כוכב הצפון, גיליון 2738, 19.6.20

שחר שחר

לקריאת המאמר בפורמט דיגיטלי

אני מודע לכך שההתעסקות במשבר הקורונה כבר הפכה להיות מאוסה עבור רבים וטובים מכם, אבל מדובר במשבר קלאסי שהציב בפנינו מראה מאין כמוה לחיים האמיתיים כאן. 

בימים כתיקונם זוכים האח"מים להנחות סלב, לאוו דווקא כספיות, במפגש הישיר עם החוק. בימי משבר הקורונה היו אלו נשיא המדינה, ראש הממשלה וחברי כנסת שמגבלות הסגר היו עבורם המלצה בלבד. בשבועות האחרונים הרשו לעצמם גם טייקונים, זמרים, שחקני כדורגל ודוגמניות לחגוג במסיבות בריכה וגג באין מפריע, תוך הפרה בוטה לחלוטין של כל מגבלות הקורונה. כדי להמחיש עד כמה עוצמת ההרתעה מהנחיות אלו חלשה הרבה יותר מעוצמת זכויות עובדי חברות קבלן בישראל, העלו מרבית משתתפי המסיבות הללו צילומים לרשתות החברתיות.

והמשטרה? היא חוקרת.

שתלמד, למשל, מפקחי רשויות מקומיות, בעיקר במרכז הארץ, שהוכיחו עבודת שטח בלתי מתפשרת ולא נתנו לשום הזדמנות להעשרת הקופה העירונית לחמוק מהם, תוך שהם פשוט מסתערים על בתי עסק, מחפשים ליקויים ביישום התו הסגול ומפזרים דוחות באין מפריע, חלוקה שלא מביישת את קצב ההבטחות של קברניטי המדינה לאזרחיה. אין ספק, זה היה שיעור מצוין שהמחיש עד כמה מסייעת מדינת ישראל לבעלי העסקים להשתחרר מהטראומה הכלכלית שנחתה עליהם בעקבות משבר הקורונה. 

וכמו בחיים האמיתיים, כך גם ביציאה מסגר הקורונה לשגרה החדשה, היו אלו תושבי הפריפריה בצפון ובדרום שהרגישו עד כמה "תכנית ההתנתקות" היא לא רק ערך ב-ויקיפדיה שנוגע לפינוי ההתנחלויות מרצועת עזה לפני 15 שנה, אלא, ובעיקר מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן בנוגע לאזרחים שאינם מתגוררים בין גדרה לחדרה. החליט מי שהחליט בימי החזרת המשק לשגרה שאפשר לוותר על תחבורה ציבורית שמחברת בין הצפון והדרום למרכז בימי שישי, ומי שמעוניין לצאת מהצפון או מהדרום למרכז בסופי שבוע, שיתאפק או שישלם (כמוני) מחיר מופקע לנהגי מוניות שירות. 

ולא, אל תנסו לחפש כל היגיון מאחורי הנחיות-מגבלות משרד הבריאות, הוא פשוט הלך לאיבוד ביום שבו אסרו על חזרת מופעי התרבות לשגרה, השאירו מאחור עשרות אלפי עובדים נאנקים ורעבים ללחם, אסרו על עם ישראל לנשום מעט תרבות אחרי סגר כפוי. אותם אנשים שמסרבים להרים את השאלטר שיאפשר לעם ישראל לגמוא מעט תרבות אחרי קיפאון מוחלט של שלושה חודשים לפחות, הם אותם אנשים שפרצו את הדרך להמוני בית ישראל לנפוש בחופי הרחצה. בעוד שבכניסה למופעי תרבות ניתן לפקח לחלוטין על באי האמפי או האולם, הרי בחופי הרחצה מצאתי את עצמי לא אחת במרחק של גרעין אבטיח מהמשתזפים ששכבו על מחצלת לצידי. ככה זה כשההיגיון פשוט טבע. 

וכמה מילים על פרשת השבוע

פרשת הכדורגלנים והקטינות – מבלי להישמע כמו נציג מחלק המוסר של החברה הישראלית, מחלק שנרמס עד דק בשנים האחרונות, זה היה מביך עד מגוחך לעקוב אחר הסיקור התקשורתי של הפרשה העגומה הזו. המשטרה אסרה, נכון לעת כתיבת שורות אלו, את פרסום זהות השחקנים המעורבים, בו בזמן שברשתות החברתיות התנהלה תחרות בלתי רשמית לאופן הצגת שמותם ובאחד העיתונים אף יצאו בכותרת שאינה משתמעת לשתי פנים בסיקור משחקה של מכבי מול באר שבע השבוע.  יתרה מכך, בחלק מכלי התקשורת פורסמו תמונות השחקנים מגיעים עם רכביהם לאימון הקבוצה (לפני שהושעו, ובצדק) כשפניהם מטושטשים עד מרוטשים לחלוטין. מביך עד מגוחך, כבר אמרנו?