תוצאות חיפוש

זֶה לֹא אָמוּר לִהְיוֹת הָפוּךְ? קֹדֶם שׁוֹקְלִים מִלִּים, לֹא מִשְׁתַּלְּחִים בִּבְנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁל נִבְחֲרֵי צִבּוּר - וְלֹא קוֹרְאִים לְהַרְגָּעַת הָרוּחוֹת רַק אַחֲרֵי שֶׁמִּתְקַבֵּל מִכְתַּב אִיּוּמִים עִם כַּדּוּר? תָּלוּי עַל מִי מְאַיְּמִים. זֶה לֹא אָמוּר לִהְיוֹת הָפוּךְ? קֹדֶם מְבַקְּשִׁים הֶתֵּר וְרַק אַחַר כָּךְ מַתְחִילִים לְשַׁפֵּץ? תָּלוּי בְּבַיִת שֶׁל מִי? זֶה לֹא אָמוּר לִהְיוֹת הָפוּךְ? הַמְּדִינָה מְסַיַּעַת לְאֶזְרָחֶיהָ בְּהִתְמוֹדְדוּת עִם יֹקֶר הַמִּחְיָה - וְלֹא מְמַמֶּנֶת אֶת הוֹצָאוֹת הַמָּזוֹן שֶׁל נִבְחָרֶיהָ תָּלוּי בְּמִשְׁפָּחָה שֶׁל מִי. זֶה לֹא אָמוּר לִהְיוֹת הָפוּךְ? קֹדֶם לוֹקְחִים פֶּסֶק זְמַן כְּשֶׁמְּזַהִים חֲשָׁד לַסַּכָּנָה וּמְדַוְּחִים לַצִּבּוּר - וְלֹא יוֹצְאִים לְסִבּוּב ריקול רַק אַחֲרֵי שֶׁמְּתִיקוּתָהּ שֶׁל הַתַּדְמִית הוֹפֶכֶת לִמְרִירָה בִּגְלַל סַלְּמוֹלָנָה? תָּלוּי מִי, אִם בִּכְלָל, מְפַקֵּחַ. זֶה לֹא אָמוּר לִהְיוֹת הָפוּךְ? קֹדֶם מוֹשְׁלִים וְדוֹאֲגִים לְבִטְחוֹן הַצִּבּוּר - וְלֹא נוֹהֲרִים לְרַהֵט אֶת הַשֶּׁטַח בְּאַלְפֵי שׁוֹטְרִים רַק אַחֲרֵי שֶׁמְּאַבְּדִים שְׁלִיטָה? תָּלוּי בְּאֵיזֶה אֵזוֹר בָּאָרֶץ (וּבְאֵיזֶה מִגְזָר). זֶה לֹא אָמוּר לִהְיוֹת הָפוּךְ? מְחַנְּכִים לְאַהֲבַת בַּעֲלֵי חַיִּים מִבְּלִי לִהְיוֹת חָרֵד לִתְלוּת בְּאַגְרָהּ זְדוֹנִית - וְלֹא מֻדְאָגִים מִמַּשְׁבֵּר כַּדּוּר הָאָרֶץ רַק אַחֲרֵי שֶׁחִפַּשְׂתָּ נְקָמָה חַד פַּעֲמִית? תָּלוּי תַּחַת אֵיזוֹ גֶּפֶן אַתָּה יוֹשֵׁב. זֶה לֹא אָמוּר לִהְיוֹת הָפוּךְ? קוֹפְצִים לִרְאוֹת בַּסּוּפֶּר אֶת מְחִירֵי הַשֶּׁסֶק וְהָאֲפַרְסֵק וְרַק אַחַר כָּךְ יוֹצְאִים בְּהַצְהָרוֹת (חַסְרוֹת כָּל טַעַם) עַל יֹקֶר הַמִּחְיָה שֶׁהִתְרַסֵּק? תָּלוּי מִי מַצְהִיר עַל אוֹצָר תָּלוּשׁ מֵהַמְּצִיאוּת. סוֹף שָׁבוּעַ נָעִים וְשַׁבָּת שָׁלוֹם.

חג פסח הוא אחד החגים הכי משפחתיים, הכי שמחים ובנינו, הכי מתישים שיש. אצלי תמיד יש הרגשה שמשהו חסר, כמובן שתמיד אני חושב לו אימא הייתה פה.., לא מעט המחשבה זורקת אותי על כל הנעדרים והחיילים ובמיוחד על רון ארד שאולי זרוק אי שם במערה נידחת וחולם על ליל סדר עם המשפחה. לרוב האנשים, יש היום את המינימום על מנת לחגוג את החג, אולם לא הרבה יודעים או חוו בחייהם את המחסור כפי שאני נחשף אליו בחגים כאשר אני פוגש שוב את המציאות העגומה של העוני של קשישים חסרי כל ובדגש על אלו שעמדו בשערי הגיהינום והיום מכתתים רגליהם אל פחי האשפה לאסוף עוד תפוח אדמה רקוב או מלפפון עבש. אז הם היו אמיצים בגטו שעבורם קליפת תפוח אדמה הייתה ההבדל בין ארוחת חג לארוחת ערב ואילו היום זה מרוץ מיותר שאנו מריצים אותם כמעט באותה אכזריות לחיפוש אוכל. אותם אנשים אשר רובם הלכו כצאן לטבח אך מלאי אמונה, אותם אנשים שחייהם לא עניינו אותם אלא חיי ילדיהם ואחיהם הקטנים. לצערנו רוב רובם של אלו שהצליחו לשרוד את גיהינום השואה, יצאו משם חסרי אמונה עם שאלות קשות ונוקבות כלפי בורא עולם ואי אפשר לבוא אליהם בטענות על כך. איני יודע מה היה עושה או חושב כל בן אנוש אם היה רואה לנגד עיניו את ילדיו מותחים מלוא קומתם ארצה וראשם מרוצץ. אבל דווקא לאחרונה שמעתי מאדם שעבר את התופת והצלקות הפיזיות והנפשיות שהיו שתי וערב בבגד יומו לאורך חייו, לאחר שאיבד את כל משפחתו הקרובה והרחוקה במחנה הריכוז, דווקא ממנו שמעתי סיפור מעניין עם תובנות על אמונה. מסופר על יהודי שאיבד את ילדיו ומשפחתו בשואה וזכה לשרוד ולהגיע לארץ ישראל והקים מחדש את ביתו עם משפחה גדולה, דור ישרים יבורך. פעם אחת בהיותו מסב בליל הסדר עם נכדיו, לפתע שאל את הסבא אחד מהנכדים: ״סבא יקר, אנחנו יודעים שנשארת לבד מכל המשפחה, זכית לעבור את מלחמת העולם ומאורעות השואה וראית את מה שעוללו לכם הנאצים יימח שמם ואחרי ככלות הכל הגעת לארץ. איך ומהיכן שאבת את כל הכוחות ולא איבדת את שפיות דעתך כאילו לא היו לך הרבה שאלות?? והנה זכית ובנית הכל מחדש והיום אתה שש ושמח וזוכה שוב למשפחה גדולה!! מהו הסוד שלא התייאשת אלא ההיפך, אתה חוגג בהתלהבות ושמחה את ליל הסדר? אין לך שאלות לבורא עולם? הס הושלך בשולחן ולתדהמת כל הנוכחים ענה לו הסבא: ״דע לך בני שבאמת לא היה לי קל ונותרתי עם המון המון שאלות.. עד שפעם אחת הוזמנתי לליל הסדר אצל הרבי הקדוש מבלז זצ״ל וכאשר הגיעו לשאלת מה נשתנה, הבן של הרבי לא שאל כלל מה נשתנה, אז מה עשה הרב? הזיז את הצלחות ממקום למקום והבן לא שואל, המשיך והזיז את השולחן והבן לא שואל... הפך את השולחן ועדיין הבן לא שואל... אז שאל הרבי: ילד מתוק, למה אינך שואל כלום? אין אתה רואה פה הרבה שינויים? ואז שימו לב מה השיב הבן לרבי: ״על אבא לא שואלים שאלות״ ושוב חזר: ״על אבא לא שואלים שאלות!!!״ הבנתם נכדיי היקרים? היו לי הרבה שאלות אחרי השואה, אבל מאותו ליל הסדר ועד היום מלווה אותי שנים רבות, שכל מה שאבא עושה הכל לטובה ולכן מאז ועד היום לא שאלתי מאומה ובזכות זה היום זוכים אנחנו להיות בייחד ששים ושמחים!!״ גם אני מאמץ את מוסר ההשכל הזה ומנסה לענות לכל המחוסרים, התהיות והשאלות שעולות בחג הזה על קושי של אנשים, על עוני, חוסר, ייאוש וגעגועים לאהובנו שהלכו ללא שוב ועל אלו שאנו מקווים ומייחלים שישובו ביום מן הימים ואני אומר לעצמי "על אבא לא שואלים שאלות". מאחל לכל תושבי העיר אחווה שלווה ואחדות. בברכת שבת שלום אשמח לקבל את תגובתכם ELMAKIYAS.LAWYER@GMAIL.COM #מאיראלמקייס#יוםהשואה#חגפסח#יהודי#רוןארד

ואטסו Watsu היא טכניקת טיפול במגע טיפול פיזיותרפי במים, המבוססת על שיטת ה"שיאצו". שיטת הואטסו מנצלת את התנגדות המים בכדי לגורם לשחרור השרירים. טיפולי ואטסו נערכים בבריכה מחוממת ומשלבים ציפה במים חמימים, שקט ורוגע. הטיפול מביא להרפיית שרירים, לרוגע גופני ונפשי ולאיזון בזרימת אנרגיית הצ'י, הטיפול יעיל לבעיות שונות: דלקות פרקים, הפרעות שינה, חרדות, דיכאון, הלם וטראומה ועוד. טכניקת הואטסו נלמדת במסגרת הקורס להכשרת מטפלי הידרותרפיה ושחייה טיפולית במכללה האזורית צפת. בוגרי הקורס זכאים למספר תעודות הסמכה: תעודת מטפל במים, שחיית תינוקות, ואטסו, שיטת 'הליוויק', שיטת טיפול במים לילדים נכים והסמכה להוראת השחייה. #ואטסו#פיזיותרפיה#הידרותרפיה#שחיהטיפולית

מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים כינרת, מר צביקה סלוצקי, מברך את יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובנייה, אורי אילן, על החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובנייה להקמת שמורת טבע וגן לאומי בפרויקט הענק לשיקום מורד הירדן. ההחלטה חשובה מאין כמוה, לטובת עמק הירדן והציבור בכלל. ההכרזה על המקום כשמורת טבע וגן לאומי והוצאתו לפועל של פרויקט הענק לשיקום "נפתולי מורד וגאון הירדן" פרוייקט שעלותו כ-70 מיליון שקלים". צביקה סלוצקי : "ישנה חשיבות לאומית לקיומו והמשכו של פרויקט השיקום הלאומי במורד הירדן הדרומי ואנו מקווים כי ההחלטה להכריז על האזור כגן לאומי תביא לתקציב נוסף לצורך הצלתו ושיקומו של הנהר וכלל מסדרון אקולוגי חשוב המקשר בין הכינרת לירדן. זהו שיקום קריטי לנהר החשוב בישראל", אומר סלוצקי ומוסיף: "הפעולות המבוצעות בשנים האחרונות כחלק מהפרויקט הינן שיפור מורפולוגי של האפיק והשבתו להיות נחל הכולל מגוון בתי הגידול, ניקוי הבוצה מקרקעית הנחל, שתילת צמחייה אופיינית מקומית וכן פיתוח מרכיבי טיילות ונופש לאורך הנחל". מטרת הפרויקט לתקן את הפגיעה המשמעותית באפיק הנחל ומימיו שהתחוללה במאה השנים האחרונות, החל מעבודות תיעול הנחל להובלת מים מהכינרת עבור מפעל החשמל בנהריים שתוכנן ובוצע על ידי פנחס רוטנברג ומשנות השישים של המאה שעברה פגיעה בנחל באמצעות הובלת המים המליחים של המוביל המלוח ומי חמי טבריה באפיק ופגיעה נוספת וקשה של הזרמת הביוב של טבריה ויישובי עמק הירדן אל מי הנהר. המהנדס רן מולכו, מחברת ליגמ פרויקטים סביבתיים, המוביל את תכנון הפרויקט אומר: "הפרויקט מתבצע על ידי רשות ניקוז ונחלים כינרת, בהתאם לתכנית רב שנתית על מגוון ההיבטים הדרושים: מניעת הצפות, שיקום המערכות האקולוגיות, שיפור באיכות וכמות המים ובמשטר הזרימה של הנהר אשר יהווה בסיס להשבת ממדיו ואופיו הטבעיים בשנת 2023 על ידי הגדלת זרימת המים השפירים מהכנרת לשיעור של כ-50 מיליון מטר מעוקב לשנה (מלמ"ש) והטיית המים המליחים למורד מנחמיה. צפוי כי המערכת תשתקם בשנים הקרובות ואיתה הגעתם של מטיילים רבים שייפקדו את גדות הנחל. הגופים הציבוריים נערכים לכך ומכינים תכנית ניהול משותפת לתחזוקה ברמה נאותה של גדות הנחל והאפיק עצמו". בנוסף אומר מולכו כי יבוצעו עבודות למיתון גדות הנהר, ביצוע שינויים מורפולוגיים להשבת מראה טבעי, פינוי הסדימנט (משקע) אשר שקע בקרקעית, פינוי מינים פולשים ושתילת צמחיה אזורית ויצירת מערכת של בתי גידול לחים אשר יאפשרו התאוששות ושגשוג המערכת האקולוגית. הירדן הדרומי הינו קטע הירדן המתחיל במוצא הכנרת מגשר דגניה וממשיך דרומה עד ים המלח. בצאתו מהכנרת דרומה מהווה הנהר אבן שואבת למאות אלפי מטיילים הפוקדים את האזור מדי שנה. האזור הצפוני עד נהריים המכונה גם 'מורד הירדן', מוקף בשטחים חקלאיים ובמוקדי היסטוריה ומורשת הקשורים לראשית ההתיישבות בארץ וללב ליבה של הזהות וההוויה הציונית והישראלית. #צביקהסלוצקי#רשותניקוזכנרת#שמורתטבע#שיקוםמורדהירדן

תלמידי כפר הנוער הדתי הודיות יצאו השבוע למרוץ לזכרו של הלוחם פסקל אברהמי ז"ל שנפל בפעילות מבצעית בעת שינסה למנוע פיגוע דמים בגופו. אברהמי ז"ל היה לוחם וצלף בימ"מ וזכה במספר עיטורי גבורה לאחר שחיסל מספר מחבלים באירועים שונים ומנע אסונות כבדים, אברהמי נהרג בערב 18 באוגוסט 2011 מירי מחבלים מגבול ישראל - מצרים כחלק מאירועי מתקפת הטרור בדרום ישראל ב-2011 בזמן שאבטח כוחות סילוק פצצות שעבדו בזירה. אברהמי נפל בגיל 49 והיה מוותיקי הלוחמים ביחידה. התלמידים השתתפו במרוץ שנערך באתר מיני ישראל ונטלו חלק במקצי ארבעה ושמונה קילומטרים כאשר התלמיד מקסים מדבדב זכה במקום הראשון במקצה שמונת הקילומטרים. אלי שטיין מנכ"ל כפר הנוער הדתי הודיות: "זו זכות עצומה עבורנו ליטול חלק במרוץ לזכרו של פסקל אברהמי ז"ל שמסר את נפשו למען עם ישראל, בכפר אנו מחנכים את התלמידים לאורם של גיבורי ישראל ואין מתאים להנציח את זכרו של פסקל אברהם ז"ל בימים שלפני יום הזיכרון". #הודיות#פסקלאברהמי#מרוץ

וְאוּלַי נֵצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת כְּדֵי לִנְשֹׁם בָּרְחוֹבוֹת אֶת הָרֵיחוֹת וְהַצְּבָעִים ,(וְלֹא אֶת הַפְּחָדִים וְהַפִּגּוּעִים) לִחְיוֹת אֶת הַחֲלוֹמוֹת וּלְהַגְשִׁימָם ?(וְלֹא לֶאֱסֹף אֶת הָרְסִיסִים אַחֲרֵי הִתְנַפְּצוּתָם) וְאוּלַי נֵצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת כְּדֵי לְהַכִּיר אֶת הַיִּשְׂרְאֵלִי הַיָּפֶה בְּמֵיטָבוֹ (וְלֹא רַק בְּדִבְרֵי הַהֶסְפֵּד לְזִכְרוֹ אַחֲרֵי שֶׁנִּגְדַּע בְּאִבּוֹ)? וְאוּלַי נֵצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַמְּחַבֵּר וְהַמַּשְׁלִים (וְלֹא לְהִגָּרֵר אַחַר הַקִּיצוֹנִיִּים שֶׁמְּאַחֲדִים אוֹתָנוּ רַק בִּרְגָעִים טְרָגִיִּים) כְּדֵי לְהַקְשִׁיב לְדֵעָה שׁוֹנָה, אַחֶרֶת וְלֹא לְצַיֵּץ וּלְהִשְׁתַּלֵּחַ בְּשָׂפָה מְכֹעֶרֶת)? וְאוּלַי נֵצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת כְּדֵי לְקַבֵּל וּלְהָכִיל אֶת הָאַחֵר, אֶת הַשּׁוֹנֶה ?((וְלֹא לְהִתְבַּצֵּר בַּאֲטִימוּת מֵאֲחוֹרֵי דֵּעוֹת קְדוּמוֹת וְאוּלַי נֵצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת כְּדֵי לְהַעֲצִים אֶת יכולתנו לְהַעֲנִיק לַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ ?(וְלֹא לִהְיוֹת שְׁבוּיִים בְּבוּעַת ה-מָה מַגִּיעַ לָנוּ) וְאוּלַי נֵצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת כְּדֵי לִחְיוֹת, פָּשׁוּט! חַג שָׂמֵחַ וְשַׁבָּת שָׁלוֹם.

המסע של אלה וינשטיין לחירות ועצמאות בקריירה נשים רבות עסוקות בחייהן בגלגל של הישרדות, לקום בבוקר, לעבוד, להגיע לילדים, לדאוג להם לארוחה חמה או לקחת אותם מהצהרון, לטפל בבית, לשמור על הזוגיות ובין לבין קשה לרבות מהן להתחייב לקריירה עבור עצמן, עד שמגיע משהו, משהו שמטלטל את עולמם או שהילדים גדלים והן בוחרות סוף סוף לעשות למען עצמן. לסיפור הרגיל והמוכר לנשים רבות מתווספים לפעמים קשיים על רקע "מאין הסיבאנו" ולאן "פנינו". לאלה ויינשטיין החיים זימנו טלטלות לא פשוטות, אבל לפני פחות משנה היא סוף סוף מצאה את הזמן להגשים חלום ולפתוח עסק משלה. אלה היא אמא לשני ילדים בני 21 ו-15, היא הגיעה לארץ באמצע שנות ה-90 ממולדובה, כשהייתה בת 25 בלבד ונשואה טרייה, המצב במולדובה לאחר פירוקה של ברית המועצות היה רע והחיים נעשו שם קשים. בצעד אמיץ החליטו היא ובעלה לעזוב את כל משפחתם שם ולעלות לארץ. בהעדר דמות מוכרת בארץ, הקליטה לא הייתה פשוטה. אלה מספרת: "ידעתי שאין לי מקצוע ביד ולכן אצטרך לעבוד קשה, במקביל ללימוד השפה העברית, אבל היות ותמיד הייתי יסודית וחרוצה, מעולם לא פחדתי מעבודה קשה" אלה שהתרגלה בחייה לעבוד קשה גם במולדובה עבדה בכל עבודה שיכלה למצוא כדי לסייע כלכלית לתא המשפחתי, במלצרות, בבתי מלון ועוד. לימים התגלגלה לעבוד בתחום האופטיקה, אותו למדה על בוריו ביסודיות, התחום ששילב הבנות רפואיות וסיוע לזולת ריתק אותה והוציא ממנה את מה שאהבה לעשות במיוחד – להעניק מעצמה בסיוע לאנשים ובעבודה עם ציבור. תוך עבודה קשה במשמרות גידלה את ילדיה. 20 שנה עבדה כשכירה בתחום עד שהקורונה באה וטלטלה את עולמה, אחרי שהוצאה לחל"ת מצאה את עצמה ללא עבודה כמו רבים אחרים ועם שאלות נוקבות "מה עושים מכאן"? "איך מתפרנסים"? והאם לא הגיע הזמן לשינוי? ילדיה בגרו, דבר שאפשר לה לעשות צעד אמיץ לעבר חלומה הפרטי. לאחר שלמדה את תחום הפדיקור הפרא רפואי ביקרה ערב אחד בכנס של חב' ונוס אפיליב. הכנס עורר אותה לחשוב, בכירי החברה מגיעים מתעשיית המיכשור הרפואי ועם רקורד מרשים ביותר של מהפכות בתחום, רבים ממכשיריהם נמכרים לרופאים בתחום הרפואי קוסמטי, החברה לא מתפשרת על מי שמורשה להפעיל את מכשיריה, מעבר להכשרה ייחודית, היא מעניקה ליווי צמוד כדי להבטיח איכות מירבית ללקוח הקצה. השילוב בין האסתטי לרפואי ולרצון לסייע לאנשים במיטב הטכנולוגיה לא היה חדש לאלה, היא הכירה אותו היטב מעולם האופטיקה וזה נתן לה את הביטחון לעשות את הצעד הבא, להתקבל לתכנית ההכשרה ולעבור הכשרה ייחודית בתחום הטיפול בלייזר במכשיר, שהוא פיתוח חדשני של החברה. לטובת הנשים שלא מכירות או יודעות, תחום תעשיית הסרת שיער נחלק לטיפול באמצעות טכנולוגיית IPL ולהסרת שיער בלייזר. על אף שטיפולי הסרת שיער ב- IPLנחשבים לשמרניים ופחות אגרסיביים (מורגש פחות כאב), קרן האור של המכשיר אינה חזקה ומדויקת מספיק על מנת להשבית באופן מוחלט את זקיקי השערה, מבלי להתפזר ולפגוע ברקמות הסובבות אותם. טיפולי הסרת שיער בלייזר יעילים יותר, מכיוון שקרן הלייזר חזקה ומדויקת בהרבה מקרן האור של ה -IPL. אלה, כמי שהכירה את היתרונות של הדיוק והטכנולוגיה הרפואית, הרגישה שזהו הרגע לקבל החלטה, החלום שלה לפתוח עסק עצמאי ולהיות שם עבור לקוחותיה בסיוע יסודי וממוקד בידע מקצועי, היה קרוב מאי פעם וכך תוך שהיא מסכנת את חסכונותיה, פתחה את ELLA C . תוך חודשים ספורים, כשלקוחות החלו לגלות את המסירות והיסודיות של אלה ואת הדאגה הכנה שלה לאיכות החומרים והמיכשור בו היא בוחרת להשתמש לטובתם, העסק החל להמריא. בעבור אלה לא מדובר רק בהגשמת חלום, אלא במסע פרטי ואישי אל עבר חירות בקריירה האישית. אמנם החיים זימנו לה טלטלות אבל היא ניצלה את הטלטלה האחרונה כדי להמריא. כששאלנו את אלה מה היא מאחלת לכם לחג, התשובה המיידית הייתה "שיחדשו את עצמם, בכל תחום, שיעניק להם בריאות וכוח ויוביל אותם לחירות אישית", אז אם לא הגשמתם עדיין את מסע החירות האישי שלכם, דעו שאף פעם לא מאוחר ודווקא רגע נמוך בחיים יכול להוביל אתכם להצלחה. חג פסח שמח לכל קוראינו ולכל בית ישראל. #טיפולשיער#הורדתשיער#הסרתשיערבלייזר

טור דעה מאת עו"ד שני אילוז מועמדת לראשות העיר מה נשתנה החג הזה? עוברים לחשוב בגדול! חג הפסח - חג האביב מביא איתו בכל שנה רוח של התחדשות, אופטימיות ושמחה, שהלוואי ויבואו על עירנו ובמלוא עוצמתם. על השינויים הנראים בשטח בהחלט ראוי וצריך לברך, העיר מתחדשת אחרי שנים של הזנחה - אבל, וגם את זה צריך לומר, מדובר בפלסטר ותו לא. תושבי טבריה הורגלו לצערי לעיר שחווה הזנחה. הורגלו לכך שהתושבים שקופים והם אינם נראים. חזות העיר הייתה ועודנה בתחתית סדר העדיפויות ואיכות חיים לתושב הם צמד מילים רחוקות שנות אור מהמציאות הקיימת. יש שיגידו - מדוע היא לא מפרגנת? הרי שנים שלא עשו כאן כלום! ולמה לראות רק את חצי הכוס הריקה? והרי לא עבר דיי זמן! אז אענה: אני מפרגנת ובהחלט יש על מה - אך אסור לנו להסתפק במועט! לצד הפרגון וההתחדשות אומר - זה מאוחר מדי ומעט מדי. אני מרבה לסייר בשכונות העיר הסובלות מהזנחה פושעת, ויחד אתכם נחשפת להזנחה לכניסות הבניינים המלאות בעשב רב וצמחייה שלא טופלה, השבילים הרעועים והמדרכות השבורות זועקות לשמיים ביחד עם ההזנחה והסכנה. ספסלים שנבנו לפני עשורים והיו חלק בלתי נפרד מנוף ילדותינו ומלאים בזיכרונות, עומדים להם שבורים ומוזנחים, בדיוק כמו הספסל המפורסם שקיבל זום אין בכתבה של דנה וייס, בערוץ 12 מלפני שנתיים. לפני זמן לא רב פגשתי את דנה, היא שאלה מה עלה בגורל הספסל השבור? בצער רב סיפרתי לה - הוא עדיין שם! כמה כבר תקציב צריך בכדי לתקן ספסל שבור? מזה כמה שנים שאנחנו שומעים ״אין תקציב״ ״אין מספיק כוח אדם״ ואני אומרת - ״אל תבלבלו את המוח!״ תקציבים יש כמו חול ולתושבי טבריה לא נשאר מה לאכול... ניהול תקציב עירוני היא אחריות גדולה. ערים רבים שהיו במצב אנוש מזה של טבריה צלחו מהפך, ומהפך אמיתי! כיום רבים נוהרים אליהם ומזהים את ההזדמנות הנדל"נית של היישוב / העיר. התירוץ שיכול להצדיק הזנחה של שנים מרובות כ"כ - הוא חוסר יכולת ניהולית, מקצועית ואכפתיות. כן אכפתיות! לא ניתן להתעלם מהכניסות לעסקים באזורי התעשיה שנראות כאילו מדובר בסרט משנות ה-80, ממפגעי הבטיחות הרבים, הכבישים הרעועים, העשבייה שצמחה מכל עבר שגורמים לבעלי העסקים להתמודד לבדם, בצר להם ובייאושם לפנות אין סוף פעמים למוקד 106 שלא ממש נראה באופק ובטח לא נותן מענה אופטימלי כיאה לעיר מתפתחת ושלא נדבר לתושב הנרמס. בחג הזה אני שואלת, וברצינות - אנחנו משלמים מיסים, האם לא ראוי שינקו לנו במובן הפשוט של המילה את הסביבה שלנו? לא נתעלם מההחלטות השגויות שפוגעות לכל אחד ואחת מבעלי העסקים בפרנסה, ההחלטה האומללה, לבטל אפשרויות חניה ללא מתן פתרון לתושבים, הקנסות הניתנים ללא היגיון לבעלי העסקים - אלו הן החלטות אומללות שגורמות לפגיעה בהכנסות בעלי העסקים ובצמיחה הכלכלית של טבריה, אך כן מעשירות את קופת העירייה. ואני שואלת, האם זה בכוונת מכוון? מדיניות אפס סיוע לבעלי העסקים, במיוחד אחרי שנות הקורונה, שנים שרבים מהעסקים לא שרדו – ולכן הם קטלניות יותר מכל דבר אחר. במקום להעצים ולעבוד בשיתוף פעולה עם בעלי העסקים, לשמוע את המצוקות ולגבש יחד פתרונות תוך הבנה שהם מנוע הצמיחה המרכזי של העיר, העירייה בראשות הועדה מקשה עליהם, בלב אטום המדבר רק מספרים אך מחסלת וגומרת את העסקים הלא חזקים. כרגע אנחנו רחוקים שנות אור מעיר אוטופית, ורחוקים מאוד אפילו מעיר נורמלית. בעידן שבו ראשי עיר נבחרים, עם לב ונשמה, חזון ומנהיגות, חולמים לספק איכות חיים ופרנסה – אך לנו בטבריה יש ועדה ממונה ללא לב וללא נשמה. לצד השינויים והתוכניות אי אפשר לשכוח שהעיר זקוקה לנבחר ציבור שיסתכל לתושבים בעיניים, יבין את מצוקתם ובעיקר את כאבם, אבל גם יפעל עם ראיה גדולה ורחבה הצופה פני עתיד להפוך את העיר ללא פחות ממצוינת, לחשוב בגדול. זה לא נחלתם של ערים אחרות, העיר זקוקה נואשות למקורות פרנסה, העיר שמתיימרת להיות עיר תיירות זקוקה למשקיעים שיאמינו בה, ומשקיעים יאמינו כשיהיה נבחר ציבור שניתן לתת בו אמון. אבל לפני החלומות הגדולים כיצד יאמינו המשקיעים שעה שהם מגיעים ורואים את העיר הכי מבוזבזת ומוזנחת בארץ? עיר שנשארת רק עם פוטנציאל. לטבריה אין יותר זמן, הגענו לנקודת הקצה, לנקודת האל חזור, הפעם אין לנו פריווילגיה להמר. השאיפה למצוינות היא ערך עליון, כל אחד ואחת מאתנו שואפים למצוינות, כך גם אנו צריכים לשאוף לעיר שלנו, טבריה, למצוינות כן!! לבינוניות לא! תמו הימים של מחיאות הכפיים לכל גן שעשועים שנבנה, לכל כביש שנסלל בטח שהם מעט מידי ומאוחר מידי! אנחנו נדרוש יותר ולא פחות, ממצוין ולא רק טוב - זה מגיע לנו, אנחנו מתיימרים להיות עיר תיירות, עיר של חופש, עיר תוססת, שמציעה שפע של תרבות, קולינריה, בילויים ואת הכנרת היפה שלנו, אנחנו חייבים חשיבה איך לבזר סיכונים ולא להישען רק על ענף התיירות זה קורח המציאות. אך איך נגיע לזה כשהעיר כל כך מוזנחת?! תשובות ותושבים, אני שומעת אתכם ויודעת עד כמה זה מפריע לכם. אז, לפני הכל אנחנו צריכים לדרוש את זה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לארח אנשים מבחוץ, בעיר מוזנחת. עיר שהיא תמונת מראה של המדינה בתיירות. אנחנו צריכים להיות מושלמים בכל דבר - טבריה היא חופש, היא יופי, היא חייבת להיות המאחדת במדינה! אנחנו גרים וחיים פה אנחנו, נארח, נתפרנס בראש ובראשונה מעיר שצריכה להיות נקייה ולארח בכבוד. לצד מחיאות הכפיים ומסע היח״צ האינטנסיבי שמבקשת הוועדה והעומד בראשה לייחס לעצמה, כך נראית בינוניות - ואנחנו אנשים של מצוינות! אבל אני מבקשת גם להישאר אופטימית, ברוח החג - שנצא מעבדות לחירות, ושיבואו ימים טובים ויפים יותר. שיהיה לנו חג של אביב, פריחה ושגשוג - חג פסח שמח וכשר, לכם ולבני ביתכם. שלכם, עו"ד שני אילוז. מועמדת ומתמודדת לראשות העיר טבריה. #שניאילוז#ראשותהעירטבריה#ראשהעירטבריה#טבריה#עירתיירות

ערכה וכתבה: יובל יונה בלב העיר טבריה, שוכן לו מקום קסום וטהור. רשת 'פרח' לחינוך מיוחד, אשר מפעילה עשרות מסגרות חינוכיות בפריסה ארצית, הקימה מעון שיקומי בצמוד לשוק העירוני ובסיוע אנשי עיריית טבריה. כיום, יש מענה שניתן לילדי החינוך המיוחד בטבריה והסביבה! כשלושים מלאכים קטנים, מגילאי חצי שנה ועד שלוש, זוכים בטיפול מסור ואוהב משלושים ושבע נשות הצוות המיוחדות, המחבקות, האוהבות והמקצועיות. המעון ערוך לתת מענה אישי ומקיף לכל ילד בהתאם למוגבלותו. ישנן כיתות תקשורת המורכבות מילדים על הרצף האוטיסטי. וכיתות שיקום רב נכותי - עיכוב התפתחותי, סי-פי, תסמונת דאון, תסמונות מורכבת ועוד. זה לא מעון שיקומי רגיל. לא רק בשל המיקום הלא שיגרתי - בלב טבריה. בהתאם לקשת הרחבה של מוגבלות הילדים, ישנה קשת רחבה של בעלי מקצוע מתחומים שונים. בכל בוקר, מגיעות למעון עם תחושת שליחות הן הגננות, סייעות, עו"סיות, אחות, פסיכיאטר, מזכירה, טבחית, בנות שירות וצוות פרא רפואי (קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק, פיזיותרפיסטיות, ומנתחות התנהגות). בנוסף, לכל סקטור יש גם מדריכה מקצועית ומנוסה, כאשר כולן למען מטרה אחת - לטובת הילד. ואם כל זה לא מספיק, נשות הצוות לא עוזבות את הילדים לרגע. הן מקנות תוכניות טיפול המשכיות ביתיות להורי הילדים, תרגילי בית, פידבקים וטיפים. אין ספק שהילדים שנמצאים במעון- הגיעו לעבוד. מתוך ההבנה שכל ילד הוא עולם ומלואו ויש לטפל בו באופן פרטני בהתאם למוגבלותו, נבנה מקום מיוחד. מדובר במקום יוצא דופן. אשר בנוי באופן המתקדם ביותר, ומעוצב בצורה צבעונית ושמחה. תוך השקעה וחשיבה על הפרטים הקטנים ביותר. כשבתיה, מנהלת המעון, ערכה לי סיור שכלל הסבר מפורט על כל החדרים והמתקנים - הבנתי ששום דבר אינו מקרי. מצבעי הקיר, הריח הנעים וגוון התאורה, הכל משרת מטרה פונקציונלית עבור הילדים והושקעה מחשבה רבה. במעון ישנו חדר רב חושי (סנוזלן), מטרתו להרגיע את כל המערכת החושית של ילדים עם צרכים מיוחדים. החדר מאובזר בסיבים אופטיים מסיליקון שמספקים גירוי תחושתי וגם מחליפים צבעים, מוזיקה מרגיעה ברקע, פוף מסאז', בריכת כדורים, מראות שמשנות צבעים ועוד... בנוסף, ישנו חדר חושך המיועד בעיקר לילדים לקויי ראייה. המטרה היא לאמן חלקים אחרים של המוח לפענח את מה שהעיניים רואות, כל ילד לקוי ראייה נכנס לחדר החושך לפחות פעם אחת ביום, מאוחר יותר התגלה כי החדר עוזר גם לאיזון החושים והרגעה. חדרים נוספים הקיימים במקום הם: חדר קלינאית תקשורת, חדר טיפול רגשי, חדר פיזיותרפיה, חדר ריפוי בעיסוק, חדר תצפית המיועד להורי הילדים, ניתוח התנהגות ועוד. מלבד הפונקציות המיוחדות שישנם במעון. מה שמייחד את המקום והופך אותו לכה קסום, זה תחושת המסירות של נשות הצוות. שאלתי את נחמי, הגננת ומנתחת ההתנהגות של כיתת תקשורת, מה הכי חשוב לה שהילד יקבל? מבלי לחשוב פעמיים, התגובה האינסטינקטיבית הייתה: "חום ואהבה- הכי פשוט שיש. ומצד שני גם גבולות". למרות הקשיים הפיזיים והוורבאליים של הילדים, יש צוות שלם שעומד מאחוריהם, מחבק ועוזר להם עם הקשיים. הכוח שבעיקר מניע את נחמי, ואת שאר נשות הצוות, זו התקווה שהיא מקבלת מהילדים, את השיפור הניכר לעין שהילדים עוברים. אין ספק שזה נותן כוח ותקווה להמשיך. נחמי מספרת בעיניים נוצצות: "יש רגעים מרגשים ספציפיים שחקוקים לי בראש - ילד שמצליח לאכול עם כפית, שרק לפני שבוע הוא אכל בצורה לא מבוקרת. ילד אחר שהצליח לבטא ולבקש את מה שהוא רוצה, ילד שנענה לשם שלו. ואפילו ילדים שרבים מעט, שישנה כלשהי אינטראקציה חברתית". דבר נוסף שמפיח בנשות הצוות מוטיבציה הוא תחושת האחדות שיש בין נשות הצוות. נחמי: "אם לא בתיה, המקום הזה לא היה נראה ככה, היא מאחדת את כולנו, נותנת כוחות ומפרגנת לכולן. יש לנו צוות מדהים, יש כאן תחושה של בית" "לפני שנכנסתי לתפקיד, אמרו לי: 'את הולכת להתאהב בתפקיד הזה!' ובאמת התאהבתי." מספרת בתיה עמרוסי, מנהלת המעון. "אומנם אני מגיעה מתחום החינוך המיוחד, אך הילדים במעון ממש תינוקות! אפשר לסייע להם ולקדם אותם רבות. הילדים עושים את הצעדים הראשונים שלהם פה. יכול להיווצר מצב שילד לא הלך שנה ותשעה חודשים, ותוך חודש מאז שהוא במעון הוא מתחיל לרוץ. אין ספק שנשות הצוות הן גורם עיקרי. אני בהלם כל יום מחדש מהמוטיבציה, מהרצון ומההכלה שיש בבנות. אם הצלחתי לחבר בין מגזרים ורקעים שונים שמהם הנשים והילדים מגיעים, בתוך כיתה אחת- עשיתי את שלי." טרם הוקם המעון, כשהוחלט על מיקומו הנוכחי - בסמוך לשוק הומה אדם במרכז העיר, נשמעו דעות שנויות במחלוקות בנושא. אך לימים, רק יתרונות נוצרו מן הדבר. המקום הכניס צחוק ילדים ואור לאזור. יעידו על כך בעלי חנויות השוק, אשר נהנים מהאינטראקציה עם הילדים. הילדים יוצאים לסיור בשוק. שם הם נהנים מפירות קלופים בבסטה של אוחיון. במידה ונשות הצוות רוצות לשלב בעל חיים בפעילויות המעון, הן יודעות שהן יכולות לפנות בכל עת לאיציק, בעל חנות החיות ובשמחה הן יקבלו חיה, רק בשביל שהילדים יהיו שמחים. צריך סולם לטובת תיקון דבר כלשהו במעון? הולכים לאבנר מאביזרי רכב. לבסוף, בתיה שיתפה אותי בכך שהיא חוששת מהרגע שהילדים יגיעו לגיל שלוש, וכבר לא יהיו במעון. "אני מרגישה מחויבות כלפי הילדים. אני מוכנה באהבה להוות כמקום למידה. זאת בשורה ענקית וטובה לעיר טבריה שנפתח מקום כזה. אין לי הרבה מה להוסיף, חוץ מזה זכיתי, זכיתי להיות פה שליחה". #רשתפרח#חדרחושים#חדרחושך##טיפולרגישי#טיפולתחושתי#פיזיוטרפיה#ניתוחהתנהגות

כן הוא טברייני מקורי, מהמשפחות הוותיקות של העיר טבריה, מה שנקרא צברי או טברייני אסלי. הכירו את עו"ד אורון סמון, 50, נשוי למיכל, אב לאביב וטל. מתגורר בגבעת אבני שבגליל התחתון, חבר בדירקטוריון החברה הכלכלית בגליל התחתון, בעל השכלה לתואר ראשון בחינוך, תואר ראשון ושני במשפטים, ועובד המוסד לביטוח לאומי לשעבר. 20 שנות עבודה במוסד לביטוח לאומי מאחוריו, ובאגפים השונים של ביטוח לאומי. לאחרונה התמקצע במיוחד לקראת סוף שירותו בביטוח לאומי במחלקת חקירות ותאונות העבודה. לפני מספר שנים, גמלה בליבו ההחלטה לצאת ללימודי משפטים. מנהליו וחבריו במוסד לביטוח לאומי אפילו דרבנו אותו לצאת ללימודים וכך עשה. היציאה ללימודים וההבנה שהלימודים יוכלו להמשיך ולהעניק לו את היכולת לסייע מצידו השני של המתרס לאזרחים הנזקקים לשירותיי המוסד לביטוח לאומי ועד כדי ייעוץ משפטי בתחום המוסד לביטוח לאומי בהקשר לזכויות המגיעות לכל אזרח במדינה מהביטוח לאומי. כל זאת, בכדי שיהיה מי שייצג את האזרח הפשוט אל מול גורמי המוסד לביטוח לאומי באופן מקצועי והגון והכל מתוך הכרת השטח מכל כיווניו. ידיעת רזי המקצוע, ומה מגיע לכל אזרח היא יתרון אדיר. כשמוסיפים לכך את ידיעת החוק את המותר והאסור מבחינה משפטית הרי מקבלים עוצמה אחרת לחלוטין בכדי לשמור על זכויות האזרח אל מול המוסד לביטוח לאומי וגורמי האכיפה במדינה. זה לא סוד שלכל אזרח מיום היוולדו ועד ליום מותו המוסד לביטוח לאומי מלווה אותו כצל. עם לידתו מקבלים מענק, בילדותו מקבלים קצבת ילדים, חיסכון לכל ילד, מענק לחיילים משוחררים, אבטלה, נכות כללית, קצבת זקנה, מחלקת שיקום מקצועי, סיעוד תשלום קבורה ועוד נושאים בתחום חיינו שקצרה היריעה בכדי לפרטם... עם סיום לימודי המשפטים, החליט אורון סמון להודיע על סיום עבודתו במוסד לביטוח לאומי. לאחר זמן מה החליט לפתוח את המשרד לעריכת דין הפרטי שלו בטבריה, בבניין בית המעלות. מאז ועד היום ויחסית במהרה שמו של עו"ד אורון סמון רץ מפה לאוזן בטבריה מחוצה לה ובכלל גם ברחבי הארץ כמי שמצליח לסייע לאזרחים רבים אל מול מערכות המוסד לביטוח לאומי. לצורך כך פתח את משרדו בעיר טבריה והוא אף מגיע ליום בשבוע בעיר הגדולה רמת גן. שם הוא מקבל לקוחות לטיפול בעיקר בפטור ממס המגיע לרבים מאתנו ושאיננו יודעים כלל שמגיע לנו. תחום התמחותו הוא בעיקר בתחום נפגעי תאונות עבודה והנכות הכללית. תחומים שבעיקרם החשוב ביותר היא ההכנה היסודית לקראת ההופעה אל מול הוועדות הרפואיות. מילים לא מייצרות שכנוע אצל אנשי הוועדה הרפואית, רק מסמכים ותיעוד רפואי של הדברים אומר אורון. לצורך כך יש באמתחתו של אורון, צוות רופאים מומחים אליו הוא מפנה את לקוחותיו, אנשי מקצוע בתחומם המבצעים את הבדיקות והאבחון באופן מקצועי מלא ואחראי. עו"ד אורון סמון, המכיר את העבודה משני צידי המטבע הן כעובד המוסד לביטוח לאומי לשעבר והן כעו"ד. כך, הוא לא נותן לדבר לחמוק מבין עיניו ומבין ידיו וההקפדה הזו היא המפתח לניצחון במרבית המקרים. עו"ד אורון סמון, אומר בפה מלא, עובדי המוסד לביטוח לאומי הם עובדים מקצועיים, נאמנים ומסורים עד מאוד. לצערי גם כשעבדתי טענתי בפני הממונים שהעובדים לא מתוגמלים ולא מקבלים תמריצים בהתאם להיקף עבודתם ומקצועיותם ולדעתי אפשר, צריך וחייבים לשנות את השיטה ובכך לייעל המון עבור האזרח את השרות הניתן לו. עובד מרוצה מייצר לקוח מרוצה עוד יותר. אני מקווה שיום אחד זה עוד יקרה. אם היה בידי לשנות הייתי משנה את השיטה. אני מודה בפה מלא, "נכון אני לא קוסם אבל אני תמיד חותר למקסם!". אופן העבודה של המגזר הציבורי בנוי בצורה כזו שבעיניי היא תקלה חמורה. לצערי, האזרח ימשיך לסבול ולשלם את המחיר של מערכת ציבורית לא יעילה ולא כזו המשרתת במלוא העוצמה, וחבל שכך. מרבית האנשים במוסדות האלו הם אנשים טובים ומקצועיים רק שהמערכות לא מתגמלת אותם כראוי וכנדרש. עו"ד אורון סמון, הוא עובד המוסד לביטוח לאומי הראשון בטבריה, שהפך לעו"ד יוצא הביטוח הלאומי בעת הזו המציע את שרותיו המקצועיים ללקוחות הזקוקים לייעוץ, להכוונה ועד לטיפול בזכויות המגיעות להם. #ביטוחלאומי#אורוןסמון

מתכון למנה עיקרית במיוחד לחג הפסח סגנון הבישול במלון הבוטיק וילה אירופה הוא פיוז׳ן המשלב סגנון מודרני קלאסי מזרחי וטברייני עם מיטב חומרי הגלם הקיימים בשוק. את המנה בחרתי עבורכם במיוחד לחג מחומרי גלם חגיגיים המתאימים לבישול קצר וקליל ומתאימים לעונת האביב. אני מאחל לכל תושבי טבריה חג שמח וכשר! מצרכים : נתח סינטה (מותן בקר) 1 ק"ג נקי משומן וגידים כ -2 כוסות עשבי תיבול קצוצים לבחירתכם (פטרוזיליה בצל ירוק בזיליקום) 4 שיני שום קונפי (שום אפוי בשמן זית עד לריכוך מלא) 1 כוס פיצוחים קצוצים גס (שקדים פיסטוק קשיו) מלח גס פלפל שחור גרוס שמן זית אופן הכנה: מכינים את המילוי בקערה מניחים את שיני השום עשבי התיבול והפיצוחים מתבלים במלח פלפל שמן זית ומערבבים לתערובת אחידה. יוצרים כיס במרכז נתח הסינטה מהצד בעזרת סכין חדה וארוכה עד לצד השני דוחסים את המילוי פנימה משני הצדדים מניחים בתבנית רצוי על רשת ומורחים את הנתח בשמן זית מלח ופלפל אופים בתנור שחומם מראש ל- 220 מעלות למשך 15 דקות ואז מנמיכים ל- 180 מעלות למשך עוד חצי שעה עד שעה תלוי במידת העשייה הרצויה מוציאים את הנתח ונותנים לו לנוח עוד 10 דקות פורסים מול האורחים ומגישים #רוסביף#מלוןבוטיקוילהאירופה#נתחסינטה#מתכוןלפסח

מתנדבי האגודה למלחמה בסרטן של סניף טבריה והמחלימות, התכנסו להרמת כוסית לרגל חג הפסח. שירי פסח ואווירה נעימה ליוו את המפגש. הגב' פאולה לאם חיים , מנהלת סניפי הצפון, ברכה את המשתתפים ושיבחה את פעילויות הסניף בטבריה ואת יו"ר הסניף הגב' דליה סלוצקי , שעושה עבודת קודש למען החולים והמחלימים. הרב שאול דימרי , השמיע דברי תורה וכל שנותר זה להודות לגב' אליס דהן מבית גינסבורג שהעניקה את ה"אכסנייה" הנעימה. #האגודהלמלחמהבסרטן#חגפסח#דליהסלוצקי#שאולדמרי