כוכב הצפון | גיליון 2179 | 20.3.15

נסעתי השבוע ברחוב ד' פינת טבור הארץ, ראיתי מול ככר העירייה מבנה עם חצר גדולה אפורה ומשעממת עם סככה נמוכה, שמתאימה לכלבים ולא לבני אדם ונדהמתי להבין שזהו בית ספר.

כן, במבנה הזה לומדים ילדים ובחצר הזו הם מבלים את ההפסקות שלהם, באמת בצורה שאותי מאד מצערת. עשיתי קצת בירורים וקבלתי צער גדול, לראות ילדים קטנים סובלים סבל כזה בישראל של 2015, ממש מול העירייה בלב אזור ההשפעה הטברייני, זה פשוט בלתי נתפס.

נכון הם דתיים, נכון שהם שייכים לזרם מסוים, נכון שהם מתוקצבים חלקית ע"י משרד החינוך, אבל בחייאת ראבקום מדובר בילדים! איפה החמלה? איפה הלב? אני כועס וכשאני כועס אני כותב.

אני לומד ואני בודק מה ניתן לעשות ואיך ניתן לשנות. שעה לאחר מכן הלכתי לקלפי להצביע. אחרי בירור הבנתי שהקלפי שלי בביה"ס ארליך. נסעתי שוב לכיוון העירייה ונכנסתי לקלפי.

בדרך ראיתי את ביה"ס ארליך שבור, מרוסק וכמעט שכולו אינו בשימוש. הכל מגודר ורק מבנה אחד משמש את ביה"ס, הבנתי שבקושי יש שם תלמידים, הבנתי שהמקום די עזוב למעט המבנה המרכזי ואז שאלתי את עצמי ואמרתי: לעזאזל, למה שלא ניתן לקטנטנים האלה מקום נורמלי ללמוד בו, הרי הם יהודים, הם לא אויבים, הרי לכולם יש את הזכות לחינוך בטוח בתנאים הולמים.

הבנתי שיש פה בעיה, אבל מפה אני קורא לכולם להבין שלא מדובר פה בעסקים ולא בכספים, לא בנדל"ן ובטח שלא בזכיינות, מדובר פה במבנה חינוכי ששייך אך ורק לתושבי טבריה והילדים האלה הם תושבים לכל דבר ועניין.

אני קורא מפה לעירייה להתערב ולדאוג לילדים האלה למבנה ראוי. היה ולא ייעשה הדבר, אני מציע לכל הקהילה החרדית בשכונת ארליך לנהור לעירייה ולרשום לשם את הילדים על אפה וחמתה של העירייה. הפעולה הזו תיצור אפקט מעניין שיגרום לעיריית טבריה כאב ראש, אשר בסופו היא תיכנע לדרישות המינימליות של סיפוק סביבה ותנאי לימוד נאותים לכל התלמידים.

אנחנו נעקוב אחר זאת ונודיע לכולם, כיצד העירייה מטפלת בנדון. כבר השבוע נחזור ונצלם שם את סרט הקומבינה שלנו. שתהיה לכולנו בטבריה שעת רצון, שנדע לקבל ולכבד את דעות האחר ואת הדמוקרטיה ואת רצון הבוחר.

שבת שלום לכולם, שבת של אהבה וקבלת האחר ודעותיו.