כוכב הצפון | גיליון 2181 | 4.4.15

כמה פעמים אנחנו רוצים לעשות משהו חדש ועוצרים? כמה פעמים אנחנו נמשכים לעשות דברים גם נגד רצוננו? לדעתי, מחבר ההגדה בחר להעביר מסר חשוב מיד בתחילת ההגדה והוא – גם היום כל אחד מאתנו צריך לצאת ממצרים.

"הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם" תרגום חופשי מארמית "זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים". במשפט זה אנו פותחים את אמירת ההגדה, כאשר קערת הסדר ובתוכה שלושת מצות מונחות לפנינו, כאשר כל בני המשפחה סביב לשולחן.

אבל רגע, צריכה להישאל השאלה: האם אכן זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים? הלא זוהי מצה שנאפתה בירושלים, או בכל מקום אחר שאופים בו מצות לכבוד פסח, אולי דווקא מצה זאת מבני ברק? או אולי כפר חב"ד? הגיוני יותר שנשתמש במשפט: לחם זה המונח לפנינו, דומה ללחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים!

אלא מפה נראה וניתן ללמוד כי מחבר ההגדה רצה להעביר כאן מסר חשוב, והוא בחר לעשות זאת מיד בפתיחת ההגדה. שעוד כל בני המשפחה מרוכזים ובשיא "ההתלהבות" להתחיל את הסדר... מצרים אינה מוגבלת רק לגבולות גיאוגרפיים, וגלות מצרים אינה דבר שהתרחש לפני מאות שנים. למעשה, גלות מצרים מסמלת את הגבולות הפנימיים עליהם אנו מנסים להתגבר מדי יום. ארץ מצרים, מלשון 'מיצר', מסמלת את המחסומים המעכבים את דרכנו אל עצמנו ואל הבורא ועבודתו.

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" נאמר בהגדה, ורבי שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא ומייסד חסידות חב"ד מוסיף כי יציאת מצרים היא הליך המתבצע בכל יום ויום. כאשר אנו מתגברים על חששותינו וגבולותינו, אנו יוצאים ממצרים.

וכך אומר לנו בעצם מחבר ההגדה: בבואכם לערוך את ליל הסדר עם כל בני המשפחה ולקרוא על יציאת מצרים, אל תתייחסו לטקסט כאילו הוא מתאר מאורעות שאירעו לאבותינו לפני שנים רבות. ראו זאת כטקסט רלוונטי ועכשווי, המבקש מכל אחד מהמשתתפים: צאו ממצרים, היום!

חג פסח שמח, אחיותיי ואחיי הטובים, מטבריה היפהפה והמתחדשת!

 שנדע חרות אמיתית. רפאל טרבלסי.