כוכב הצפון, גיליון 2426, 6.3.20

שחר שחר

מאז פרסום תוצאות מדגמי הבחירות ביום שני בעשר בלילה מתנהגים אנשי תקשורת, אנשי רוח שהטביעו חותם בספרות, במוסיקה, בתרבות ובכלל בחברה הישראלית, בהתנשאות בלתי נתפסת, כאילו היתה זו המדינה שלהם ורק שלהם. בשנה האחרונה, כמעט מעל לכל במה אפשרית, הם בזו, באיצטלה של הלכות ונימוסין משל היו הם חנה בבלי, לכל מי שמעז לחשוב אחרת מהם. מבלי להניד עפעף הם צבעו את החיים כאן בצבעי אפור-שחור, משל היו הם נתינים תחת משטר דיקטטורי. במנעד עצום של פלטפורמות ביטוי הם השתלחו השכם והערב במי שביקש מהם להסתכל כאן על החיים בצבעים אופטימיים יותר. אין לי כל ספק שאפשר וצריך למתוח ביקורת על הנעשה במערכות החינוך, הבריאות, הרווחה ועוד. אין לי גם כל ספק שהמצב רחוק מלהשביע רצון ואפשר להתווכח האם ראש ממשלה יכול לכהן תחת שלושה כתבי אישום (לדעתי לא, אבל אני רק אחד ואני לא המחוקק), אבל ההתנשאות, אוי ההתנשאות הזו של אותם מובילי דעת קהל, של אלו הנגישים לכל ערוץ תקשורת, ההתנשאות הזו הבזה למאות אלפי מצביעים שחשבו אחרת מהם, היא זו שבסופו של דבר העניקה לראש הממשלה בנימין נתניהו את התמיכה העצומה. 

הצצה קטנה במקורות ("וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ" שמות א') הייתה מזכירה לכל אלו שמסרבים להפנים שלא משנה מי אתה ומה מעמדך, לכל אחד ואחד מהקולות, משקל זהה לחלוטין, הייתה מבהירה להם שהשנאה וההתנשאות כלפי אחרים, גוררת תגובה הפוכה, מאתגרת את הצד הפגוע. 

אולי מערכת בחירות רביעית בעוד מספר חודשים, תפחית את מפלס היוהרה וההתנשאות. אולי.

הערת שוליים
חלק משמעותי מהנסיבות שהובילו לנהירת מצביעי נתניהו לקלפיות, הוא ככל הנראה זהה לאלו שהובילו את ערביי ישראל להצבעה חסרת תקדים. הבוז, ההתנשאות, הקיפוח – אלו ואחרים הביאו להצהרה מאוד ברורה מצד הציבור הערבי לחברה הישראלית. עכשיו נותר רק לראות האם נתניהו ועודה טורפים את כל הקלפים, מתנערים מדעות קדומות, מבינים (מצד אחד) שערביי ישראל הם חלק מהחברה הישראלית וחיים כאן איתנו ולצדנו, ומפנימים (מצד שני) שהדרך למדינה יהודית ודמוקרטית עוברת דרך ההכרה במדינה, מבצעים חיבור שאולי-אולי ייתן כאן פתח לעתיד טוב יותר.