top of page

"הנוער האובד"

הנה התשובה שלא בוששה להגיע ובהמשך ישיר לכתבה מהשבוע שעבר על החינוך בטבריה. "הנוער האובד"! זו כותרת הכתבה שהתפרסמה בעיתון "ישראל היום" השבוע. הנתונים המפחידים על הנוער האובד הם קשר ישיר לכתבה על החינוך בעיר טבריה מהשבוע שעבר.

ילדים שנפלטים מהמערכת רק בשל הרצון להוכיח ולהראות לציבור עליה באחוזי העוברים את בחינות הבגרות גורמים שתלמידים רבים ינשרו למגמות פשוטות ולא מאתגרות, בהעדר תקציבים לחזק את הילדים התוצאה שמתקבלת היא "הנוער האובד".

כן כך פשוט ולמי שיבדוק את דעתי ואת כתבותיי בנושא זה בו אני מתריע על זה שנים על גבי שנים.

צא ולמד בכתבה ששודרה ברשתות הטלוויזיה על כך שבמגזר הדרוזי, ביארכה, שם נלחמים על כל ילד ולא מוותרים ומשקיעים בהם כספים.

ולכן ביארכה יש להם 100% הצלחה בבגרות מ-100% בני נוער מזה כמה שנים ברציפות ושם הם נלחמים על כל ילד ולא על המטרה להשיג עוד 3-4% עליה בבגרות וזה לאחר סינון. ממש בושה ל"הצלחת העניים" מטבריה.

מערכת החינוך בעיריית טבריה חיה נושמת ובועטת על סמך תלמידות האולפנית המגיעות לטבריה והן הן אלו שמעלות את רמת תוצאות מבחני הבגרות כי הם קיבלו חינוך ייסודי טוב מה שבטבריה אין בשל כל מה שנאמר בכתבה מהשבוע שעבר.

המנהלים, הגננות, המורים מתריעים וזועקים אך האוזניים אטומות, הפה סגור וחסר יכולות להשמיע את קולם של כל אלו הוא מכרסם בהם

ביזיון קולוסאלי של מערכת החינוך בעיר טבריה. העדר תקציבים, השקעה בחינוך, השקעה בכל ילד בהתמדה, בהעשרה, בתיעדוף החינוך ובהזרמת תקציבים הם התקלה החוזרת המייצרת תוצר שחוזר על עצמו שנה אחר שנה ומשם הדרך אל "הנוער האובד" קצרה.

המנהלים, הגננות, המורים מתריעים וזועקים אך האוזניים אטומות, הפה סגור וחסר יכולות להשמיע את קולם של כל אלו הוא מכרסם בהם. עמלם ורצונם יורד לטמיון ואילו מנהל האגף בחינוך מטייל בחו"ל כשהבית בוער. כך זה בעיריית טבריה. עבורי ועבור ברבים שרואים כי העיניים עצומות וכואב לראות את העוול שנעשה לילדים בעיר טבריה שלבטח תורמת את חלקה הנכבד ב"נוער האובד".

הכל מתחיל ונגמר בראשות המקומית ובמיוחד במנהל אגף החינוך ובשאלה האם מנהל אגף החינוך בא לעבודה או בא לעבוד. אם הוא בא לעבוד הרבה שולחנות צריכים אמורים וחייבים היו להיות הפוכים במאבק למען הילדים. לא שמענו על זה. למה? כי המשכורת חשובה יותר מ"הנוער האובד" כי מנהל האגף בא לעבודה לא לעבוד. למצבים שכאלו יש שם, Yes man! זה השם המקורי למצב.

בנימה אישית אומר שאני הייתי הופך עולמות למען הילדים וליתר דיוק למען כל ילד וילד, אחרי הכל כל מי שעוסק בחינוך חייב לראות עצמו כמשרת של אדונים של הילדים והצרכים שלהם למען הצלחתם ושובם לעיר הולדתם. זו שליחות ציבורית ראשונה במעלה ומחויבת המציאות.