מוסיקה / ספרים / סרטים>סיפור אהבה גדול מהחיים>


 

כוכב הצפון | גיליון 2285 | 5.5.17

סיפור אהבה גדול מהחיים

"אלמה וביורן" מאת מלכה אדלר מביא את סיפורה של אלמה בת ה- 29 הנשואה לבעל מנוכר, אם לילד, היוצאת לטיול מאורגן עם חברה. בהגיעם לנורווגיה, ביורן, גבר נאה היושב בבר המלון בו היא מתאכסנת רואה אותה. הוא מזמין אותה לחדרו. היא נעתרת. למחרת בבוקר היא עוזבת מבלי שהספיקה להיפרד ממנו. ביורן מחפש אותה, ומגיע אליה באמצע הלילה. ארבעה ימים הספיקו לה כדי ללמוד מה זאת אהבה. היא חוזרת לארץ, הוא רוצה לבוא, אך היא בוחרת לא לעזוב את הבית ונשארת עם בעל אמיד. אלמה אינה מאושרת. הציור בו היא עוסקת, מעניק משמעות לחייה. 21 שנים לאחר מכן היא טסה לנורווגיה לחתונת בנה איתמר עם אנה אהובתו הנורווגית, "אלוהים איך זה קרה?" היא זועקת. היא מתייסרת, האם לחפש את אהובה משכבר? הטיסה לשם לוקחת אותה למסע אחורה בזמן – אל ילדותה, אל יחסיה עם אמה אלגרה ילידת סלוניקי, אל המפגש עם הנורווגי ואל הציור שהציל אותה מחיי שיממון והעניק משמעות לחייה. דרך התמונות שאלמה מציירת ואלה שהיא רואה בעיני רוחה, אנו מתוודעים לחלומותיה, ליחסיה המורכבים עם ילדיה, ובעיקר לסיפור אהבה גדול מהחיים.  (טפר הוצאה לאור, 422 עמודים)


בתוך כל קושי טמון אוצר

ספר השירים "באו ממני אינם שלי" מאת היוצרת והמשוררת סיגל הוא ספר תובנות שלוקח את הקורא יד ביד אל מסע בתוככי החיים. שאלות שמעסיקות את כולנו זוכות לתשובות בשירים עדינים ומדויקים. הנופים הנגלים הם האדם ופנימיותו, היקום והדרך, הטבע והדרו, החברה המשקפת, המלחמה, האהבה והזמן שלא אחת גורם לנו כמעט לאבד את מתנת ההווה. בעידן זה של חקר אישי ורצון להבין את רבדי החיים נותן ספר זה חוויית קריאה חכמה ומעצימה שבסופה פעימות הלב הופכות ברורות. זהו ספר חכם, כאמור, ובכך טיבו. ספר שבו הלב אומר ומדבר "את שהרוח מספרת" (עמ' 163). לב האדם שביר אמנם, אך חדריו אף פעם אינם סגורים. "כשפחות כואב הלב לא פוחד להתרחב" (עמ' 140) מציינת סיגל. מוטיב זה מלווה את היצירה לאורכה. (הוצאת הספרים "seagull", 170 עמודים)



מאה ימים לחיות לפני נקודת הסיום

"מאה ימים של אושר" מאת פאוסטו בריצי, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע איטלקי עטור פרסים, מביא את סיפורו המרגש של לוצ'ו באטיסטיני, דמות שלא תשכחו, גבר בן ארבעים, נשוי ואב לשני ילדים, שיודע היטב באיזה יום הוא ימות. "החרטה היחידה שלי היא שהייתי צריך לגלות שאני עומד למות כדי להתחיל לחיות". כן, לא כל אחד יכול לדעת מראש באיזה יום ימות אך לוצ'ו באטיסטיני, יותר מכך, הוא זה שקבע את התאריך, אחרי שזכה לביקור של אורח בלתי צפוי ובלתי רצוי, גידול סרטני בכבד שהוא קורא לו "החבר פריץ". מאה ימים לחיות לפני נקודת הסיום. מאה ימים כדי להותיר מאחור זיכרון יפה לילדים שלו, לשחק עם החברים, ובעיקר לכבוש מחדש את לבה הפצוע של אשתו לאחר שבגד בה. מאה ימים שבהם לוצ'ו מחליט להשקיע את כל כולו בדבר הקשה מכול: להיות מאושר.  והמוטו שלו: "יום שלא צחקנו בו הוא יום אבוד". (מאיטלקית: מונה גודאר, הוצאת כנרת זמורה, 396 עמודים)

 
בניית אתריםבניית אתרים 

© כל הזכויות שמורות ל"עיתון כוכב הצפון" טבריה, רח' הגליל 1, ת.ד 196 טבריה.