top of page

"מלחמה של אלופים ונתינה של מלאכים"

המתמודד לראשות העיר טבריה, עו"ד מאיר אלמקייס, בטור אישי כהרגלו

בעיתון "כוכב הצפון" הפעם על הנותנים וכך כתב.

לפני מספר שבועות הוזמנתי לאירוע מדהים, 15 שנים למכללת כישורי חיים אשר בראשה עומדת הגב' ירדנה אמסלם. לאורך השנים השתתפתי באין ספור אירועים מהסוג הזה אך מעולם לא חוויתי אותו בעוצמות כאלו גדולות. כשאומרים "היה חשמל באוויר" לזה בדיוק מתכוונים.

עם יד על הלב, לא הכרתי את המיזם של ירדנה, אבל העוצמות בטקס גרמו לי לדמוע ולא פעם אחת. יכולת בנקל לראות כמה המשתתפים, חלקם בני משפחה, חלקם צוות המורים והמדריכים והבולטים מבין כולם היו החניכים, כמה התלהבות, כמה מקצועיות והחשוב ביותר, כמה אושר בעניים של כל אחד ואחת מהם.

ישבתי שם באולם וראיתי את המלחמה "להיות נורמלי". ראיתי מלחמה של אלופים ואת הנתינה של המלאכים.

לעיתים רבות אנו נפגשים איתם והדבר לא ניכר עליהם ולעיתים קרובות אנחנו פוגשים בהם ובואו נגיד את האמת, לרוב סולדים מהם. גם למשפחות יש את המורכבות שלהם, לדוגמא דילמת ההורה לילד על הרצף האוטיסטי או על רצף של פגועי הנפש עתיקה לפחות כמו דילמת האסיר אך מפורסמת פחות ממנה. אם הוא יגדל בלי שיידע שהוא כזה בסביבה שלא תדע שהוא כזה, אז אולי הוא גם לא יהיה כזה. אל תטעו, הם לא חוששים מהתגובה של אחרים כמו הפחד להכיר בעצמם שיש אבחנה. אוטיסטים חמקמקים, מפגרים על הרצף או מעוכבי התפתחות כאלו ואחרים בפרט אלו בעלי הנתונים הגבוהים, מתעתעים אפילו בפסיכיאטרים. חלק גדול מאותר בכיתה י"ב ואפילו אחריה, ואלו המשולבים בכיתות רגילות מפנימים מההורים מה מצופה מהם - להיות "רגילים".

באותו ערב הכל פתאום נפתר לי, כל השאלות, כל הדילמות וכל הרתיעה שהייתה בי אי פעם. ראיתי איך הם מאושרים מהחיים וכל הצלחה שמבחינת אדם רגיל היא מעשה של מה בכך, מעשה יום יומי פשוט, בשבילם זאת הצלחה כבירה וענקית.

הייתם צריכים להביט להם לתוך העיניים ולראות את אדוות האושר שמתרחבות עוד ועוד וגורמות לכל באי הטקס לעמוד על הרגליים, לקפץ ולפזז לצלילי המנגינות והשירים שיצאו מגרונם ומהכלים עליהם ניגנו. אי אפשר להישאר אדישים למראות הללו.

אלברט איינשטיין אמר פעם, "העולם הוא מקום רע, לא בגלל מי שעושה אותו כזה אלא בגלל אלו שלא נוקפים אצבע כדי לשנות אותו". ובאותו ערב ראיתי את אלו שעושים את העולם לטוב יותר, ראיתי והתרגשתי.

לא יכולתי להתעלם מדבר אחד שהפריע לי באותו ערב, שאלתי את עצמי היכן כל אותם עסקנים, פוליטיקאים וכאלה אופורטוניסטים שמחפשים כל פוטו-אופ כדי להאדיר את שמם, האם בגלל שלא מדובר באירוע של "מניבים" או בכזה שאי אפשר לרכב על גלי הצלחתו הם הדירו את רגליהם ממנו, לא נתתי לזה להרוס לי את התענוג והשתתפתי בשמחה ובשירה.

יש סיפור על אבא שלקח את בנו אתו לעבודה בחופש הגדול, האב שרצה להעסיק את הבן לקח גזיר עיתון שעליו הייתה מצוירת מפת העולם ואמר לבן קח ותרכיב מזה פאזל. לאחר כשעה קרא הילד לאב בהתרגשות והראה לו שהפאזל הושלם. האב השתומם למראה הפאזל שהורכב והתפעל מהמהירות והמיומנויות שגילה הבן. שאל האב את הבן, כיצד הצלחת לפתור את הפאזל כל כך מהר, השיב הבן, בטרם גזרת את העיתון ראיתי מצדו השני של הדף ציור של אדם אחד והתמקדתי בלהרכיב את הציור של האדם ולא בציור של מפת העולם. מוסר השכל, במקום לנסות לתקן את כל העולם בואו ננסה לתקן ולעזור לאינדיבידואל.

אני מבקש בהזדמנו הזאת להודות מקרב לב לירדנה אמסלם שהעניקה לי את הזכות להשתתף בחגיגה המדהימה שחוויתי. ראיתי את ההשקעה שלה בחניכים, את האושר שלה מכל מעשה קטן שחניך מצליח להתגבר עליו וכיצד האושר ניכר מעיניה כשהיא מחבקת אותם. ועוד תודה ענקית לגברת ענבר בן לולו שניצחה על האירוע והפכה אותו למוצלח ביותר. שאי ברכה ושהקב"ה יחזיר לכן על כל העשייה המופלאה.

שבת שלום. אשמח לקבל את דעתכם / תגובתכם ELMAKIYAS.LAWYER@GMAIL.COM

פוסטים קשורים

הצג הכול

רק בגלל הרוח

מאת: מאיר אוחנה מלחמת "חרבות ברזל" שעדיין נושאת את השם הזה, עוטפת את האומה הישראלית באין ספור היבטים. מהנרצחים במעשי הטבח והזוועה מאותה שבת, דרך חטופים שעדיין שם בשבי חמאס וממשיך דרך חללי צה"ל שנופלים

אולי יעניין אתכם...