סוגיית האימוץ במדינת ישראל תפסה לה תאוצה במרוצת השנים, אולם לדאבוננו הרב, במדינת ישראל, הבירוקרטיה הנוקשה בנושא זה, מרתיעה ומרחיקה רבים וטובים מהמעוניינים באימוץ. משך זמן ההמתנה הנדרש לאימוץ, בארץ, הינו כשש שנים בממוצע, ואף קיימות מגבלות רבות המוטלות ע"י הרשות למען הילד ושאר הגורמים הקשורים לאימוץ בארץ, ואלו היו הסיבות העיקריות בשלן נאלצו המעוניינים באימוץ, להדיר רגליהם, ולפנות למחוזות זרים, ולעיתים אף רחוקים מאוד. אולם, אף בנושא סוגיית אימוץ ילדים מחו"ל עולות ומתעוררות בעיות רבות, קשות ומורכבות שכן, זוגות אשר חפצו באימוץ פנו לגופים פרטיים בחו"ל, שיטפלו בעניינם שכן בנושא זה לא הוקמה רשות מוסמכת, כך יצא שצצו כפטריות אחר הגשם מיני מתווכים אשר חלקם פעלו מתוך רצון טוב, אולם אחרים, פעלו מתוך תאוות בצע, תוך ניצול מצבם הרגיש של המעוניינים באימוץ וסחיטתם על ידי תשלומי סכומי כסף גדולים מאוד. יתר על כן והגרוע מכל, נתברר בדיעבד כי חלקם של המתווכים אף פעלו בניגוד לחוק וחטפו ילדים מהוריהם בניגוד לרצונם והסכמתם. וכך יצא, שבעל כורחם, וחרף מאמציהם הבלתי נלאים של המאמצים, בין על ידי נסיעות חוזרות ונשנות ובין, על ידי הוצאת סכומי כסף רבים, מצאו עצמם האחרונים מעורבים בפרשיות אימוץ בלתי חוקיות. בנוסף, לאור העובדה כי המדינות אשר מהן אומצו הילדים היו בדר"כ מדינות קשות יום, בהן שרר עוני כבד, הגיעו הילדים המאומצים עם מחלות מדבקות וזיהומים, והתעורר חשש עיקרי כי הינם נשאי מחלת האיידס. בעיה מסוג אחר, היתה בעיית גיורם של ילדים אלה. בחודש מאי, 1993 נחתמה בהאג "האמנה הבינלאומית בדבר ההגנה על ילדים ושיתוף הפעולה לגבי אימוץ בין ארצי". אמנה זו נועדה בעיקרה להגן על הורים וילדים מפני עשיית דין עצמי בנושא האימוץ, בו כרוכים סיכונים מרובים. מצב זה הוליד צורך גובר בשיתוף פעולה בינלאומי בתחום זה. |