השינוי שאתם רוצים לראות בעולם

שמי אליסף יעקב, איש חינוך בן 34, נשוי למורן המדהימה, אבא ל-3 ילדים מטורפים ואני נכה צה"ל. נפצעתי בשנת 2009 במהלך מבצע "עופרת יצוקה" כאשר תפקדתי כסמל מחלקה בגולני בגדוד 51.

יכולתי להמשיך לספר לכם על הפציעה הפיזית שמלווה אותי עד היום ועל השיקום הארוך שעברתי, אבל אני רוצה להתמקד בשני דברים אחרים: פוסט טראומה ואחדות בעם.

מבצע 'עופרת יצוקה' חרוט אצלי עד היום בגוף ובנפש. אני זוכר את ההכנות למבצע, הצעידה הארוכה עם הציוד הכבד על כתפיי, הדאגה לחיילים שלי הן מבחינה פיזית והן מבחינה מורלית והשריקה הנוראית ששמעתי של הפצמ"ר, שניות לפני שפגע בקרקע לידי. שריקה זו לא עוזבת אותי עד היום - האור הלבן שראיתי שנייה לפני הפיצוץ והכי גרוע - צעקות החברים שלי לעזרה כשאני לא יכול לעזור להם מכיוון שנפצעתי בעצמי, לאחר שאחת מפצצות המרגמה נפלה כ 10 מטרים לידי. הצעקות של החברים הם משהו שאני לא מצליח להשתחרר ממנו עד היום ואני חושב עליהם וחיי אותם ללא הפסקה.

את הפינוי לבית החולים עשיתי כאשר אני קשור לאלונקה והאלונקה קשורה למכסה מנוע של "באגי" (רכב שטח). במהלך הפינוי, הפנים שלי הופנו כלפי השמיים ובעצם ראיתי את הפגזים שנורים מהצד שלנו וגם פגזים שנורים לעברנו. לעיתים הפגזים עברו אחד ליד השני ולעיתים התנגשו אחד בשני ונוצר פיצוץ אשר דומה מאוד לזיקוקים. עד היום, רעשים שמזכירים לי את השריקה או את רגע הפיצוץ (כגון זיקוקים ונפצים), גורמים לי ללחץ, זיעה קרה ודפיקות לב מהירות.

אנחנו לפני ימי פורים, וכל שנה מחדש אני חש רגשות מעורבים לגבי החג. מצד אחד, זהו חג בו בכל מקום אפשר לראות אנשים מחייכים, מחופשים ומחלקים משלוחי מנות (מעניין מה יהיה השנה בעקבות הקורונה). מצד שני, זהו חג בו אני חושש להסתובב בחוץ. אני חושש לשמוע או לראות נפץ שמתפוצץ כשאני יודע איך הגוף שלי יגיב.

אני מבקש מכם בשמי ובשם חבריי הפצועים – אל תנפצו לנו את פורים!

בנושא אחר, אחד הדברים שזכורים לי מהפציעה ומהשיקום שלי זו התמיכה המדהימה של עם ישראל והאחדות שנוצרה בעם באותו זמן. האווירה המדהימה שבה כל אחד תומך בשני וההתחשבות באחר, הם דברים שהלוואי והיו קורים גם בעת שגרה ולא רק בשעת צרה.

לצערי (ובמיוחד בימים אלו בהם אנחנו לפני בחירות נוספות), אנחנו כבר נחשפים להתבטאויות משני צדדי המפה הפוליטית שהלוואי ולא היו נאמרות, ואני צופה שהלכלוך והטלות הרפש שניחשף אליהם רק ילכו ויגדלו.

אם תשאלו את האנשים סביבכם, כולם יגידו לכם שהם היו מעדיפים לחיות במקום בו אנשים עוזרים ותומכים אחד בשני ולא שופטים אותם רק בגלל שהדעות שלהם שונות.

בסופו של דבר, זה תלוי רק בנו ולא באף אחד אחר ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו מעוניינים לחיות במדינה בה האחווה הזאת תתקיים או שנמשיך לתקוף אחד את השני כמו שקורה פה לא מעט?

מהטמה גנדי אמר פעם משפט יפה "היו השינוי שאתם רוצים לראות בעולם", עכשיו זה רק תלוי בנו אם אנחנו רוצים שינוי או לא.

#נכהצה"ל#פוסטטראומה#אחדותבעם#נפצים#פורים#פציעה#שיקום