החרם על הלחם "אף פעם אל תקלקל התנצלות עם תירוץ". (קימברלי ג'ונסון).
אחד מהכלים הכי גדולים ומשמעותיים שיש לצרכן הישראלי, מול חברות גדולות הוא שימוש בחרם צרכנים. בשנה האחרונה למשל בתוכנית "הצינור" הובילו חרם ומרד צרכנים בדמות "מרד הפסטה" ו"מרד הטונה". ככה שחברות גדולות היו צריכות למתן עליית מחירים מול אותו חרם ישראלי שפרץ ותודלק ע"י התקשורת.
לפני מספר שבועות החל חרם נוסף על הבעלים של חברת "פוקס" על שלל חברות נוספות שברשותו. זאת, לאור הצטרפותו לשביתה יחד עם גורמים מתנגדי הממשלה באותו אחד מ"ימי שיבוש". חרם כזה הוא מכה גדולה לחברה ולעיתים שוכרים יועצים מיוחדים כדי לצלוח אותו במינימום נזק. אותו חרם על "פוקס" מאוד רציני והשבוע התייחס לזה הפרשן הפוליטי, יעקב ברדוגו, באומרו: "הראל ויזל, בעלי רשת פוקס מבוהל בעקבות החרם".
מכאן, לחרם האחרון על מאפיית אנג'ל. החרם הוא עם מרכיבים חדשים בחברה הישראלית ששווה להתעכב עליהם. ראשיתו של החרם החל ביום חמישי האחרון, בזמן שהשר לשעבר מטעם מפלגת העבודה, עומר בר לב, החל לשמש כיו"ר דירקטוריון מאפיית אנג'ל, וללא מחשבה תחילה להשלכות הגיע להפגין מתחת לביתו של הרב אדלשטיין.
ההפגנה הגיעה כהתרסה אל מול כלל הציבור החרדי. עצם קיום הפגנה מתחת לבית של גדול הדור מעל גיל 100, מהווה הוכחה שראשי המחאה לא מבינים את החברה הישראלית על כל פלגיה ודעותיה וחוסר הרגישות אל הציבורים השונים מהווה טיפשות במקרה הטוב ואיוולת במקרה האחר.
כמו החרדים בחרם אין, וכך לאחר מספר דקות, מתוך הרשתות החברתיות, יצאה קריאה להחרים את מאפיית אנג'ל הנחשבת לאחת המאפיות הגדולות במדינת ישראל אם לא הגדולה שבהם. כל זאת, כצעד מחאה אל מול ההתרסה חסרת המחשבה של מי שהיה שר בישראל שלא קיים את המשפט הידוע "סוף מעשה במחשבה תחילה" היית שר בישראל ועכשיו אתה יו"ר דירקטוריון מר עומר בר לב.
ביהדות יש חשיבות רבה למחאה ולצאת כנגד פגיעה בכבוד חכמים. יתירה מזאת, מי שלא מוחה או מביע את מורת רוחו, נחשב כשותף לאותו ביזוי. לכן מכאן אפשר להבין למה באמת החרם פרץ מהר ופעל בנחרצות בקרב הציבור החרדי והדתי בעיקר. הועלו תמונות ממאפיות וסופרים שפשוט לא מוכרים את תוצרת החברה, כי אין קונים. החרם התחיל בתזמון הכי גרוע לחברה, כי גם החלות לשבת לא נמכרו כמעט בכלל. בנוסף, כל מספר שעות יצאו דיווחים על עוד ועוד ישיבות וארגונים גדולים שפשוט מפסיקים את ההתקשרות מול מאפיית אנג'ל.
המחאה הזאת ייחודית בחברה החרדית שכן החרם על החברה לא התחיל מקריאה של רב כזה או אחר שקרא להחרים. אלא מתוך השטח, מתוך פגיעה במהות הציבור החרדי ובחוסר רגישות והתחשבות. המחאה קיבלה תאוצה מהרשת אל אחרוני האברכים שכלל לא מחוברים לרשת האינטרנט.
למרות זאת, ראיתי שנעשתה שאלת רב לרב שמואל אליהו בשישי האחרון (בעיצומו של החרם) ושימו לב לדברים הבאים:
"שאלה: האם החרם על מאפיית אנג'ל הוא נקמה? תשובה: זה לא נקמה שאסורה מהתורה, זו מצווה למחות על כבודם של תלמידי חכמים. כשעומר בר לב ממאפיית אנג'ל מפגין מול ביתו של הרה"ג גרשון אדלשטיין שליט"א כולנו חייבים למחות על כבוד התורה.
הרב אדלשטיין הוא אחד מענקי הרוח של עם ישראל. אחד הצדיקים הגדולים בדור שלנו. הפגיעה בו היא פגיעה בי. היא פגיעה בכל אוהבי ה'. אני לא מסוגל לאכול לחמנייה אחת של אנג'ל אחרי פגיעה בכל מה שיקר לי. האם אתם מסוגלים? זו לא נקמה. זו מערכה ציבורית על דמות ומאפיינים יהודיים של מדינת ישראל. מי שחשובה לו מדינת ישראל לא יקנה מוצרים של אנג'ל עד שהם יתקנו את דרכם. יש מספיק מאפיות אחרות שיודעות לאפות חלות טעימות לשבת. ואם לא תמצאו, עדיף לאכול לחם שחור ולא לאכול את החלות שלהם".
נכון ליום ראשון בבוקר, החברה עצמה לא הוציאה שום התייחסות רשמית למשבר הגדול. נראה שבחברה מנסים לעשות שרירים אל מול החברה החרדית, דבר שלא נראה שיצליח. אחרי הכל כסף יעוור עיניי חכמים. ביום שני פרסם העיתונאי החרדי, אבי רבינא, שהיה הראשונים להתחיל את אותו חרם, שהמנכ"ל והבעלים של החברה, ירון אנג'ל לא עונה לשיחות. עוד הוסיף, ש"הוא מסרב לדבר עם זכיינים שמבקשים ממנו לרדת מן העץ". בינתיים עוד ועוד תיעודיים מגיעים שמאפיות, סופרים וחנויות מקומיות, לא מוכרות את תוצרת החברה כי אין דורש. כרגע שום תירוץ ושום התנצלות לא נראים באופק. חבל שעל משחקי כבוד ואגו מי שייפגע, אלה דווקא עובדי המאפייה לאור הפסדי החברה מהחרם הזה.
