• אביב יצחק

"העתיד – חינוך"

עודכן: 16 בפבר׳ 2021



הטור הקרוב מופנה לכל מי שמגדיר את עצמו אדם מאמין. לא רק בבורא עולם – אלא גם באדם. מצבה של העיר טבריה ידוע היטב לרובנו, בשורות הקרובות אביא לידי ביטוי את הדרך שבה אני רואה את טבריה משנה את פניה לקראת עתיד טוב יותר ובעיקר איך מתמודדים עם אחד האתגרים המשמעותיים איתם מתמודדת העיר, הגירה שלילית של צעירים ילידי טבריה. אז נתחיל, מהסוף. כשאני שומע את המילה עתיד, הדבר הראשון שעולה לי לראש הוא חינוך.

למה דווקא חינוך? תסתכלו לרגע סביבכם, מה משותף לכל האנשים שסובבים אתכם? הבן שלכם, אחותכם הקטנה או השכנה מלמעלה...כולכם, כולנו עברנו במסגרת חינוכית כזאת או אחרת.


אם נסתכל על בית הספר כמו חממה ועל התלמיד כמו שתיל, הרי שאותו תלמיד שנכנס לבית הספר בגיל 7 לערך, כשתיל קטן שזקוק לתמיכה כדי להתקיים, עם השנים שחולפות אותו השתיל גדל, מתפתח, מצמיח שורשים עמוקים ומסועפים, מגדל גזע – עמוד שדרה וזהות, גודל להיות עץ אשר מניב פירות ויוצא מבית הספר לאחר 12 שנות לימוד. לא משנה הציונים – כאדם בעל עבר, ערכים, מורשת, זהות ותוספת של ארגז כלים קטן של צידה לדרך, כעת הוא יוצא לתת בחזרה לקהילה מהפירות שהניב.


השינוי הזה חייב להגיע מתוך מערכת החינוך בעיר, עלינו להאמין בילדים, לתמוך בהם, לתת להם לחלום ובבוא היום להגשים.

כשאנחנו מייחלים לטבריה עתיד טוב יותר, השאלה המתבקשת היא מה הוא עתיד טוב יותר? אלא שאני שואל מיהו אותו עתיד טוב יותר? התשובה היא התלמידים של היום, הם העתיד. עכשיו כשהבהרנו את הנקודה הזאת תחשבו על זה שאנשי חינוך בעיר קיבלו הזדמנות בלתי רגילה להשפיע במו ידיהם על העתיד של כולנו. אותם תלמידים נמצאים במערכת החינוך 8 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע, למשך 12 שנים. זה מטורף!!! אני רוצה קודם כל להצדיע לכל אנשי החינוך בעיר ולהגיד תודה.


תודה על העבודה הקשה, בעיני זכיתם בתפקיד מלא בשליחות, תפקיד שמקבלים בו תחושת סיפוק אדירה, אומנם היא מגיעה רק לאחר עבודה קשה, מתישה ולעיתים מתסכלת. אגב אני בטוח שתחושת הסיפוק היא לא רק מהתוצר הסופי אלא גם מהדרך, מ"ההצלחות הקטנות" שהיומיום מזמן לנו. בייחוד בתקופה האחרונה עם משבר הקורונה אני רוצה לחזק את ידיכם בעשייה הקדושה שלכם ותמיד תזכרו שהעתיד של כולנו מונח על הכתפיים שלכם.

נחזור לרגע לשינוי המיוחל. שינוי אמיתי צריך להיות לטווח ארוך, תהליך איטי אשר דורש תכנון מקדים, יסודיות, התמדה, הצבת מטרות ויעדים ברורים והרבה אמונה. השינוי הזה חייב להגיע מתוך מערכת החינוך בעיר, עלינו להאמין בילדים, לתמוך בהם, לתת להם לחלום ובבוא היום להגשים. אנחנו צריכים לבנות להם תחושת מסוגלות אישית, לגרום להם לבחור, לקחת אחריות על הבחירות שלהם ולהתמודד עם ההשלכות שלהן. הגיע הזמן שהתלמידים יצאו מבית הספר לא רק עם ידע, גם עם מיומנות וערכים. שיצאו עם הרצון לעשות משהו משמעותי לא בהכרח למען עצמם.


אנחנו צריכים לנצל את הפלטפורמה שמערכת החינוך מספקת לנו על מנת לחבר את התלמידים לטבריה, לייצר גאוות יחידה ותחושת שייכות עמוקה, שמחוברת לזהות של התלמיד. רק כך נוכל בעוד עשר שנים להכניס למערכת השיקולים של אותו צעיר שמתלבט אם לעזוב עוד נדבך חשוב, את החיבור לבית. טבריה הבית של כולנו.

בימים אלה אנחנו ב"טבריה במרכז" מגבשים תכנית שנוביל בקרב תלמידי העיר אשר מטרתה להטמיע ערכים, לחבר ולהכיר לתלמידים את העיר טבריה בשלל גווניה ויופייה ולחזק את תחושת השייכות הטבריינית. התכנית תותאם לשכבות הגיל השונות וכבר בשבועות הקרובים היא תוגש לשולחנם של מנהלי בתי הספר בעיר.

אני מאמין באנשי החינוך בעיר ועוד יותר אני מאמין בנוער שגדל כאן.

שבת שלום טבריה יקרה!


מוזמנים להיכנס אלינו לרשתות החברתיות, לעקוב, לשתף ולקחת חלק -

בפייסבוק - "טבריה במרכז" (קבוצה ודף),

באינסטגרם - tiberias_bamercaz


זמין עבורכם בכל שעה, 050-3762004, אביב יצחק מנהל הקבוצה.




#חינוךבטבריה#טבריה

0 תגובות

אולי יעניין אתכם....
טרי משולחננו

מה מעניין אתכם לקרוא? בחרו קטגוריה