חדשות טבריה>ראיון אישי עם איילת שקד: משהו חדש מתחיל בפוליטיקה הישראלית.>

כוכב הצפון | גליון 2070 | 18.1.13

אין ספק שהפתעת הבחירות תהיה "הבית היהודי" יש ברשימה ח'בריה צעירים ואיכותיים. קחו לדוגמה את איילת שקד. תסתכלו עליה. מה אתם רואים? יפת נפש, לא? בת 36, רגישה ועדינה למראה, חילונית, צפון תל אביבית שנולדה בשכונת בבלי ועדיין מתגוררת בה. אמא לשני ילדיה, בעלה, טייס קרב במילואים, בקיצור: בטוח פעילת שלום, הא? בטח מפגינה נגד הגדר, מן הסתם הביאה פשטידות נטולות גלוטן לחבר'ה באוהלי המחאה החברתית, ובבחירות היא בטח לקוחה קבועה של מרצ, לא? ובכן, לא לחלוטין! ב- 2006 החלה שקד לשמש כמנהלת לשכתו של בנימין נתניהו, עבדה יחד עם, נפתלי בנט, בתפקיד ראש המטה והקימה יחד אתו ועם רפאל טרבלסי את תנועת ההסברה "ישראל שלי", שהתפרסמה כשדרשה לשנות את אופייה של "גלי צה"ל", או לפחות להביא שדרנים שדעותיהם אינן "מזוהות עם השמאל". רק אחרי ששומעים את איילת שקד מדברת ומתראיינת על הנושאים הבוערים במדינה, אפשר להתחיל להבין איך מתפקדי הבית היהודי הצביעו לה בהמוניהם. שקד מציגה את מצע "הבית היהודי" נכון לבחירות הקרובות: חיזוק ההתיישבות היהודית בשטחים, חינוך ליהדות ולציונות, סיפוח בפועל של שטח C , טיפול ביד ברזל בעשרות אלפי המסתננים לישראל ("והם גם כל הזמן יולדים, לא נעים להגיד") והכי חשוב: "אנחנו מיוחדים, כי אנחנו אומרים: 'לא למדינה פלסטינית'". בקיצור, איילת שקד היא נמרה ימנית בעור של יונה – או לפחות בסידור שיער של יונה. ימנית די קיצונית במסווה של חילונית די צפון תל-אביבית.

מאיפה הגיעו הדעות האלה שאלנו?

"בגיל שמונה, ראיתי עימות טלוויזיוני בין יצחק שמיר לשמעון פרס, ולבי יצא אל המדינאי הוותיק, עתיר הזכויות ובעל שיעור הקומה המצומצם מבין השניים; אל שמיר." בהמשך, בשעה שחברותיה לצופים העריצו את טייק דאת, שקד הפכה לרשג"דית, טיפחה הערצה לתנועת הליכוד וגם ייצגתי את התנועה בבחירות שנערכו בתיכון עירוני ד' שבו למדתי וניצחתי. שירות צבאי כמש"קית חינוך בסיירת גולני שרק חיזקו את דעתה הימנית וגם לא לימודי מדעי המחשב וג'וב מסודר בהייטק. שקד מסרבת להפנים את מורכבותו של מצב פוליטי שבו מעורבים שני צדדים, והיא מעדיפה להכיר במעמד צד אחד בלבד. הצד שלנו.

"להחיל את החוק הישראלי על שטחי C , לתת לפלסטינים שם אזרחות, ושהפלסטינים בשטחי A ו b ביהודה ושומרון ימשיכו לנהל את חייהם", כדברי שקד. "לתת להם רצף תחבורתי ונמל תעופה. יש להם את כל הזכויות!"

מה אין להם?

"נכון שלנו יש מעורבות ביטחונית ויכולת להיכנס ולצאת, אבל הם מצביעים, הם קובעים את ראש הממשלה שלהם, יש להם מערכת חינוך ואת הזהות הלאומית שלהם שיממשו בירדן יש בירדן 75 אחוז פלסטינים".

האם לא עדיף, ולו רק כדי שהעולם יניח לנו, לפחות להשמיע קולות של מעוניינים בדיאלוג מדיני?

"תראה, העולם כרגע לא נחמד אלינו, כי בוא נודה על האמת: השנאה לישראל היום היא סוג של אנטישמיות. אני לא צריכה לעשות מה שהעולם חושב, אלא את מה שבטוח לנו".

כלומר, לבנות בדחיפות בשטחי  E1 דווקא אחרי שקיבלנו מהאמריקאים גב ב"עמוד ענן"?

"הבנייה שם הייתה צריכה לקרות בלי שום קשר. עצם זה שכל בנייה בירושלים כיום מקוממת עלינו את העולם, זה כישלון דיפלומטי ומצב לא סביר. העולם עסוק גם בדברים אחרים – המצב הכלכלי בארה"ב ובאירופה, בסוריה כל יום נטבחים 150 איש. אני לא חושבת שכמה דירות בירושלים צריכות להפוך למהות העולם".

אז העולם חסר פרופורציות ביחס אלינו, אבל זה המצב. אולי בכל זאת כדאי שנביא את זה בחשבון?

"נו, אז מה עשו? זימנו את השגריר שלנו לנזיפה. מה קרה? אז נזפו בשגריר. איזה פחד!"

קשה לזלזל בכוחה וברצינותה של מפלגת "הבית היהודי", ואפילו באטרקטיביות של התנועה, הנחשבת כרגע לאהודה מכולן בקרב שכבת גילאי 18 פלוס ועד 45. נפתלי בנט הוא כריזמה מהלכת, הייטקיסט עם קבלות שהצליח להפוך את עצמו להפתעת הבחירות האמיתית של מערכת הבחירות הנוכחית; חובש כיפה לייט, רהוט, פרגמטי, תקשורתי. איילת שקד היא התוספת האולטימטיבי לבנט: חילונית, מתעניינת בפירוק מונופולים, שוויון בתעסוקה וזכויותיהן של נשים ואמהות חד הוריות. חזותה צנועה, מאופקת, מעט מכונסת; הדחף הראשון הוא לגונן עליה. אחר כך היא מתחילה לדבר. עד שהוכרזה מערכת הבחירות הנוכחית, שקד הייתה מסופקת בעבודתה בהייטק ובניהול תנועת "ישראל שלי". אבל אז פנה אליה בנט והציע להיכנס ביחד למגרש הפוליטי, שקד היססה מעט ואז נעתרה. "יש לי דחף", היא מודה. "תמיד הייתי מעורבת ופעילה חברתית". יחד עם בנט הם מייצגים עכשיו את סדר היום הפוליטי הישראלי החדש: אגרוף ברזל ימני מול העולם והבטחה לצדק חברתי מבית. והם הולכים לקחת חלקים גדולים מהקופה, כי הם גם מבטיחים, בנוסף לכך, שאפשר להכריע את הטרור, לנצח כל הזמן ולא לוותר בכלום אף פעם.

אפשר להכריע את הטרור שאלתי?

"תראה, הכרענו את הטרור ביהודה ושומרון ב'חומת מגן'. באינתיפאדה השנייה היו פיגועים איומים, ואז החליטו להיכנס לערים הפלסטיניות ולקסבה ולמחנות פליטים, ועובדה שהצליחו, מיגרו לגמרי את הטרור. היום כשצצים שם תאי טרור מורידים אותם – זה נקרא תיאוריית מכסחת הדשא, כשהדשא קצת צומח דואגים לעצור את זה".

והטילים מעזה? מה עושים בקשר לזה?

"מעזה כבר התנתקנו. על פי החוק הבינלאומי צריך לתת להם התרעה של זמן מסוים ולהודיע להם על ניתוק החשמל והמים ולסגור את המעבר. שיעשו מה שהם רוצים, שיקיימו את מדינת הטרור שלהם בלי שום קשר אלינו. בסוף לא תהיה להם ברירה אלא לפתוח את מעבר רפיח".

זה לא ייצור בעיה הומניטרית עצומה שתקים עלינו את כל העולם?

"למה זו בעיה שלך? אתה יצאת משם".

והם יפסיקו לירות עלינו טילים?

"זה סיפור אחר. אבל לא לך ולא לי יש את הידע וחומרי המודיעין לגבי איך אפשר לעצור את בעיית הטילים".

בואי נשאל באופן כללי יותר: האם יש בעינייך איזשהו פתרון מעשי בכלל?

"בוא אני אגיד לך מה הבעיה שלך: שאתה לא מסוגל לחיות בלי, כביכול, תקווה. בלי התקווה הזו של שלום. בסדר, זו כבר הבעיה שלך. אני אומרת לך שאני מכירה במציאות ומבינה שזו המציאות".

תגידי, את נהנית לחיות ככה?

"מה זאת אומרת אם אני נהנית? איזו מין שאלה טיפשית זו?! אני מכירה במציאות ולא חולמת חלומות שלא יתגשמו. זה לא עניין של הנאה. אני נהנית מלאכול גלידת שוקולד".

את גם עושה מזה קריירה?

"אני פועלת למען המדינה שלי בהתאם לאמונות שלי, הכוללות סיפוח עוד שטחים ובנייה בהם. אני חושבת שזה מחזק אותנו, ויש לנו זכות מלאה על הארץ ואני לא מתביישת להגיד את זה. השטח הזה בעיניי יישאר תמיד לעולמי עד בידי ישראל, מסיבות היסטוריות וביטחוניות ומציאותיות – שפשוט חיים שם היום ישראלים. וזה גם לא מנציח את הכיבוש כי אנחנו צריכים להיות במקומות האלה כל שטח שאנחנו לא נמצאים בו, משתלט עליו איסלאם קיצוני".

אלה חיים בתחושת פרנויה מתמשכת.

"ואתה חי בהכחשה ובהדחקה, בגלל שאתה לא יכול לחיות בלי תקווה - תקווה אינפנטילית וילדותית בעיניי – אתה רוקם לך כל מיני חזיונות שלום שווא".

קל יותר להיות ימנית. אין בעיות בחיים, הכל ברור; אין פרטנר, אין מה להתאמץ.

"זה לא נכון. בימי אוסלו העליזים היה לא קל להיות ימני במדינה, ועובדה שנשארתי גם אז כזו. במובן מסוים לכם יותר קל: כי כל הזמן יש לכם את התקווה הזאת ואת החלום שזה יסתדר. אני לא פוטרת את עצמי בזה".

אם סתיו שפיר (העבודה) היא ילדת הפרחים והאופטימיות של הכנסת הבאה, שקד היא בת דורה המאופקת, העצורה, החשדנית. יש בשקד משהו לא מתמסר; איזה ניתוק רגשי מתמיד. היא לא צוחקת בקלות והיא לא מצחיקה; היא בת 36 רצינית ושקולה –מדובר בנסיכה החדשה של הימין, אתם מסתכלים עליה.

את בנט ושקד קשה שלא לחבב אותם גם כשאתה חולק עליהם פוליטית בעיקר כשהם מייצגים עמדות בריאות ומפתות בחזית החברתית ומבטיחים להירתם למאבק בנושאי הוזלת מחירי הדיור ושיפור איכות החינוך.

"זה מה שמעציב אותי; ההתנחלויות והביטחון זה בכלל לא הטיקט המרכזי שלנו", שקד אומרת. "נפתלי, בכל חוגי הבית שלנו, מדבר בעיקר על בעיית הדיור ויוקר המחיה". כך שלפעמים קל לראות את הישראלית החילונית כמוני כמוך ששקד מייצגת ולהסכים איתה.

את מאוד פטריוטית?

"כן".

למה זה חשוב?

"כי אתה חלק מחברה. פטריוטיזם זה ההפך מאגוצנטריות. אם אתה מסתכל על עצמך רק בתור אינדיווידואל, אז אתה אגואיסט בעיניי".

את אפילו לא דתייה?

"אבל אני יהודייה ובסוף, חוץ לארץ זה לא הבית שלך. בדיוק דיברתי היום עם דודה שלי מאוסטרליה, והיא אמרה לי שיש שם גילויי אנטישמיות מאוד בולטים".

נו, עכשיו גם באוסטרליה! "כאן זה הבית שלי. אני מעדיפה לחיות במדינה שלי על חרבי ולא להיות מיעוט נרדף במקום אחר".

הבית היהודי מפלגה דתית.?

"בדיוק על השאלות האלה באתי לענות. כשאנשים שומעים על מפלגה דתית, הם מיד חושבים על החרדים, אבל יש גם את הציונות הדתית, שהיא יותר מקבלת ומזמינה. אני כאן כדי להציג להם את הצד היפה הזה".

על ידי מאבק בחרדים?

"המטרה שלנו אינה להיאבק בחרדים. אני כן מעונינת לערוך הליך של רפורמה ברבנות, אבל לא על ידי מאבק בהם. יש לנו גם תוכנית של גיוס בהסכמה, שחיברו הרב דרוקמן, הרב רונצקי ונפתלי בנט, שמדברת על גיוס הדרגתי ובהסכמה של החרדים. אם תשאל אותי, הייתי מעדיפה לתת לחרדים פטור ולעסוק רק בנושא השילוב שלהם בשוק העבודה".

איילת , כצעירה המתגוררת בתל אביב, מה עמדתך בנושא יוקר המחיה?

"לא השתתפתי במחאה החברתית. חשבתי שכל השיח של דרישה מהמדינה בלי כל כיסוי הוא מאוד ילדותי. רוצים הרבה, אבל מאיפה לקחת? אני לא רוצה להגיע למצב של ספרד ויוון. לכן בכלל לא התחברתי למחאה הזאת, ובוודאי שלא לסיסמה החלולה 'צדק חברתי' שהובילו ארגוני שמאל ואנשי שמאל כמו דפני ליף שלא שירתה כלל בצה"ל".

את סתיו שפיר אולי תפגשי בכנסת?

"סתיו היא בחורה חכמה ורהוטה. אני לא מסכימה איתה על שום דבר שהיא אומרת, אבל מעריכה את החלטתה להצטרף לפוליטיקה. המחאה הזאת הייתה פוליטית מלכתחילה. ארגוני שמאל קיצוני ניסו לעשות הפיכה חברתית - כלכלית, שתביא להפיכה פוליטית. אני מאמינה שסתיו ודפני תומכות בנושא של שמאל חברתי, אבל אני משוכנעת שהן הונעו מהדעות הפוליטיות - המדיניות שלהן. עובדתית, ארגוני שמאל קיצוני הזרימו למחאה הזאת המון כסף".

תגידי , כמה מהשכנים שלך בבבלי יצביעו עבורך בבחירות?

"בתקופה האחרונה המון אנשים עוצרים אותי ברחוב ואומרים שיצביעו לבית היהודי בגלל הערכים. כן כן זה קורה בצפון ת"א".

את בת 36, מסודרת כלכלית ותעסוקתית. בעצם, מה את צריכה את זה?

"זה צמח אצלי מגיל מאוד צעיר. קיבלתי חינוך ליהדות, אמי הייתה מורה לתנ"ך, אבא שלי הלך כל שבת לבית כנסת ספגתי את זה בבית וגם בצבא התחברתי יותר עם החבר'ה הדתיים לאומיים. נורא נהניתי מטיולים בצפון, דרום, ביהודה ושומרון וגדלתי לתוך זה".

העובדה שאת יפה עוזרת?

"זה עוזר. אי אפשר להתעלם מזה שזה עוזר ויהיה שקר להגיד שלא. אנשים שמים אליי לב, ובתקשורת שמחים לראיין אותי גם בגלל זה. אבל כמו שאתה רואה, אני לא משקיעה בזה מספיק. אני צריכה להשקיע יותר, ככה אומרים לי".

איך הכרת את בעלך?

"הוא לקח אותי טרמפ בחזרה מטיול בצפון. טיילתי שם עם כמה חברים שלו מקיבוץ גונן והוא לקח אותי חזרה הביתה. אחרי איזו תקופה הוא הציע לי לצאת".

היית מסתפקת בפחות מטייס קרב? (צוחקת) "יכול להיות שכן. סביר להניח שכן". החבר שהיה לפניו היה פחות קרבי?  "גולנצ'יק".

טבריה?

"עיר שאני נופשת בה יחד עם משפחתי כמה פעמים בשנה. עיר מדהימה עם אנשים חמים".

 
בניית אתריםבניית אתרים 

© כל הזכויות שמורות ל"עיתון כוכב הצפון" טבריה, רח' הגליל 1, ת.ד 196 טבריה.