הפינה המשפטית
מאת: עו"ד נועם פנחס
 
תאונות דרכים -פגע וברח לכתבה
 עשרת הדיברות לנפגע עבודה - לכתבה
 
 
 





בקרו באתר האינטרנט
החדש של הישוב
פוריה עילית. לאתר. 
חדשות טבריה>
"אל עבר האור"

כוכב הצפון, גיליון 2364, 7.12.18

 

סיפרה וסיפורה של אתי רוח על רשל אימנו. בפתח דבריה כתבה אתי רוח כך: "סיפור משפחתי ובמרכזו סיפור חייה של אימי החושף את המציאות ואת החיים בקהילה היהודית של טבריה מראשית המאה הקודמת.

ברקע הסיפור - דמויות ססגוניות שאפיינו את התקופה, אהבות, שמחות ועצב, יחסי יהודים וערבים בעיר ואירועים היסטוריים שהתרחשו באותן שנים. כל הדמויות, המקומות והאירועים המצויינים בספר - אמת!

סיפור חייה של רשל אימי, שהאור שליווה את גישתה האופטימית לחיים, המשיך ללוותה עד לרגעי הסתלקותה מן העולם. לאור הייתה משמעות נוספת לקראת סוף ימיה. התחלתי לשמוע את סיפור חייה ולכתוב אותו כשהייתה קרובה לגיל תשעים, צלולה לחלוטין ושופעת בסיפורי זיכרונות. אימי רשל, בת לדור שלישי בארץ, בטבריה. המסורת והערכים אותם ינקה ממשפחתה, היו לה לגאווה. בזכות זיכרונה החד יכלה לספר בפרטי פרטים על ילדותה, על בית אביה, על חיי היום יום, על הלימודים, על החגים, על המנהגים, על השירים, על היחסים בין בני המשפחה ועל אירועים היסטוריים שהתרחשו בישראל ובטבריה באותם הימים. סיפוריהם של אנשי טבריה, מנהגיהם ותנאי חייהם שזורים לאורך סיפוריה. אימי ניחנה בכישרון סיפורי נדיר. הייתה אוצר בלום של חוכמת חיים וידעה לשלב בסיפוריה פתגמים, משלים, ברכות ועצות לחיים. הפתגמים והמשלים מובאים בספר בערבית, כפי שהיא שמעה אותם בילדותה.

חייה של אימי לא היו קלים, אך היא תמיד מצאה את הדרך אל האור שבקצה המנהרה. תמיד הרוותה את צימאונה בחצי הכוס המלאה. תמיד חזרה ואמרה:

"עוד לא אבדה תקוותנו, צריך לקוות לטוב, אללה בּיבּעַתו (אלוהים ישלח אותו), איך שלא יהיה לַאזֶם דַלנָה נידחַק (תמיד אנו צריכים להמשיך לצחוק)" .

אימי הייתה מלאת כוח ועוצמה. גם ברגעיה הקשים, כשהיא ישובה בכיסא גלגלים, נהגה לזקוף קומתה ולהודות לאל על כי שָפַר חלקה. היא נהגה לחזור ולצטט משפט שלמדה מאימה: "קַטֶר כֵיר אללה, עלי עַתַאק ווּרַאדַאק" (תודה לאל על מה שנתן לך וסיפק לך).

התחלתי להעלות על הכתב את רוב הסיפורים ששמעתי מאימי רק לאחר פרישתי מהעבודה בשנת 2002. עד אז לא הכרתי אותה לעומק ולא הכרתי את סיפורי חייהם של בני משפחתה. כשהיינו צעירים לא היו בינינו יחסי קרבה ופתיחות שאפשרו לנו לדבר עם הורינו על נושאים אישיים. שאלות רבות ששאלתי את אימי על הוריה ועל חייהם נותרו אז ללא מענה.

הקורס הראשון בו השתתפתי לאחר פרישתי מהעבודה, היה בנושא 'כתיבת סיפורי חיים'. הקורס סלל בפניי את תחילת הדרך לכתיבת הספר. באחד הימים במסגרת תרגיל של כתיבת ריאיון, קיבלתי משימה לבחור אדם כלשהו ולראיין אותו.

חשבתי שיהיה בעבורי אתגר גדול לראיין את אימי. הגעתי עם דף מוכן של שאלות אישיות שמעולם לא שאלתי אותה קודם. להפתעתי היא נענתה ושיתפה פעולה. רק אז היא נאותה לחשוף לראשונה פרטים אישיים מעברה. כך התחלתי להעלות על הכתב את סיפור חייה לפרטיו. מאותו יום והלאה התחיל שיתוף פעולה פורה בינינו. סקרנותי הלכה וגברה. הסיפורים ששמעתי ממנה היו לי כמזון לרעַב שהתעורר בי, הרעב לדעת עוד ועוד על העבר.

מין נַאקַאר אַסלוֺ, לַא אַסַאלַאן לַהו (מי שמתכחש לשורשיו, אין לו שורשים)           

עשר השנים האחרונות לחייה של אימי היו קשות במיוחד. בזמן ההוא היא כבר לא יכלה ללכת בכוחות עצמה. בהתחלה נעזרה בהליכון ולאחר מכן הייתה מרותקת לכיסא גלגלים ונזקקה למטפלת קבועה. במשך השנים הללו כמעט ולא יצאה מביתה.

לאימי התפנה זמן רב. היא ישבה שעות כשהיא עסוקה בנבירה בעומק זיכרונותיה. דווקא בשעות רבות אלה כשהיא יושבת על כיסא גלגלים, התחדדו תאים במוחה והפכו למעיין פורה של זיכרונות. אני והיא מילאנו את תפקיד הפרה והעגל. אימי שִחררה מעליה את משא הזיכרונות ואני גמעתי בצמא את סיפוריה. כך יצאנו שתינו נשכרות.

כבר בתחילת הדרך הייתי מודעת לעובדה שהחשיפה לעומק תביא את שתינו למקומות שהיו חבויים לאורך שנים במטרה להסתירם. הגעתי לתובנה שהגיע הזמן לשחרר את כובד המעמסה. חלק מהזיכרונות שעלו במוחה העבירה אימי גם למטפלות שלה והן העבירו את 'הסיפורים' אליי, אך היא תמיד חיכתה בציפייה לביקוריי. במוחה תמיד היה מוכן עוד זיכרון. "אתי, בואי אספר לך עוד סיפור שלא סיפרתי"! כך הייתה מקדמת את פניי. בדרך כלל, גם אני הגעתי עם רשימת שאלות נוספות וכך השלמנו ביחד עוד חלקים מהפאזל של התמונה המשפחתית. רציתי להספיק עוד ועוד משום שהרגשתי ששעון החול שלה הולך ואוזל

נרגשת ומהוססת התחלתי את צעדיי הראשונים. מצד אחד סקרנות ומצד שני הרגשת מחויבות. ידעתי שאם לא אעשה זאת, אוצר שלם של מידע יירד לטמיון ואיש לא יוכל לדעת מה היה! התמקדתי בעיקר במידע שסיפקה לי אימי, על בני משפחתה, על ילדותה ונעוריה בטבריה ועל נישואיה לאבי

הוספתי גם מידע על התקופה ועל אישים חשובים שפעלו באותה עת. החומרים בספר הינם שילוב של ראיונות, מידע היסטורי וגם סיפורים ושירים פרי דמיוני.

בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך של עלייה בתוחלת החיים המלווה לעיתים  בירידה תלולה באיכות החיים. פרקים אחדים הקדשתי לשנותיה האחרונות של אימי בשל התובנות הרבות שעלו ממנה לקראת סוף דרכה. הספר מחולק לשלושה  חלקים. במרכז החלק הראשון סיפורה של אימי בשילוב סיפוריהם של בני משפחתה מהמעגל הראשון, הוריה, אחיה וילדיה. בחלק השני סיפוריהם של בני המשפחה המורחבת, סבים וסבתות, דודים ודודות שגם להם היה חלק חשוב בסיפור חייה. בחלק השלישי, נספחים, שישלימו וישפכו אור על חלק מהאירועים שהתרחשו באותה תקופה ועל חלק מהדמויות שפעלו אז.

ביום ראשון 9.12.18 בשעה 18:00 תציג הסופרת, אתי רוח, את ספרה במרכז הורדוס מוזיאון ומרכז מבקרים למורשת העיר טבריה, שם תפרוש ותספר איך נעשתה עבודת הכתיבה איסוף החומר והעריכה.

בנימה אישית אומר כי התרגשתי מאוד עת נחשפתי לראשונה לתמונתו של האיש שעל שמו אני קרוי, חיים חליוה ז"ל חייל שנהרג בכיבוש חיפה והוא לי בן משפחה. מכאן אתם לבטח מבינים כי הסופרת היא בת משפחה קרובה שלי. בילדותי זכורות לי הדודה חנה והדודה ראשל שהיו מגיעות דרך קבע לביתנו פעמיים בשבוע. כל הכבוד על הספר המספר סיפור מדהים על משפחה טבריינית מהוותיקות שגרו כאן עוד בטרם קמה המדינה היגרו לסלוניקי וחזרו ארצה. ספר מעניין, ערוך לעילא ולעילא ומובא בפשטות מדהימה סיפורים אוטנטיים

 

סה"כ 0 תגובות לכתבה זו
בתי משפט השלום במחוז הצפון זכו בפרס יוקרתי לשיפור מצוינות ארגונית במשרדי הממשלה. הנשיא פורת החמיא לעורכי הדין במחוז על תרומתם לזכייה.
כמדי שנה, נערכת תכנית פרס לצוותי שיפור מצוינות ארגונית במשרדי הממשלה וביחידות הסמך של האגף לאיכות ומצוינות בנציבות שירות המדינה. מטרת התכנית היא לעודד ולהוקיר יוזמות צוותיות לקידום המצוינות הארגונית, המבוססות על מתודולוגיות מקובלות לעבודת צוותי שיפור. להמשך כתבה.
דוד אוחנה: "רון קובי פוגע בילדים מיוחדים ללא סיבה מיוחדת"
כ-10 שנים פועלת באזורנו עמותת "שמעיה", אשר פעילותה בארץ מתפרשת על שנים רבות עוד יותר. העמותה הוקמה במטרה לתת מענה לילדים ומבוגרים הסובלים מליקויי שמיעה. עד היום, נאלצים ילדים מיוחדים אלו למצוא מענה טיפולי בבריכה ובמועדוניות מחוץ לעיר. מדובר בילדים מכל קצוות הקשת, ללא שיוך למגזר זה או אחר. להמשך כתבה.
השנה ימלאו 43 שנים לנפילתו של יוני נתניהו ז"ל במבצע אנטבה.
מאת: ח"כ יואב קיש זהו ציטוט של אחד ממכתביו שהופך בימים אלו לרלוונטי מתמיד: "אני מעדיף לחיות כאן תוך לחימה מתמשכת, מלהיות חלק מן העם היהודי הנודד. כל מקרה של התפשרות יגרום לקירוב הקץ. כיוון שאין לי כוונות לספר לנכדים שלי על מדינת היהודים במאה העשרים כעל אפיזודה חולפת וקצרה באלפי שנות נדודים, אני מתכונן להיאחז כאן בכוח רב". להמשך כתבה.
נוער מד"א - הנוער שעושה חיים
ביום ג' השבוע סיימו כ-50 בני נוער קורס מגישי עזרה ראשונה בתחנת מד"א בטבריה. בטקס מרגש הוסמכו החניכים כמגישי עזרה ראשונה וקיבלו תעודות סיום ואת מדי הארגון. להמשך כתבה.
הסיפור של השבוע קפץ לי בגלל ידיעה קצרה וזניחה בחדשות..
הגעתי אל דני ודנה בפעם הראשונה הביתה, זוג צעיר בני 30 בערך עם שני ילדים קטנים, חיים בדירה שכורה ומרוויחים לא רע, הוא מרוויח מחברה שהקים והיא עצמאית בתחילת דרכה. הכסף נכנס אבל החשבון מראה מינוס שכבר חצה את ה- 30,000. אז אנחנו מקשקשים ואני מתחיל בסדרת שאלות להבין איפה נמצא הבלאגן הגדול. אני עובר על רשימה שיש לי, של כל האלמנטים הגדולים שנמצאים ברשימת ההוצאות של זוג. להמשך כתבה.
עיתון כוכב הצפון בפייסבוק
עיתון כוכב הצפון עלה לפייסבוק, רוצים לנהל דיאלוגים עם עוד מגיבים, כנסו לפייסבוק של כוכב הצפון.
מייל אדום לשליחת חדשות
 
לוח נדל"ן בבנייה
 
יום רביעי, 17 יולי2019
Wאבגדהוש
2730010203040506
2807080910111213
2914151617181920
3021222324252627
3128293031010203
הבא
הקודם
בניית אתריםבניית אתרים 

© כל הזכויות שמורות ל"עיתון כוכב הצפון" טבריה, רח' הגליל 1, ת.ד 196 טבריה.