אני רוצה את הכל מושלם, ועכשיו!
מי מאיתנו שרואה חתונה ממבט ראשון, או הגברים שמבנינו ש"רק בגללה אני רואה את זה". הבחנו לא פעם באכזבת הנשים או הגברים עד כדי תסכול ובריחה מהמצלמות לצד סיגריה, "מהמיועד" להם.
כאשר בן או בת הזוג הנמצאו כמתאימים, פוסעים בשביל אל עבר "המיועד" להם, ובצדדי השביל האורחים מריעים, ומצפים שאולי הפעם זה כן יקרה. ופתאום, משום מקום, בשנייה הראשונה, נפל הפור. המסך השחור ירד- זה לא מה שרציתי! "המיועד" לא אוהב את מה שהוא רואה. איך ממשיכים מכאן? למה לא קיבלתי את מה שרציתי?
האכזבה הרבה היא תוצר של ציפייה ותלות בתוצאה. אבל איפה זה תופס אותנו בזוגיות, בקריירה, בעבודה או בשלמות שלנו עם עצמנו...?
ישנה ציפייה או דעה רווחת בקרב רוב האנשים, שאנחנו רוצים שזה יהיה מושלם. ורצוי שזה יהיה מושלם כבר מההתחלה. אם זה בבניית הקריירה שלנו, בדייטים הראשונים או כאשר הקשר כבר מעוצב, שהמשפחה תהיה מושלמת, שהילד יתנהג בצורה שמצופה ממנו. ואם זה לא מושלם, אז מחפשים פתרון קסם שיעזור להם, שישנה, וכמה שיותר מהר כי אם זה לא מהר אני לא אצליח להתמיד.
אבל מה זה בכלל שלמות ולמה אנחנו שואפים לזה? הציפייה לשלמות אולי נובעת מצפייה ממושכת ביותר מדי סרטי דיסני שהיינו קטנים או בפרסומות שמציירות ומציגות שלמות? או שאולי זה בכלל פן פסיכולוגי, והמוח שלנו תמיד שואף לתפוס את העולם בצורה מושלמת.
אבל למעשה, אם מדובר בדייט ראשון, אנחנו לא באמת מכירים את הצד השני. איך אפשר לשפוט חיים שלמים של בן אדם רק ממפגש אחד קצוב. שגם בו סביר להניח הוא לא מי שהוא עד הסוף בשל הסיטואציה. או לא קיבלנו את הקידום שאנחנו רוצים בעבודה, אבל זה נכון לרגע הזה, מי אמר שדברים לא ישתנו בעתיד הקרוב?
החיים לא מושלמים, ואולי שלמות זאת רק פיקציה. בפעם הבאה שנתאכזב ממשהו שהבן זוג עשה, מדייט שלא צלח, או מקידום בעבודה שלא אושר. לא ניתן לשאיפה לשלמות להוריד לנו את המסך.
