מתפרנסים ומפרנסים את טבריה. יו״ר הוועדה וחברי הוועדה - מכוח החוק החלטות מועצה צריכים לקיים ולכן לדעתי היה ראוי שיתנו דגש על מינוי בני העיר. מנכ״ל החברה הכלכלית, מנהל אגף החינוך, מנהל אגף משאבי אנוש, מהנדס עיר, מבקר עירייה, דובר רשות, שישה פקחים ועוד... האם באמת לא היה אף טברייני אחד או אחת הראויים לשמש בתפקיד כל שהוא? האם לשם כך מונתה ועדה ממונה? היכן הכלל שאומר 'עניי עירך קודמים'?! איפה החלטת המועצה שנבחרה בדרך דמוקרטית מתקיימת הלכה למעשה? אבל בעצם רגע, אולי בכלל אנחנו אשמים שבחרנו לראשות העיר מועמד שעבר לגור במרכז, ומספר שנים הוא לא גר בעיר ובכל זאת נבחר בבחירות האחרונות? מסקנה לעתיד: לא כל הנוצץ - זהב. משה אוחיון הוא משלנו - בהצלחה! לפני מספר חודשים נפגשתי בקטנה עם משה אוחיון יחד עם חבר משותף, דיברנו בעיקר על נושאים חברתיים וברגע הבחור קסם לי. כל כך שמחתי לראות טברייני שאוהב ומחובר לעיר מצליח לפקד ולהוביל ברמה מאוד גבוהה ונלחם בכל מקום על האמת והדרך כמו שרק טברייני יכול. משה, יליד טבריה משכון ג', מסיים כיום את תפקידו כקצין מודיעין ראשי בשב"ס ונכנס לתפקיד מפקד מחוז דרום. משה אחי, תמשיך להביא המון כבוד לעיר שאותה אתה אוהב, טבריה. אוהבים ומברכים אותך בהמון הצלחה בהמשך הדרך ויש עוד דרך. לתת זה לקבל ביום חמישי שעבר קיבלתי בערב טלפון בו עודכנתי כי שני חברים שלי היו מעורבים בתאונת דרכים, אחד חבר קרוב ואישי האלוף אביעד עמר והשני מהעשייה הציבורית שלימד אותי איך אפשר להתווכח בצורה קשה, אך לאחר שניה - החיים ממשיכים רגיל, מנקים ושמים בצד את המריבות, הלא הוא התותח דרור ללוש. יום שישי בבוקר, צלצלתי ישר לשאול לשלומם ושמעתי בקולם את הכאב הפיזי אך יותר את הכאב הנפשי. איך יכול להיות שבסך הכל שניהם עצרו בצד בכדי לעזור לבחורה צעירה (ביתו של דרור) שנתקעה עם הרכב ללא דלק באמצע הכביש כאשר אביעד כעובד מד"א מצטיין שם את האופנוע של מד"א עם אורות מהבהבים בכדי להגן על הרכב העומד בצד, אביעד ודרור נגשו יחד למלא את טנק הדלק, ולפתע מכונית במהירות מטורפת הגיחה משום מקום והעיפה את שניהם באוויר, ונמלטה מהמקום במהירות. עדים במקום סיפרו לי "הנהג אפילו לא האט את הרכב או אפילו לא שם לשניה ברקס". תוך מספר דקות הם פונו לבית החולים בו בזמן שהם סובלים כאבי תופת בכל חלקי הגוף. מקרה מפחיד ומזעזע גם יחד, איך יכול להיות שיש מישהו שיכול לעשות מעשה כל כך מחריד מבלי טיפת אנוש לעצור ולסייע לנפגעים. אותי מעניין האם משטרת ישראל בוחנת את כל האפשרויות של כיווני החקירה והאם יש חשש, ולו הקטן, של פיגוע לאומני נגד כוחות הביטחון או שמא מחפשים לעצמם עבודה קלה ומתמקדים בעוד תאונה של "פגע וברח"? אביעד ודרור כמי שמכיר אתכם ברמה האישית, תמיד התגייסתם בכל זמן להשתדל לעשות טוב לסובבים אתכם, במיוחד אתה אביעד אחי היקר שזכית להציל נפשות רבות עוד כשהיית נער מתנדב במד"א ומשם צמחת לתפקידך הנוכחי בתוך הארגון הגדול בארץ שמציל חיים בכל שניה, אין לי ספק כי זכויות אלו עמדו לזכותכם ובכך זכיתם מחדש לחיים. מאחל שתחזרו כמה שיותר מהר לעשות טוב לכולם תוך בריאות והחלמה שלמה. שבת שלום, ובריאות טובה, רפאל טרבלסי 0506961466 #רפאלטרבלסי#סיכוםשבועטברייני#טבריה#מועצתהעירטבריה#משהאוחיון