top of page

אלטלנה הסזון, המהפכה "המשפחתית", שלטון מפא"י וכל מה שביניהם

20 שנה יריב לוין זועק את גניבת הכוח מהעם, מהריבון אל משפחת המשפט, המשפחה שכב' נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק בדימוס שם אותה כאלוהי המשפט (זה כנראה מעל לדיקטטור, הדיקטטור זה אנחנו "השחורים הלא נאורים" ומנהיגינו), אבל הוויכוח כבר מזמן עבר את שאלת השליטה במערכת המשפט. מדובר בשליטה של קבוצה מסוימת מאז קום המדינה בכל מערכות השלטון: המשפט בראשה, אך לא רק, אלא התקשורת, האקדמיה ועוד, הכל באמצעות מילים מכובסות של דמוקרטיה ושלטון חוק וזכויות אדם, שלא נועדו אלא לשמר את כוחה העצום של הקבוצה לשלוט.

האם באמת ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה? האם באמת העם היהודי קשה העורף לא היה בעבר בסיטואציות דומות, רק עם מאזן כוחות שונה? האם אותו זרם לא ניסה קודם לכן להכתיב ליהודים אחרים איך תתנהל המדינה, עד כי היו מוכנים למסור את אחיהם להרג ובלבד שיימצאו חן בעיני הגויים? ניתן לקחת את הוויכוח הזה גם לתנועת ההשכלה באירופה, שנים רבות לפני השואה, אבל נסתפק לעת הזו בהסתכלות היסטוריה על ניצני הקמתה של "ישראל" סמוך ל-1948.

אלטלנה עולה באש - צילום מהרשתות החברתיות עפ"י סעיף 27 לחוק זכויות יוצרים
אלטלנה עולה באש - צילום מהרשתות החברתיות עפ"י סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

1947-1948: אלטלנה הייתה ספינה שנרכשה על ידי האצ"ל והוטבעה על ידי צה"ל במהלך ההפוגה במלחמת העצמאות.


מי היה מנהיג האצ"ל ד'אז? היה זה לא אחר מאשר מנחם בגין, מי שהפך לימים את שלטון מפא"י במדינת ישראל והעבירו לימין. שלושה שבועות לפני שהספינה הוטבעה התגלע ויכוח מר מה ייעשה עם הנשק שהוברח בספינה ארצה, ארגון אצ"ל ביקש להשתמש בחמישית מהנשק לטובת ההגנה על ירושלים באמצעות כוחותיו ואילו בן גוריון אז חשש שיהיה בכך להפר את סמכות המדינה וקיומו של צבא אחד ודרש כי כל הנשק יועבר לחזקתם. כמו כן, הם חששו מהבריטים שיקבעו כי הפרו את תנאי הפסקת האש. ניסיונות ההידברות כשלו פעם אחר פעם, היות ובן גוריון סירב להתפשר, הוא ראה בפשרה חתירה נגד סמכות המדינה, אף שהסיפור מתרחש ערב הקמתה. אנשי אצ"ל סירבו שיבוטל כוחם להחליט מה ייעשה עם הנשק וזאת לאחר שלוחמי אצ"ל השתלבו בתוך צה"ל. היה זה ויכוח עקרוני על ההיכנעות לתכתיבי הבריטים ועל הגה השליטה במדינה הצעירה, לא אחרת, אם כי הטיעון הרשמי היה "צבא ממלכתי" (את העובדה שאצ"ל היו משולבים כבר בצה"ל מישהו שכח לחדד).

מתוך הרשתות החברתיות שימוש עפ"י סעיף 27 לחוק זכויות יוצרים
מתוך הרשתות החברתיות שימוש עפ"י סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

לאחר שהתפתחו מס' פעמים קרבות של יריות בניסיון למנוע מהספינה לפרוק את נשקה בחוף ונהרגו בה חיילי אצ"ל בעיקר וגם חיילי צה"ל, התקבלה החלטה על ידי בן גוריון למנוע בכוח את פריקת הנשק לחוף. בין היתר העדויות מראות כי בן גוריון חתר לחיסולו של בגין, שהיה אז על הספינה וניסה לקיים הידברות בין אנשיו בבקשה מהם לפרוק את נשקם, מתוך חשש להתפתחות "מלחמת אחים". בסופו של דבר הופגזה, לא פחות ולא יותר הספינה על ידי פגז צה"ל ועלתה כולה באש ובעוד אנשי אצ"ל מנסים להימלט ממנה, הם נורו על ידי חיילי צה"ל.

"בספרו האוטוביוגרפי המרד כרך מנחם בגין את פרשת אלטלנה עם תיאור "הסזון" (ציד האחים) בפרק הנושא את הכותרת "מלחמת אחים - לעולם לא". את פרשה אלטלנה סיכם במילים: "עוד רבים המעשים הנוראים שנעשו בימים ההם, ועלולה הייתה לפרוץ מלחמה פנימית, מלחמת נקם איומה, על התרמית, על המזימה, על הפשע, על מעשי הזוועה, על הדם הטהור שנשפך. אבל האויב החיצוני עמד בשער ואנחנו אמרנו: 'בשום תנאים לא להפעיל נשק'... ולא הייתה מלחמת אחים הדדית בישראל, שהייתה מחריבה את ישראל בטרם יקום. על אף הכל" . לפני מותו אמר שהיה רוצה שיזכרו אותו מעל הכול כאיש שמנע מלחמת אזרחים בעת קום המדינה, דבר שבעיניו היה חשוב יותר מהישגיו כראש ממשלה" (תיאור מהויקיפדיה - מוזמנים להעמיק בפרשת אלטלנה בקישור הבא:


הנה קצת על סרבנות ד'אז בצה"ל ביחס להחלטה להפגיז את הספינה:

על פי ספרו של שלמה נקדימון "אלטלנה", היו סירובי פקודה בפרשת אלטלנה. היימן שמיר, סגן מפקד חיל האוויר, ניסה למצוא טייס לא יהודי שיתנדב לבצע את התקיפה, אולם אלה סירבו כולם, בנימוק שלא הגיעו לארץ ישראל כדי לירות ביהודים. לאחר תשאול שלושה טייסים, שכולם סירבו לבצע את המשימה, התברר שהאופציה האווירית לטיבוע האוניה אינה קיימת, ונותרה רק ההפגזה מן החוף. התותחן הראשון שנתבקש לירות, יוסף אקְסֵן, הצהיר שהוא מסרב ומוכן להישפט ואף להיות מוצא להורג בטענה שזה הדבר הטוב ביותר שהוא יעשה בחייו. התותחן השני שנשאל, הלל דסקי מדרום אפריקה, ניסה גם כן למחות אך שוכנע לבסוף וביצע את הירי.


ומה היה בסזון?

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נקלע היישוב היהודי בארץ ישראל לדילמה. אנשי היישוב נקרעו בנפשם בין המאבק בבריטים למען עלייה חופשית ומדינה עברית לבין הרצון להילחם בגרמניה הנאצית לצד הבריטים. שוב אנשי השמאל של ימינו רצו להיות עם הגויים ולא להיבדל. העובדה שהעם הזה מורכב מקצוות שונים שיש להוציא באמצעות פלורליזם ממנו את הפשרה המתאימה לו, לא עלתה על דעתו של איש מהאנשים ששלטו אז במדינה. "פלורליזם לא בבית ספרנו", אז מה קרה? המדיניות של בן גוריון הייתה להשתלב עם הבריטים ולהקים איתם בריגדה, בתחילה האצ"ל שיתף פעולה עם הבריטים וסייע להם במשימות שונות ואף מפקד האצ"ל אז, דוד רזיאל נהרג באחת המשימות בעירק, אך הדרישה של בן גוריון הייתה להפסיק את הפעולות בארץ נגד המנדט הבריטי לחלוטין.

אנשי האצ"ל והלח"י התנגדו להחלטה אסטרטגית זו, מתוך הבנה שכל עוד הבריטים שולטים בארץ ישראל הם מונעים את הקמתה של המדינה ומונעים עלייה, בעוד יהודי אירופה נרצחים בשואה. בשל כך התפתח עימות חריף בין ראשי האצ"ל והלח"י לבין ראשי הסוכנות.

"המחלקה לתפקידים מיוחדים" העבירה לבריטים מידע על אודות כמה מאות חברי אצ"ל ואודות מחסני תחמושת וחומר נפץ. לפי מספר עדויות מסרו אנשי הסוכנות גם שמות של פעילים במפלגה הרוויזיוניסטית שלא היו חברי אצ"ל כלל, ממניעים פוליטיים. במכתב של הנציב העליון לשר המושבות אז הוא כותב: "למרבה הצער, רשימות הסוכנות של טרוריסטים כביכול, ממשיכות לכלול אנשים רבים שאינם קשורים לטרור, אך מבחינה פוליטית הם בלתי - רצויים לסוכנות. דבר זה מוסיף לקשיי המשטרה בהפרדת העזים מן הכבשים"

חלק הוגלו למחנות מעצר באפריקה. חלק גם נחטפו על ידי אנשי ההגנה, שלבשו מדים בריטיים ועצרו את אחיהם, העצורים הובאו למקומות מסתורים בקיבוצים שונים ביניהם עין חרוד ומשמר העמק ושם נחקרו באלימות והוחזקו בתנאים קשים. בשלב מסוים ניתנה הוראה מהסוכנות לארגון "ההגנה" (לימים השמאל הישראלי שצמח מבן גוריון) למסור אותם לידי הבריטים.

כן, היו אלו האירועים שפתחו את הקמתה של המדינה הצעירה. 30 שנה אחרי זה הועבר השלטון לבגין, אחרי ריסוס המרוקאיים בדי די טי ומאורעות "הפנקס האדום" למיניהם:

ראו בסרטון המצורף:


השוליים הקיצוניים, כך קראו לבגין, אותם אנשים שריססו את המרוקאים בדי די טי, המציאו את ה"ציבור הנאור" יציר מערכת המשפט וקיבעו שליטה במערכות השלטון –

ראו בסרטון המצורף:



ובנאומו של בגין הוא התייחס לשינוי שיש לעשות רק בפתק הבוחר - האם זה מזיז לשמאל של היום, ממש כמו אז באלטלנה ובסזון. הנה קטע מנאומו ב-1977:

זאב ז'בוטינסקי הקדיש את כל חייו למטרה זו. הוא לא זכה לראות את הקמתה של המדינה, וגם לא את המפנה שחל היום. תלמידיו, אשר בשם תורתו ולמען הגשמתה נלחמו לשחרור האומה, המשיכו בסבלנות תוך אמונה שלמה בדמוקרטיה, לנסות לשנות את פני הדברים במדינתנו בפתק הבוחר ורק בפתק הבוחר, והגיעו עד הלום... אני מבקש להודות לידידיי, לחבריי לוחמי המחתרת של הארגון הצבאי הלאומי ולוחמי חרות ישראל, אחיי גיבורי התהילה. עברנו כברת דרך ארוכה מאד והמה לא פסקו מלהאמין שיבוא יום כזה ולילה כזה.