תוצאות חיפוש

לאורך חגי תשרי - שפע דבש איכותי ישראלי כ-2,500 טון דבש ישווק בתשרי - המהווה 40% מהביקוש הישראלי השנתי והכל לקראת ראש השנה תשפ"ג וחגי תשרי כך נמסר ממועצת הדבש. היקף ייצור הדבש המקומי שובר השנה שיא ויעמוד על כ- 4,400 טון דבש איכותי ישראלי. כמות הדבש במכוורות ישראל - משובחת וגבוהה ותספק את כל צריכת הדבש בחגי תשרי. לטענת מועצת הדבש השפע נוצר הודות לחורף עם כמות משקעים גבוהה, ופריחות אביב וקיץ שופעות בצוף. במועצת הדבש מציינים כי התועלת המרכזית של ענף הדבוראות הינה במתן שירותי האבקה (הפרייה) ל-80% מהגידולים חקלאיים, פירות וירקות, המתבצעת על ידי דבורת הדבש. בישראל מאות דבוראים המטפלים בעשרות אלפי כוורות הפזורות באלפי נקודות שטחי החקלאות ברחבי הארץ. ערך האבקת הדבורים לתל"ג החקלאי בישראל עומד על כ-3.5 מיליארד שקלים בשנה. למרות עליית מחירי התשומות ועליית מחירי המזון - הדבש הישראלי משווק לרשתות השיווק במחירים זהים לשנים האחרונות! #דבש #כוורתדבורים #משרדהחקלאות #הפרייה

טור מיוחד לרגל תקופת ראש השנה-ד"ר ליאור ברוך* מארח את פרופ' דורון מנשה צילום: תומר בן יוסף צילום: אוניברסיטת חיפה סליחות, ימים נוראים, מחילה, תחנון, כפרה, עוונות, חטאים. על פניו, מילים אלו הן בבחינת לקסיקון עם תאריך תפוגה, לכאורה. משל שערי השמים נפתחים לעשרה ימי תשובה ולאחר מכן נסגרים. אין יוצא ואין בא. אך האמנם לאחר הימים הללו אין ההוא שאמר "ויהי עולם" קשוב כלל? האם גבורתו כמו מסתלקת מאתנו. הייתכן כי דברינו אינם רצויים עוד למעלה? נאמר כי אנו מסופקים, למעשה מתנגדים להנחה זו – שהרי שערי השמיים פתוחים תמיד. אז מדוע מוקצים ימים מיוחדים לסליחות? מדוע קיים זה יום כיפורים אחד? לדידנו ניתן להצביע על סיבה אחת מרכזית לכך והיא קשורה קשר הדוק להיותנו בשר ודם המחוברים לזמן ולמקום. זקוקים לערכאה שתהא קשובה לעלילת דברנו שתועבר במרוכז וברציפות לא-ל נורא עלילה בשעת הנעילה. כך, אותו "אסיר" לבוש מדים מְּסֹרָגִים שסטה מדרך הישר ונכבל בשל כך, יהא אֲסוּר תִּקְוָה בלילות עשרת ימי תשובה שמא סליחתו תישמע. הָאָסִיר ** *** מתוך ספרו של דורון מנשה "ביני לבין מקומו", הוצאת סלונט (עריכה: לילי פרי, 2022) * * * * * גם אותו צ'יקו, העבריין של המשפט הפלילי, יראה באותן מילים עתיקות הכתובות בסידור הסליחות מעין כְּתַב אִשּׁוּם פְּתַלְתַּל וְעִקֵּשׁ בגין מעשיו מן העבר, כתב אישום שכולו אהבה ואוֹר וכולו תוכחה וחֹשֶׁךְ; ובשיאו של ההליך, יצהיר צ'יקו "חטאנו לפניך" משל מדובר ב"הודאת נאשם". בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ *** *** מתוך ספרו של דורון מנשה "ביני לבין מקומו", הוצאת סלונט (עריכה: לילי פרי, 2022) * * * * * אלא שמלבד הקשר הקיים בין האדם לבין המקום והזמן בהם הוא מרגיש מספיק בנוח להוכיח מעשיו שלו כנגד עצמו, הרי שקטעי השירה המופיעים מעלה מקיימים קשר מעניין נוסף. קשר שבין סליחות לפלילים. סליחות הן כמובן תפילות עמוקות. שורש המילה תפילה הוא פ.ל.ל. ידוע הוא הפסוק בתהילים ק"ו בו נכתב "ויעמוד פנחס ויפלל...". ישנו מי שפירשוהו כנוקט לשון: "פלילים", וההקשר מובן מאליו. כמה עמוקה היא לשון הקודש: תפילה לשון פלילים. אמור מעתה, תפילה בהשקפה היהודית אינה רק משאלה שאנו מבקשים מהבורא לקיימה, אלא היא בראש ובראשונה הליך מעין פלילי. פעולה במסגרתה אנו שופטים עצמנו ומעשינו. בהקשר זה יפה לומר כי בימי התשובה, לרוב, אנו מדגישים שני ממדים של תיקון – "בין אדם למקום" עם "בין אדם לחברו". אלא שכידוע ישנו ממד נוסף של תיקון הלוא הוא "בין אדם לעצמו" שלעיתים מתחזה להיות "בין אדם לחברו", אך לא כך הוא הדבר. אם כן, עת אדם מהרהר על מעשיו בממד התיקון של "בין אדם לעצמו", הוא למעשה עתיד להודות באנושיותו על פגמיה הקשים והרבים. כך, מבין ומפנים צ'יקו המוכר לנו זה מכבר מהכתוב מעלה, ש"אל לו להירדם", ו"שאנשי אמונה אבדו", וכל הלילה הייתה נשמתו (הנרמזת במילה "הדס") מעלה ריח טוב עד שכתב אישום זה, עד שהתפילה, חוללו בו את התיקון המיוחל. הנה, הכול מפחדים מהשסע והשיסוי. מדברים בחור שנפער בתוכנו. בולען המאיים לשאוב אותנו. כל הכרטיסים למופע השנאה נמכרו מזמן נטען. אנחנו מרשיעים או עושים את חברינו לרשעים, מאשימים ורודפים, מקללים ויורקים. ואנו שואלים, מי הוא זה האחר, הלז, שאליו אנו מכוונים. על מי בעצם יוצא קצפנו ומדוע אנו נחושים להרוס אותו בתאווה יוצאת דופן? אולי טוב שכל אחת ואחד מאתנו יכיר בכך שפעמים רבות ה"אחר" הוא בעצם ה"אני", ואך משום שאין לנו האומץ הדרוש לשחוט את היצר הרע שבנו, האחר הוא תחליף, הסוואה לדמותנו שלנו. אז אולי כדאי שניקח כולנו צעד אחד אחורנית. יש עוד סליחה ואהבה בעולם. גם עבורכם וגם עבור המוסווים באחריכם. סְלִיחוֹת / דורון מנשה * ליאור ברוך הוא בעלים של משרד בעיר טבריה המעניק ייצוג וייעוץ משפטיים בתחומי המשפט האזרחי-מסחרי וליטיגציה; בעל תואר ד"ר מטעם הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה וכן מרצה בפקולטה למשפטים במכללה האקדמית נתניה בתחומי דיני הקניין הרוחני בשימת דגש על דיני זכויות יוצרים. לתגובות והערות: lior@barukh.co.il; טל': 077-2050836. ** דורון מנשה הוא פרופסור חבר וראש התוכנית לתואר שני בתורת השפיטה וההליך הפלילי בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה; נחשב לאחד המומחים הבולטים בארץ ובעולם בתחומי התיאוריה והמתמטיקה של דיני הראיות ומחקריו מצוטטים דרך קבע בבית המשפט העליון, ובין היתר – בפרשת זדורוב, דרעי, הולילנד פרשת הקישון ועוד. לתגובות והערות: dmenashe9@gmail.com. *** ספר השירה של פרופ' דורון מנשה "ביני לבין מקומו", הוצאת סלונט (עריכה: לילי פרי, 2022), יצא לאור אך לאחרונה ובכל זאת הספיק לזכות בשבחים רבים מצדם של משוררים וסופרים וכן מצדם של חוקרי ומבקרי ספרות. הביקוש לספר, בעיקר בקרב ציבור המשפטנים הוא נרחב. את הספר ניתן לרכוש בכל רשתות שיווק הספרים דוגמת סטימצקי, צומת ספרים וכן באתר סלונט. #פרופסורדורוןמנשה #דקטורליאורברוך #אוניברסיטתחיפה #שירה #סליחות #ראשהשנה #כיפור

תיירות עין גב וגלריית 'אנתתא' מזמינות את הקהל הרחב לתערוכת אמנות חדשה של הצלם שמיל טופז - 'גוונים של כינרת', שתיפתח ביום חמישי ה6.10.22 בשעה 20:00 בערב בנוכחות הצלם, בגלריית 'אנתתא', נמל עין גב, שעל שפת הכינרת. בתערוכה יוצגו 25 צילומים מנופיה הקסומים של הכנרת. גודל התמונות 40/60 ס"מ הצלם שמיל טופז, נשוי+4, פיזיותרפיסט במקצוע וחובב טיולים וצילום, מתגורר בקיבוץ אפיק שברמת הגולן משנת 1985. "התחלתי לצלם בגיל צעיר עם מצלמה שאבי הביא מרוסיה. המעבר לגולן ונופי הכנרת הנשקפים ממנו נתנו לי השראה בנסיעות לעבודה שבטבריה ובטיולים, ואלו משתנים לנגד עיני. בזריחה ובשקיעה, עונות השנה, גובה המים וצבעם. הם מודלים המהווים חלק נכבד מרפרטואר העבודות שלי. התערוכה "גוונים של כנרת" מציגה אנשים, תאורה ועונות שנה כאשר כל אחד הוא עוד צבע של האזור נפלא זה. התמונות עוברות עיבוד מינימאלי. את זמני אעדיף להשקיע בתכנון התמונה ופחות בעריכה". התערוכה תנעל ב – 31.11.2022 'אנתתא'- גלריה, סטודיו וחנות ייחודית, בנמל עין גב, על שפת הכנרת, הוקמה בתקופת הקורונה, במטרה לתמוך בעשייה ישראלית ולעודד צרכנות מקומית. #אנתתא #תיירותעיןגב# תערוכתצילום #נופיכנרת #גלריהאנתתא #חופיכנרת #קיבוץעיןגב

רק בשנת הלימודים הקודמת (תשפ"ב) נכנסה רשת דרכא לשותפות בניהול בית הספר התיכון האזורי בית ירח. נכון להיום נקרא "דרכא בית ירח". חלפה שנה וכבר מורגש השינוי והשיפור בשטח. ביום ראשון האחרון התקיים ועד מנהל ראשון בנוכחות בכירי המועצה בחינוך, מנכ"ל דרכא, מנהלי בית הספר, צוות דרכא וצוות המועצה. במהלך הישיבה הוצגו כלל השקעות והליווי הפדגוגי, חברתי ותפעולי של רשת דרכא בבית הספר. ד"ר גיל פרג, מנכ"ל רשת דרכא: "רשת דרכא שמחה על שיתוף הפעולה עם המועצה וגאה להגשים את חזון הרשת. הרשת תמשיך להעניק תמיכה וליווי למען ילדי עמק הירדן בפרט וילדי ישראל בכלל". רשת דרכא מובילה את תחום החינוך והפדגוגיה ב-45 בתי ספר ומוסדות חינוך ברחבי הארץ ומדורגת על-ידי משרד החינוך, במקומות הגבוהים ביותר במדדי המצוינות השונים בהיבטים לימודיים וחברתיים - ערכיים. בשנה החולפת, הצוות המלווה מהמטה של רשת דרכא פעל במרץ על מנת להנחיל את חזון הרשת גם בבתי הספר במועצה האזורית עמק הירדן. הצוות המלווה קיים מפגשי היכרות והנחייה עם הצוותים הפדגוגים ושם דגש על טיפוח הצוות ויצירת אקלים מעצים, באמצעות השתלמויות הוליסטיות במגוון תחומים. כמו כן, הושקעו משאבים רבים בפיתוח טכנולוגי והוקצה תקציב נרחב לרכש של מסכי מחשב, מקרנים ומחשבי הספר. רשת דרכא תמשיך את פעילותה בעתיד והיא מחויבת לשיפור באיכות תעודת הבגרות כמו גם שיפור אחוזי הזכאים לבגרות. מושם דגש על חיזוק תפיסת מצוינות - חשיפה, היכרות ושת"פ עם חזית המחקר המדעי, התעשייה, האגרוטק, האומנות והתרבות העכשוויים. בהמשך, יאיר ילובסקי, מנהל אגף החינוך במועצה, הוסיף כי: "כבר בשנת הלימודים הנוכחית, המועצה, בשיתוף רשת דרכא, ביחד עם בית הספר דרכא בית ירח, יובילו תוכניות מתקדמות, במטרה לקדם ולהוביל פדגוגיה חדשנית ופורצת דרך, לצד עשייה חברתית משמעותית. בין היתר, שיתוף פעולה בתוכנית העתודה המדעית לכיתות ז-ט', קהילות מורות ומורים לומדים ותוכנית "מתחברים" לשכבה ח', כחלק מתהליך רצף לקליטת התלמידים בשנה הבאה בתיכון." ד"ר גיל פרג, מנהל רשת דרכא: "רשת דרכא שמחה על שיתוף הפעולה עם ראש המועצה, מערכת החינוך ובתי הספר במועצה האזורית עמק הירדן. אנו מברכים על האתגר - המשך הצעדתה של מערכת החינוך קדימה לעבר העתיד. מוסדות החינוך במועצה חוברים אל רשימת 45 בתי הספר ומוסדות החינוך של רשת דרכא. אנו גאים להגשים את חזון הרשת, מידי יום ביומו, ולקבל את הכרת משרד החינוך לפועלנו. הניסיון שלנו בדרכא מלמד שאין תלמידים שלא מסוגלים להגיע להישגים. אפשר להגיע למצוינות בכל מקום." #תיכוןביתירח #דרכאביתירח #חינוךעמקהירדן #מועצהאזוריתעמקהירדן #חינוך

מפעל השוקולד המיתולוגי בנצרת עלית שנסגר לצורך עבודות אחזקה ושיפוץ חזר לעבודה מלאה עת נקבעה מזוזה בפתח המפעל והמפעל החל לייצר את המוצרים האיכותיים שטעמם המיתולוגי נשאר בפה לזמן רב והחזרה לפעילות מלאה בייצור היא בשורה לכל אוהבי מוצרי השוקולד האיכותי של עלית. טבלאות שוקולד פרה ו'מקופלת' חוזרים ובגדול למדפים. צילום: יוסי רוזנבוים המזוזה נקבעה על ידי רב-העיר נוף הגליל ישעיהו הרצל, ובנוכחות עופרה שטראוס, מנהלי הקבוצה ועובדי המפעל. לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, החל מפעל ממתקי עלית של שטראוס בנוף הגליל לייצר שוב מוצרי שוקולד בהם טבלאות שוקולד פרה ושוקולדה מקופלת. החזרה לייצור תמשך בהדרגה. מוצרי המפעל צפויים להגיע למדפים בשבועות הקרובים לאחר צבירת מלאי. בנוסף, לפני מספר ימים נקבעה בטקס חגיגי מזוזה בשערי המפעל שחזר לאחרונה לייצר. רב העיר נוף הגליל הרה"ג ישעיהו הרצל שליט"א קבע את המזוזה כשלצידו סגן ראש העיר אלכס גדלקין. מטעם הנהלת שטראוס נכחו בטקס: יו"ר הקבוצה עופרה שטראוס , מנכ"ל הקבוצה גיורא בר דעה, מנכ"ל שטראוס ישראל אייל דרור ומנכ"לית חטיבת הממתקים טל בן-פורת . כמו כן נכחו בטקס מנהלי ועובדי האתר. הרה"ג שליט"א בירך את הנהלת החברה והעובדים ש"כל אשר יעשה יצליחו" ואיחל "כתיבה וחתימה טובה". בטקס התייחסה עופרה שטראוס לאירועים האחרונים: "בתקופה הזו למדנו שכל אחת ואחד מאתנו נמצאים כאן ביחד, ויש לנו תמיד על מי להישען. אנחנו בונים כאן תשתיות של מצוינות שנסמכות על הידע שצברנו בבית ותוך למידה משותפים לדרך. אם יש תחום אחד שאנחנו הולכים להיות בו מובילים זה בטיחות מזון. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לכל העובדים והעובדות שלנו על כל מה שעשיתם כדי שנוכל לחזור כמה שיותר מהר לחייך ומאחלת לכולם שנה טובה ומוצלחת". למערכת העיתון נודע כי עופרה שטראוס בעלת החברה המשיכה לשלם לכל עובדי עלית את שכרם גם כאשר הם לא עבדו כלל בכל תקופת השיפוץ, התחזוקה והבניה והיא לא פיטרה אף לא עובד אחד. על כך מגיע לעופרה שטראוס ולכלל עובדי מפעל עלית שנכיר את הטוב והתודה על פועלה של עופרה שטראוס. אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו עושים את שעשתה עופרה שטראוס לשלם לעובדים שלא עובדים שכר מלא. לכן, כיהודים טובים הכרת הטוב היא אחת מהמצוות הגדולות. החובה הבסיסית להודות על כל הנאה הייתה נקודת המוצא שבאמצעותה לימד אברהם אבינו את באי העולם להכיר את ה'. וכדברי הנביא (ישעיהו א', ג'):" ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן . הקצינו, וכפי שנאמר בתורה (דברים כ"ג, ח') :"לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". אפילו את המצרים שעינונו יש להכיר להם תודה כי גרנו אצלהם. על אחת כמה וכמה עלינו להכיר תודה לעופרה שטראוס , לעובדי מפעל עלית ולשוקולד הפרה הטעים ובמיוחד למקופלת. תודה לכם, אני קונה מעכשיו קונה רק מוצרי עלית של חברת שטראוס. #שטראוס #עלית #שוקולד #שוקולדפרה #מקופלת #עופרהשטראוס

תודה לתלמידי ביה"ס רעות, בטבריה שהביאו מארזים מתוקים וברכות לשנה החדשה עבור המטופלים והצוות במרכז הרפואי פדה-פוריה. נציגי מועצת התלמידים בביה"ס רעות, בטבריה הגיעו למרכז הרפואי פדה-פוריה לכבוד ראש השנה. התלמידים חילקו למטופלים ולצוות במכון האונקולוגי שי מתוק וברכות לשנה טובה, שנת בריאות. כוכבה אחיטוב, סגנית מנהל ביה"ס אמרה, "התלמידים מאד התרגשו להגיע ולפגוש את המטופלים במכון ואיחלו להם החלמה מהירה ושנה טובה ומבורכת. הייתה לנו זכות גדולה להגיע שוב למכון האונקולוגי, ולשמח גם את המטופלים וגם את הצוות המסור". #ביתספררעות #טבריה #ביתחוליםפוריה #מכוןאונקולוגי

מחלת האפילפסיה או בשמה השני מחלת הנפילה היא מחלה שמקורה במערכת העצבים של המוח. כדי להבין טוב יותר זה כמו שנפעיל המון מכשירי חשמל בו-זמנית בבית וכתוצאה מכך יווצר קצר ותהיה נפילת חשמל. ככה זה קורה במוח יש סוג של קצר במערכת העצבית של המוח והדבר מוביל לפרכוס. יש כ-40 סוגי פרכוסים שמתבטאים בצורות שונות, יש שלושה סוגים שהם הנפוצים ביותר. פרכוס יכול להראות כמו טיקים בגוף, תנועה בלתי נשלטת בגפיים או בפנים. הסוג הנוסף הוא בהייה בעצם ניתוק מהסביבה לזמן מה שאחריו לא זוכרים מה קרה בזמן הזה. הסוג הנפוץ ביותר הוא נפילה על הרצפה ופרכוס שמתבטא בד"כ בקצף שיוצא מהפה, אובדן שליטה בסוגרים ותזוזה של הגפיים. ללא ספק פרכוס הוא חוויה לא מהנה בלשון המעטה אפשר להגיד אפילו מענה במובן מסוים. 70% מהחולים נוטלים תרופות שעוזרות להם ומונעות את הפרכוסים באופן די מוחלט. יש חולים שהטיפול התרופתי לא עוזר להם והם חווים התקפים כל זמן מה. יש ניתוח שיכול לעזור במקרים קשים כאשר בניתוח חדשני ניתן להסיר את החלק במוח שאחראי על ההתקפים הניתוח נחוץ רק במידה ואין פתרון אחר ואין מוצא חוץ מהניתוח עצמו שיכול להציל חיים. אני בעצמי חולה במחלה לכן חשוב לי לספר לא כדי שירחמו עלי אלא כדי להעלות את המודעות למחלה שלא מדברים עליה מספקים ולאנשים יש מעט מידע בנוגע למחלה ובמיוחד כיצד לטפל במקרה הצורך. אז מה לא לעשות כאשר אתם רואים מולכם אדם שחווה התקף, דבר ראשון לא להיכנס ללחץ ללא ספק המראה יכול להיות לא נעים אבל לא צריך להילחץ ולעשות פעולות שעלולות להחמיר את המצב. אסור לשפוך מים זה עלול לגרום לחנק ולגרום נזק בלתי הפיך. בשום מצב לא לנסות לעצור את ההתקף זה עלול לגרום נזק נוירולוגי ומעבר לכך צריך להבין שאין שליטה על התנועות ואפשר לחטוף מכה שעלולה להיות רצינית ולפגוע בנו. אל תנסו להכניס שום חפץ לפה או את האצבעות שלכם. אז מה כן לעשות? להתקשר למדא זה הכי חשוב. לאחר מכן להרחיק כל חפץ חד שעלול להוות סכנה. לשים כרית או משהו רך אחר מתחת לראש כדי למנוע מכות בראש. וחוץ מזה אין יותר מידי מה לעשות חוץ מלמנוע כל נזק אפשרי. דבר נוסף לכל מי שחולה במחלה המסר שלי אליכם הוא אל תתנו למחלה לנצח אתכם אני יודע זה מבאס לקחת תרופות כל החיים, לא לשתות אלכוהול במסיבות עם חברים תאמינו לי אפשר ליהנות גם בלי. גם אקסטרים אסור לעשות אבל לדעתי אפשר לחיות מבלי לקפוץ ממטוס או לצלול עם כרישים. תישארו אופטימיים על תוותרו לעצמכם הכי קל לתת למחלה לנצח אותכם אבל תמיד צריך להסתכל על צד החיובי תמיד יש כזה בכל רע יש מעט טוב. אני מצאתי את הצד החיובי בכך שאני מספר לאנשים על המחלה ומעלה את המודעות עצם זה שאני מספר קל לי יותר להתמודד עם המחלה. אז תהיו חזקים ותמיד תזכרו כל עוד אתם בחיים ניתן להתמודד ולתקן הכל! #אפילפסיה #חדשותהצפון #מחלתהנפילה

לפני שבועיים ביקר אצלי חבר תושב הקריות והשיחה גלשה למצב העיר טבריה, הוא אמר לי "טבריה 30 שנה נראית אותו הדבר, הכל פה נראה עלוב וישן", ניסיתי להסביר לו שהעיר מנוהלת כבר שלוש שנים ע"י ועדה ממונה וכדי לשנות את העיר צריך כסף שאין לעירייה. החבר ענה לי, שבשביל לנקות את הרחובות ולטפל בגינון, לא צריך להשיג תקציבים מיוחדים, בשביל זה משלמים ארנונה וכן שלכל עירייה יש עובדי ניקיון וגננים ובסה"כ צריך מנהל עם ביצים שיודע לנהל ולפקח על צוות עובדים גדול. עניתי לו "יש משהו בדברים שלך" ובזה סיכמתי את השיחה בעניין מצבה של העיר, שמאוד כואב לי. אז ריבונו של עולם, למה לא להשקות את הדשא? היעלה על הדעת שאף אחד מעובדי העירייה לא ראה את הדשא היבש ברחוב שקד? ביום שישי שעבר (16.9.22) בשעות הצהריים המוקדמות, ירדתי לבית הספר "נופרים" לאסוף את הילדה מבית הספר, בכניסה לרחוב שקד צדה את עיניי מדשאה צהובה כמו חול ים בצד ימין של הרחוב, מיד נזכרתי בדברים שאמר לי החבר מהקריות והבנתי עד כמה נכונים הם דבריו. שהרי הדשא כבר קיים ועד לא מזמן הוא גם היה מטופח וירוק. אז ריבונו של עולם, למה לא להשקות את הדשא? היעלה על הדעת שאף אחד מעובדי העירייה לא ראה את הדשא היבש ברחוב שקד? בהמשך הרחוב בצומת המסתעפת עם רחוב תמר פגשתי עוד גינות קטנות ריקות מצמחים בצד ימין וזה הספיק לי כדי להבין שעובדי הגינון בטבריה באים לעבודה ולא לעבוד. משאית הדחס שאוספת אשפה ביתית רטובה, הייתה עמוסה בזבל שהסריח ואסף אליו במשך כל סוף השבוע חתולים, זבובים וכו'.. באמצע רחוב שקד בקרבת המרכז לצעירים ראיתי בצד שמאל את משאית האשפה חונה בלב שכונת מורדות טבריה וכשהגעתי לרחוב מעלה קק"ל נדהמתי לראות את משאית המנוף שאוספת גרוטאות ופסולת מעורבת, חונה בתחום תחנת האוטובוס. אין לי צל של ספק שאילו אחד מתושבי העיר כך היה חונה כך, הוא היה מוצא על השמשה דו"ח בסך 250 ₪, כפי שכתוב בסעיף 21 ברשימת עבירות החניה, המצוי בדף רשות החניה, באתר האינטרנט של העירייה. אספתי את הילדה מבית הספר והתחלתי לטפס ברחוב שקד, לפני המרכז לצעירים פגשתי שוב את משאית האשפה חונה באותה תנוחה, רק שהפעם ראיתי את חלקה האחורי ממנו ראיתי שקית אשפה מבצבצת. עצרתי את הרכב וירדתי לראות מקרוב. המחזה היה מזעזע, משאית הדחס שאוספת אשפה ביתית רטובה, הייתה עמוסה בזבל שהסריח ואסף אליו במשך כל סוף השבוע חתולים, זבובים וכו'.. נדהמתי לראות את משאית המנוף שאוספת גרוטאות ופסולת מעורבת, חונה בתחום תחנת האוטובוס ביום ראשון בצהריים עברתי שוב ברחוב שקד בסביבות השעה 14:00 ושוב ראיתי את משאית הדחס של הזבל חונה הפעם בצד השני של הכביש, שוב עמוסה בזבל מצחין! האמת, נותרתי המום. בערב התקשרתי לחבר שלי וסיפרתי לו על המחזות שראיתי, הוא ענה לי בפתגם הידוע "הדג מסריח מהראש". אז אתם תחליטו עד כמה נכון הפתגם למצב העיר, ואני... אני תוהה ביני לבין עצמי למה בכלל נהגי משאיות האשפה לסוגיהן צריכים לנסוע הביתה עם משאיות הזבל (ריקות או מלאות) ולא משאירים את המשאיות באתר של העירייה בסמוך למצפה? זו איכות החיים שיודעת העירייה לספק לתושבים? מישהו בודק את הטכוגרף של משאיות הזבל, כדי לעקוב אחרי שעות העבודה של הנהגים, שכבר בשעות הצהריים המוקדמות הם נמצאים בבית? שהרי אסור להם עפ"י חוק להתחיל את העבודה לפני שעה 6 בבוקר?! ועוד כאשר בחסות העירייה מבוצעות עבירות חניה, תברואה וכו', איך מצפה העירייה מהתושבים להתנהג? אם זו תמונת המצב, מה בדיוק עושים מנהלי הרובעים שלכל אחד מהם מוצמד רכב חדיש? להבנתי מנהל רובע אמור לטפל או לכל הפחות לדווח על כל עניין בתחום המוגדר לו כולל: ניקיון, גינון, מפגעים ועבירות חניה, אז העיניים שלהם לא רואות את מה שאני וכל התושבים רואים? תכלה שנה וסרחונותיה - תחל שנה וניקיונותיה, שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה לכולם ובצר לי על סבלכם. #טבריה #עירייתטבריה #ניקיוןהעירטבריה #גינוןבטבריה #מרכזצעיריםטבריה #משאיותזבל #איכותחיים #תברואהבטבריה

"מכל מלמדיי השכלתי ומתלמידיי יותר מכולם". "שנהיה לראש ולא לזנב", אל לנו להתמר מעל ולדרוש עליונות על הזנב בכתה ב' שרנו את אחד משירי ראש השנה, על סמלי החג. שיר של אריאלה סביר. "מדוע בראש השנה אוכלים ראש של דג? שנהיה לראש, ולא לזנב". המנהג, ששורשו קיים כבר בתשובת רב נטרונאי גאון, מופיע בספר המהרי"ל: ”דרש מהר"י סג"ל דמצוה לאכול בליל ראש השנה ראש של איל זכר לעקידה, ולמען שנהיה לראש ולא לזנב. והוא נהג לאכול בשר הראש עם דבש”. בספרים מאוחרים יותר, כגון ספר החיי אדם, מופיעה האפשרות של אכילת ראש דג, בו כמובן אין את מעלת זכר העקדה, אלא רק את הבקשה שנהיה לראש ולא לזנב. הלשון "שנהיה לראש ולא לזנב" מקורה בפסוק הנזכר בברכות שבפרשת כי תבוא: ”וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב”. ברוב קשב ישבו הילדים להסבר שלי, שהוא גם של כל אחד ואחת מכם הקוראים. חשוב שנהיה מובילים ולא מובלים. שתמיד נצעיד בראש מורם ולא נגרר אחרי העדר. משועבדים לעם אחר/לאדם אחר. שמעו דברי חכמים מילד בן 7. "אני לא מסכים, אני יודע שאם אני רוצה לדעת אם הכלב שלי שמח/חולה, אני מסתכל על הזנב שלו. הזנב חשוב מאוד והוא אפילו אמיתי יותר מהראש". התיישבתי. נדמתי. והתחלנו לקחת את המעלות של "להיות זנב". הידעתם שהזנב הוא שנותן את היציבות לגוף, למשל אצל החתול. הלא העם הוא זה שנמצא מאחורי כל מנהיג והוא שנותן לו את כוח ויציבות בשלטון. הזנב מהווה כוח שחייה לתנינאים. הזנב הוא שמגרש זבובים אצל הפרה. הלא מי הכוח שמשווק את העם בעשייה מטיבה? המדענים שלנו, אינם נמצאים בראש העם והם דוחפים את שם העם שלנו. הזנב משמש כאחיזה נוספת, למשל אצל קוף עכביש שחור ראש. כהגנה - הזנב יכול לשמש כשוט ולעיתים, כגון אצל אנקילוזאוריים, הוא מצויד אף בכלי נשק בקצהו: במעין אלת עצם או בדוקרניים. מילוט, למשל אצל לטאות (כמו השממית), אשר במצב מצוקה מנתקות את זנבן המפרפר ומותירות אותו ביד הלוכד. לטאה כזו מגדלת זנב חדש לאחר מכן, הנופל באיכותו מן הזנב המקורי. תקשורת, למשל אצל איילה, המאותתת בזנבה לעופריה לעקוב אחריה בסבך. רוב החתולים מביעים עצבנות בטלטלם את זנבם, אף כי יש יוצאים מן הכלל. חתולים סומרים את זנבם כדי להראות מפחידים יותר. כלב מבוית מביע שמחה בכשכשו בזנבו. גם שועלים שבויתו החלו לכשכש בזנבם לגילוי שמחה. האמירה של הילד התעצמה והתעצמה, הראש לא יכול כלום בלי הזנב.... במובן המשתמע של האמירה. הכוח של הראש בעוצמתו של הזנב. ולכן, גם כשאנו מברכים "שנהיה לראש ולא לזנב", אל לנו להתמר מעל ולדרוש עליונות על הזנב. נוקיר ונכבד כל אדם ואדם באשר הוא ונשבח את תפקידו בעולם הזה. דר' רבקה מרום ph.d מנתחת התנהגות, יועצת חינוכית ומאמנת אישית. למען הסר ספק, דר' מרום אינה עוסקת ברפואה. #רבקהמרום #מאמןאישיבצפון #התנהגותילדים #יועץחינוך

למי מאתנו לא עולות תהיות בקשר לשנה שחלפה לה, מה נרצה לקחת ממנה לשנה הבאה ומה נשאיר מאחור. ואני תוהה, מה לך עירי האהובה? איך ארצה שיראה עתידנו, עתיד ילדינו ומה נחליט לעשות השנה כדי לצלוח בו. אז אנו בפתחה של שנת בחירות, תהיה זו לבטח שנה יצרית, אמוציונלית וסוערת. אבל אני, חושבת כמו תמיד על היום שאחרי, מי מאתנו שמתיימר להנהיג את העיר הזאת, שסבלה כל כך הרבה שנים מפוליטיקה זולה, ממאבקים אישיים שפגעו בה ובעתידה כ לכך, החלטות התקבלו בחוסר היגיון משווע למי זה מועיל ולא עד כמה זה יקדם את העיר, ועל כן הגענו עד הלום- לפוטנציאל המבוזבז. משמרים בנוניות ומזניחים את השאיפה למצוינות. אז נכון, החל שינוי ויזואלי מינימאלי, ראוי לציין לשבח את השיפור בחזות העיר וניקיונה, עובדי העיריה המסורים עושים עבודת קודש, אך משולה לספינה ללא רב חובל, טרם הגענו לאידיאל אנחנו רחוקים שנות אור משם, אבל גם את רומא לא בנו ביום אחד. קשה, ואני כותבת בשם רבים, להכיל את השימוש בתרגיל ״הראשון בספר״ סגירת הגירעון מכיסם של התושבים באמצעות שימוש אגרסיבי בדוחות והטלת גזרות על התושבים ובעלי העסקים. אני שומעת את רחשי ליבכם מי מאיתכם לא פסע לפני ייאוש. בימים אלה של חשבון נפש, עלינו להשכיל להבין את כובד האחריות שמביאה עימה שליחות ציבורית, להיות כנים עם עצמנו ועם היכולות שלנו, להסתכל לתושבים בעיניים ולהבין שיש את ״היום שאחרי״ היום בו נקבל את המנדט להיות נציגיו של הציבור שרוצה לראות פה שינוי אמיתי, בלי דיבורים, בלי אגו בלי משחקי כסא ומרדף אחרי יוקרה, שינוי שיאחד את כולנו כי אחים ואחיות אנחנו. אבל אל ייאוש תושבים אהובים השנה הבאה עלינו לטובה, תהיה שנת המהפך, שנה שבה נשכיל לבחור נכון, להאמין לראות שטוב בלי להביט שוב לאחור- לבחור נכון! לבחור במצוינות! שנה טובה ומבורכת תושבות ותושבים אהובים. #עודשניאילוז #מועמדתלראשותהעירטבריה #בחירותלראשותעירייתטבריה2023 #עירייתטבריה #שניאילוז

מנה חגיגית ומשגעת להגשה, במיוחד לערב ראש השנה, כזאת שרק מלהסתכל עליה בתמונה, בלוטות החך נכנסות לעבודה. כל הפרטים על אופן ההכנה מטה. אנו והשף היקר אבי לוי מאחלים לכם שנה נפלאה, מלאה בחוויות טובות כרימון ובריאות איתנה. מוזמנים גם לשלוח לנו תמונות של התוצאה הפרטית שלכם לפרסום במדיה הדיגיטלית שלנו באהבה. אופן ההכנה של הכתף מניחים כתף טלה בתבנית מכינים מרינדה של: חרדל דיזון יין לבן דבש שיני שום רוזמרין מלח פלפל שחור גרוס יוצקים על הכתף מכסים ומשרים לילה במקרר למחרת מכסים בנייר אפייה ורדיד אלומיניום וצולים בתנור למשך כשעתיים וחצי שלוש עד לריכוך מלא אופן ההכנה - טנזיה מטגנים בסיר עם מעט שמן זית רצועות דקות של בצל עד להשחמה מוסיפים יין אדום ופירות יבשים (שזיפים צימוקים משמשים חמוציות) מוסיפים מעט סילאן, מיץ תפוזים, מקלות קינמון וסוכר מבשלים עד לריכוך הפירות וריכוז הנוזלים ומכבים את האש אופן ההכנה - קרם ארטישוק ירושלמי קולפים את הארטישוק ומבשלים במים עד לריכוך מסננים ושומרים את הנוזל טוחנים במעבד מזון עם מעט מהנוזל שמן זית ושמנת צמחית מתבלים במלח פלפל לבן ומוסקט טחון ארוחותשףלראשהשנה #כתףטלה #קרםארטישוק #שףאבילוי #מתכוןשףלטלה

ערב ראש השנה ובשבילי הייתה זאת אחת השנים המאתגרות והמעניינות ביותר. לפני שנה בדיוק הצהרתי על כוונתי להתמודד על ראשות העיר, לפני שנה החל מסע של היכרות עם תושבי העיר המופלאה שלנו. היום אני לא שוקל יותר, אני מתמודד וכנראה כמועמד הליכוד, אני לא מגיע רק כדי להיבחר, אני מגיע לעבוד לאט לאט התחלתי להבחין שטבריה היא סוג של בבואה של מדינת ישראל. עיר לא כל כך גדולה עם המון בעיות, עם אותן בעיות של חילונים וחרדים, אותם מסיתים, אותם בעלי אינטרסים, אותם עסקנים שניסו לדאוג לעצמם וקברו אותה ושוב מנסים עם חוצפה אין סופית, אותה שבטיות ואותם אנשים חמים כמו כל הישראלים. אבל כפי שציינתי טבריה מדמה את ישראל בקטן. הספקתי השנה להכיר ולהבין לעומק מי גרם לטבריה להיות במקום שהיא היום, הכרתי את העסקנים, ומצד שני הכרתי גם את הטובים שבבני העיר הזאת, את מי שבאמת מוכנים לתת את נשמתם לעיר. ראיתי במהלך השנה את העבודה של הוועדה הקרואה והמסקנה היחידה שאליה הגעתי, שמר בועז יוסף הוכיח מצד אחד שיש תקווה לעיר ושאל לנו להרים ידיים, אפשר להביא יזמים ולא חסרים כאלה שמעוניינים להשקיע בעיר (בתקופה הקרובה אחשוף כמה מהם), אפשר לשדרג את החינוך אך צריך להתחיל מהבסיס, מילדי הגן והיסודי, אפשר להעשיר כאן את חיי התרבות ולא צריך הרבה כסף על מנת לעשות זאת, אפשר וחייבים לשנות את כל המערך התחבורתי בעיר, החל ממוקד תחבורה ציבורית מחוץ למרכז העיר, החזרת תכנית הרכבת שכל כך נחוצה לנו כדי להביא לכאן סוף סוף את הקדמה, את התיירות, את מקומות העבודה, לקרב את טבריה למרכז. השנה הזאת ראינו שגם טיפול בתשתיות הוא צורך דחוף ועל אף שרואים את ההשקעה בתחום הזה, עדיין זה ממש "בקטנה", העיר תקועה עם תשתיות מתקופת המנדט, כבישים מימי אנו באנו, ושכונות עם חזות שלא היו מביישות את מחנה בלאטה. צריך להתחיל לחשוב איך משנים את החזות של כל השיכונים א, ב, ג, ד ועוד כהנה וכהנה. מגיע לנו מגיע לכם עיר שמותאמת לשנות האלפיים ולא לשנות סלאח שבתי. יסכימו איתי כולם שגם טיילת ראויה מגיעה לנו, משהוא אחר, חדש, לשנות אותה ואת הצורה שכולנו מכירים, לקחת את בעלי העסקים, בעלי הדוכנים תחת חסותה של העירייה ולשתף אותם בכל הקשור לתכניות שיש לנו בנושא, במלחמות אין מנצחים, כולם מפסידים, אז למה לא לעשות את השינוי ביחד שכולם מרוצים, הרי כל זה לטובת העיר ותושביה. לדעתי הצנועה את מלחמות החילונים חרדים עברנו וצלחנו ברוך השם ולא בזכות ראש העיר המודח. הציבור הטברייני חכם יותר מהפוליטיקאים שלו ומכל מחרחרי המלחמות. כבר הבנו שהחרדים הם חלק מתושבי העיר והם הבינו שסטאטוס קוו זאת לא מילת גנאי. לא שמעתי עד היום ולו תקרית אחת בין חילונים וחרדים מלבד הניסיונות של המודח להצית אש. אני טוען שהדברים הרבה יותר פשוטים, אם אנחנו כהנהגה נדאג לציבור שלנו ושלהם באופן שווה ולא יהיה מצב כפי שהיה עד לא מזמן שההנהגה של החילונים והמסורתיים קיבעה את הישבן בכיסא ומנגד ההנהגה החרדית פעלה ללא לאות למען הציבור שלה ואני פשוט מקנא בהם, האם לא לשם כך נועדו נציגי הציבור, האם זאת לא המשימה שלשמה אנחנו שולחים אותם לשם. אם כך לא ההנהגה החרדית אשמה, מי שישב בשמנו על ההגה ולא עשה כלום למעננו הם האשמים. גם בתרבות דרוש שינוי משמעותי. אמנם מורגשת התעוררות בנושא ואכן בקיץ האחרון נהנינו מהופעות וערבי תרבות יפים. אבל הגיע הזמן שזה יהיה משהו על בסיס קבוע, גרנדיוזי יותר, לא עוד קולנוע בבית יד לבנים עם כל הכבוד. לטעמי צריך להקים מרכז בילוי ופנאי שיגלם בתוכו את כל הבילויים שהציבור הטברייני כל כך נהנה לצרוך בערים אחרות ולא מדובר במשחקייה בקניון. ניסיתי לסכם ממש על קצה המזלג את המאווים, התכניות, הרגשות, התחושות והחזון לעיר. בשנה הבאה אמורות להתקיים הבחירות לעירייה, למועצה וראשות העיר. אם לפני שנה כתבתי שאני שוקל להתמודד למועצה ולראשות העיר, היום אני לא שוקל יותר, אני מתמודד וכנראה כמועמד הליכוד, אני לא מגיע רק כדי להיבחר, אני מגיע לעבוד. כפי שאמרתי בעבר, צמחתי בשיכון ד' וטיפסתי על החומות הכי גבוהות שהחיים העמידו בפניי. אני איש עשייה בכל רמ"ח איבריי. אני לא סלב, לא עסקן ולא הגעתי על מנת לעשות סיבוב על העיר. נולדתי פה, צמחתי בטבריה ואני מגדל פה את ילדיי. טבריה זקוקה לאנשי עשייה, מקצוענים, לא כאלה שרוצים לרפד את ישבנם, לא כאלה שבאים לשדוד את קרקעותיה, לא כאלו שבאים לסמן וי. אני מאיר אלמקייס, אחד משלכם, איש עשייה עם קבלות, רוצה להיות ראש העיר של כל אחד ואחת מתושבי העיר המדהימה שלנו, בא לעשות מהפיכה בעיר, בא לעשות שינוי, אבל לפני הכל מגיע לאחות את הקרעים בתוכנו ומבקש את עזרתכם להצליח בזה. בלי אחדות לא תהיה הצלחה. שנה טובה ומבורכת. אשמח לקבל את תגובתכם: ELMAKIYAS.LAWYER@GMAIL.COM #בחירות2023טבריה #עו"דמאיראלמקייסלראשותהעירטבריה #טבריה #משרדהפנים