כוכב הצפון | גיליון 2178 | 13.3.15

כן, סוף סוף אווירה שונה גם בעיר וגם במסיבות של טבריה, היה פה כיף בפורים ונקווה שזה ימשיך. בעלי העסקים עבדו, במסיבות חגגנו והיה פה סוף שבוע מהסרטים.

אני וליאור פרץ פסענו השבוע בבית העלמין הישן בטבריה, ליאור רצה לראות ולבקר את הקבר של חכם אליהו ילוז זצ"ל. הקבר הזה כבר הפך לאתר מעניין שבאים אליו רבים מכל העולם, חכם ילוז שכתב את הספר "פתח אליהו" נודע בספריו ובחוכמתו הרבה, אותה החוכמה הנודעת שעלתה ארצה יחד עם כל חכמי מרוקו שהתיישבו בטבריה לפני מאות בשנים. אבל זהו לא עצם העניין. הקבר הזה נמצא ליד החלקה הצבאית הישנה שלאחרונה שופצה בצורה מדהימה. וכן, זהו גם המקום לציין שזו אחד מבתי הקברות המדהימים והמרגשים בארץ, רמת התחזוקה מדהימה ומגיע מפה ח"ח חזק ליעקב שטרית מהמועצה הדתית לפתע צדה עיני בדבר מופלא, פתאום הזיכרונות צפו והסיפורים של אבא שלי על טבריה שטפו את מוחי ועיני. מצבה צבאית רשמית עליה חקוק שמו של יעקב פדידה ז"ל, על המצבה חקוק גילו, בן 15 במותו, כן הילד הזה נקבר כלוחם ההגנה בהלוויה צבאית אמיתית, אני חושב שזהו אחד המקרים הבודדים בתולדות ישראל אבל אני פה כדי לספר את סיפורי גבורתו ואת תהילתו כפי ששמעתי אותה ממקור ראשון פעמים מספר מאבא שלי מיכה קובי שהיה חברו הקרוב. יעקב ז"ל היה ילד מיוחד ואמיץ אשר לא ידע פחד מהו. בתור ילד הנהיג כנופיות ילדים שעזרו ללוחמי ההגנה בטבריה, הוא היה מתגנב בהתגנבויות יחיד את לב השכונות הערביות ומפחיד את מנהיגיהם. סיפור ידוע הוא הסיפור על ההתגנבות שלו אל המוכתר של טבריה שגר בשכונת גו'ב אל באן, הוא הגיע אל האיש מאחור סחב לו את האקדח, דרך ואיים על חייו, לבסוף חס עליו ושחרר אותו. האירוע הזה הכתיר את יעקב כגיבור טבריה של אותם הימים. בתמונה, המצבה עם הכיתוב, אנחנו בלי נדר ננסה לעשות לו אזכרה השנה, גברים כאלה כבר אין פה, בטח שלא בטבריה. יהי זכרו ברוך.

דרור ללוש יקבל אתכם אחרי הבחירות.

כן טבריינים יקרים ככה זה עובד... נבחרי הציבור של טבריה ובראשם דרור ללוש עסוקים בבחירות הארציות. ואפילו לא טורחים לבקש חופש כנדרש.

אתם מתבקשים לא להפריע להם בבקשה, אתם והילדים שלכם לא מעניינים כרגע. נראה שגם לא את ראש העיר. יש ביניהם הבנות, הסדרים, הסכם סודי שאף אחד לא באמת יודע מה כתוב בו אז בבקשה, חפשו את החברים שלכם או חפשו לכם מישהו אחר שינסה לפתור לכם את בעיות החינוך בבתי הספר והגנים, חפשו מישהו אחר שידאג לכם המורים ומנהלי בתי הספר, או שתחכו קצת כי זה עוד מעט מסתיים ודרור ללוש יחזור לעבוד בעיריית טבריה במשרה מלאה כדי שתחשבו שהוא עובד והכל בסדר.

למען האמת כלום לא בסדר, העיר במצב של קפאון כבר למעלה משנה וחצי, עסקים נסגרים ראיתם כמה שלטים להשכרה \ מכירה של עסקים בטבריה?, בעלי עסקים בוכים, ותמונת שלושת הקופים היא התשובה לכל אלו. הבנקים כבר הפסיקו לתת אשראי לעסקים הטבריינים, שם באמת מבינים שהעיר הזו הולכת לקראת פשיטת רגל קולקטיבית והם התחילו לעשות בקרת נזקים ע"י סגירת קווי אשראי. רמת החינוך בקריסה וכמות התושבים שמרימים ידיים ועוזבים היא התוצאה הישירה של כך.

במקום לנצל את תקופת הבחירות הזו לטובת קידום מעמדה של העיר טבריה והשגת תקציבים עודפים שתמיד קיימים בשנת בחירות תראו ותקראו מה קורה בערים אחרות ואיזה הישגים השיגו שם ראשי העיר במהלך הבחירות? הפוליטיקאים המקומיים עסוקים  בקידום האישי של עצמם. העיר טבריה זקוקה עכשיו יותר מתמיד לזריקות מרץ, החודשים הבאים הם חודשים קריטיים ליכולת של העיר לנשום ולשרוד את המצב הקשה שכן לפחות עד אשר תקום ממשלה חדשה לא יהיה ניתן ממש לקבל עזרה מהשלטון המרכזי, אנחנו מדברים על תקופה של לפחות שנה עד שהשרים החדשים והוועדות החדשות יכנסו לעובי הקורה. העובדות הללו מביאות את טבריה למצב קיים שבו כמעט כשנתיים וחצי מיום הבחירות האחרון לראשות העירייה, העיר תהיה במחנק ובקיבעון שעלול בסוף התהליך לקבוע סופית את עתידה השחור של טבריה.

אני קורא לכולם להגיב ולתת לראשי העיר הזו להבין שהציבור מחכה לשינויי ולעשיה מחוץ לקופסה, הציבור רוצה לראות דוגמא אישית של עבודה ושל השתדלות, בזמן הבחירות הייתה לצמד ללוש ובן דוד סיסמה חזקה: "האור בלשכה יידלק כל יום עד השעות הקטנות של הלילה" בפועל כל יום בשעה 17:00 הכל חשוך בעירייה. לא דובים ולא יער ובטח שגם לא טבריה אז תתעוררו.

על חרדים – חילונים ומה שבניהם:

הרבה מאד טבריינים הרימו גבה ממערכת היחסים שלי עם הרב קוק. בשנה האחרונה נוצרה בנינו קרבה חברית, קרבה שלא נשענת על הדת או על מערכת היחסים הרגילה של רבנים ואנשי קהילה. הקרבה הזו נוצרה מתוך סיטואציה, מתוך חיבור חברי שהגיע מהעבר הרחוק והוחלף בחיבור חברי של שני אנשים בוגרים שיש בניהם כנראה מכנה משותף. אני מגדיר את עצמי כאוהב אדם, בני האדם מעניינים אותי וכחוקר אנתרופולוגי אני אוהב לצאת למסעות היכרות עם אנשים שיש לי אליהם אכפתיות ורגש. בתוך תהליך החברות הזו עברנו המון שיחות שחלקן נסובו סביב מערכת היחסים בין תושביה החילוניים ולבין תושביה הדתיים של טבריה. שיחות על העבר, ההווה והעתיד. מבין כל השיחות האלה רציתי לשתף את חבריי הטבריינים במחשבה אחת שיש בה תובנה מדהימה שקשורה לכולנו. האיש הזה, הוא למעשה איש פשוט, איש עניו להפליא, אדם שמחפש את טובת הבריות לפני טובתו האישית עד לכדי ביטול. ההפתעה הגדולה שציפתה לי הייתה מעניינת, גיליתי שהאיש מתעב את הכפייה הדתית, הוא כל כולו בקרוב לבבות וברכות לעם ישראל, התדמית ההפוכה שהייתה לי כלפיו הפכה אט אט לחברות אמיצה ואני מבין היום שרבים הם האנשים שדיברו בשמו ועשו בשמו כאשר למעשה דבר לא היה מאחורי הדברים. אני מקנא ברב קוק! הוא זכה למשהו שאני כבר פספסתי: הוא זכה בתור ילד להיות חבר של "סבא ישראל", כן הסבא הפרטי שלי, הוא זכה לעשות אתו שמ"ע – שחרית, מנחה וערבית , הוא זכה להכיר אותו טוב ממני. הסיפורים על העבר, המבטים הפשוטים בעיניים ועומק הרוחניות שמצאתי בו גרמו לי לרצות לקרב אותו אל האנשים בטבריה. אני מרגיש שזכיתי להיות גשר של שני עולמות, גשר שכנראה "סבא ישראל" וסבתא רבקה אחראים עליו מבלי שהרגשתי. השבוע הכנסתי את הרב קוק לעולם החדש, לפייסבוק של טבריה. ביקשתי ממנו שנבקש יחד לקרב את הטבריינים לאהבת חינם והוא בדרכו החיננית בירך את טבריה והטבריינים באהבת חינם ובברכת פורים שמח, התגובות לא אחרו להגיע, אלפי צפיות בסרטונים, מאות תגובות ולייקים, כנראה שטבריה הייתה זקוקה לזה. אני בטוח שהזרע הזה ינבוט ויצמח.

חיים חליוה, עורך העיתון "כוכב הצפון" מבקר אותי לפעמים על דברים שאני אומר וכותב, למרות זאת אני מעריך את הדרך וגם את האמת הפנימית שלו אבל יותר מכל אני מעריך את האומץ שלו לפרסם דברים שלי ושל כותבים אחרים גם כשהוא לא מתחבר אליהם, זו נקראת: סובלנות. אשרייך חיים חליוה.