שַׁחַר שֶׁל הֵא/עֲרוֹת לְסוֹף הַשָּׁבוּעַ:
מאת שחר שחר
בִּמְדִינָה מִתְגַּלְגֶּלֶת
מְפַקֵּד אֶחָד לְשֶׁעָבַר
נוֹתֵן מַכַּת בָּרָק
לַדֵּמוֹקְרַטְיָה
וּמְפַקֵּד אַחֵר
מַחֲשִׁיךְ אוֹתָהּ
בְּדֶרֶךְ הַמֶּרִי
וְכִמְעַט אַף לֹא אֶחָד פּוֹצֶה פֶּה.

בִּמְדִינָה מִתְגַּלְגֶּלֶת
יֶשְׁנָן שָׂרוֹת
שֶׁאֵינָן מְסֻגָּלוֹת לְהִתְיַשֵּׁב
וְלִשְׁתֹּק,
שׂוֹכְרוֹת אֶת חֶרֶב לְשׁוֹנָן
לְהִתְנַגֵּחַ בְּכָל הַכּוֹחַ
וְכִמְעַט אַף לֹא אֶחָד פּוֹצֶה פֶּה.
בִּמְדִינָה מִתְגַּלְגֶּלֶת
יֵשׁ מִי שֶׁמֵּרִיץ אֶת הַנֹּעַר לַגְּבָעוֹת
וּמֻפְתָּע
מִפִּרְאֵי הָאָדָם
שֶׁמְּגָרְשִׁים מָחָ"ט מִנִּחוּם אֲבֵלִים,
מְבַצְּעִים פְּרָעוֹת
וּמְסַכְּנִים חַיָּלִים
וְכִמְעַט אַף לֹא אֶחָד פּוֹצֶה פֶּה.
בִּמְדִינָה מִתְגַּלְגֶּלֶת
גַּמָּדִים יוֹצְאִים מֵהָאַרְנוֹן,
הַחַיִּים הַטּוֹבִים הוֹפְכִים לִהְיוֹת וְרֻדִּים
הֶעָלִים נוֹשְׁבִים
בַּכִּוּוּן הַנָּכוֹן
וְכִמְעַט אַף לֹא אֶחָד פָּצָה פֶּה.
סוֹף שָׁבוּעַ נָעִים וְשַׁבָּת שָׁלוֹם.