כוכב הצפון | גיליון 2249 | 12.8.16

הייתה זו שנת 1936 ואני בן 7, הייתי יוצא לבלות יחד עם חברי משה קליין, שכולנו הכרנו אותו כמוישלה. המדינה הייתה אז תחת שלטון המנדט הבריטי. מוישלה ואנוכי היינו רובצים על שפת הכביש הראשי, היורד דרך קריית שמואל אל העיר ומשם אל מרומי הגולן ולפעמים עושה דרכו עד דמשק. זכורה לי שבת אחת במיוחד. עברה בכביש שיירה של כמה אישים בריטיים. במרכז השיירה, בלימוזינה שחורה ומפוארת נסע הנציב העליון שנחשב על ידי כולנו למלך השולט במדינתנו.

עבדכם בן השבע ומוישלה בן השמונה, שלפו רגבי עפר יבשים ומתוך תאוות פטריוטיות של ילדים יהודים, הנושאים שנאה בליבם אל השליטים הבריטיים העפנו את הרגבים הנוקשים העשויים מאבני הסלע אל עבר המכוניות.

הרגב שזרקתי אני קלע אל תוך המכונית פנימה, ישר אל עינו של נהגו של הנציב המכובד. השיירה כולה נעצרה במקום. מתוך הג'יפים הבריטים פרצו החוצה, כשהם מכוונים את כלי נשקם אל כל עבר, החיילים שומרי ראשו של הנציב.

מוישלה ומנחם נשאו רגליהם מיד וברחו מן המקום. אני הגעתי הביתה, ובהתרגשות עצומה חיפשתי את אבי כדי לספר לו את שאירע. זכור לי כאילו זה קרה אך אמש, אבא יצא מבית השימוש כשהוא רוכס את מכנסיו.

"מה קרה שם, מה קרה?" נזדעק אבא.

עד שהספקתי לספר לו על האירוע המסוכן, כבר שמענו את קולות החיילים הדופקים בדלת ביתנו. אבא חטף אותי ויחד הסתלקנו בעד המרפסת האחורית.

חמקנו בין שיחי הדום המקיפים את ביתנו והגענו אל ביתו של קצין המשטרה היהודי ברנר שגר בשכנות אלינו. כאן הסתירו אותנו וכאן גם ישנתי באותו הלילה.

האירוע התפרסם בטבריה כמעשה גבורה של ילדים תושבי השכונה, אך איכשהו נשכח.

לא ידוע לי מה עלה בגורלו של הנהג הפצוע.

 מלחמה במעברה 

יוצאי העיר מוסול בעיראק ממעברת טבריה באו במאות להפגין מול העירייה, בדרישה שיעבירו אותם מהמעברות. ליד היה ממוקם בית הקפה "כוכב המזרח" של חנו מזרחי אשר שכן "בבקתת עץ עלובה עשויה כפיסים בלתי מהוקצעים ובלויי שעווניות המרכז החברתי והתרבותי של המעברה בת 4,000 הנפשות, מרכז שאינו פוסק מלפעול ביום ובלילה, בגשמי חורף ובחמסיני קיץ.

בצהרי יום חמסין של ראשית אוגוסט 1955 ישבה ב"כוכב המזרח" חבורת צעירים גברתניים, מגודלי שפמים ובלוריות, ששערם טובל בברילנטין וחולצותיהם בנוסח שיקגו, כולם שקועים, חרף פלגי הזיעה הנוטפים מהם, במשחק פוקר מתוח. בשורה לאורך הקיר ישבו, זוגות זוגות, חסידי משחק ה'שש-בש', טורפים קוביותיהם בהתלהבות ועוקבים בחשדנות איש אחרי תנועות יריבו. ומבעד לכל השאון וההמולה..., בקע ממקלט הרדיו קולה הצרחני של הזמרת הדמשקאית פירוז.

עד שקולות אחרים גברו על קולה של פירוז והשתיקו את הלהג בבקתה, קולותיהם של שני שחקני שש-בש שהחלו "מתווכחים בקול עז", מכנים זה את זה "שקרן ורמאי" ו"מוג לב", ומזכירים ביעף איש את ערוות אמו של היריב. אגרופים הונפו, כיסאות נשברו, דם נשפך.

עדת יוצאי העיר מוסול בעיראק מחד ועדת יוצאי העיר עקרה שבכורדיסטן מאידך.

אנשי עקרה - "הרריים עזי נפש שלמדו דרכי האלימות משכניהם הגויים והידועים בפראותם"; אנשי מוסול "מרגישים 'עליונות תרבותית' על יריביהם ההרריים".

אחרי שאגרופים ריסקו וניפצו מכל הבא ליד בבקתת "כוכב המזרח" ואף השליכו את בעליה, שניסה להפריד כוחות, כל המעברה התערבלה בתגרה. "נשים פרועות שיער שירבבו ראשיהן דרך החלונות אל עבר מקום התגרה ובפרצן ביללות מזרחיות האיצו בבעליהן ובבניהן לחוש לעזרת 'אחיהם הנשחטים'. יאללה בלאגן...

שוטרי משמר הגבול הצטרפו לשוטרים המקומיים בניסיון לעצור את התגרה. עם רדת הערב, לאחר שגם הוכרז עוצר, הצליחו לפזר את המהומה האלימה. 40 איש נפצעו, עשרה מתוכם קשה; 80 איש נעצרו, וכמה עשרות פחוני מגורים נפגעו.